הנתבעת קנתה דירה באמצעות מתווכים- התובעים. תובע ב החתים על שטר תיווך את בנה של הנתבעת, כשמעל סעיף דמי התיווך- 2%, רשם סימן שאלה, כיון שהנתבעת מתחילה לא התכוונה לעבוד עם מתווך ולשלם סכום בסדר גודל כזה, והסעיף נשאר פתוח למו"מ. התובעים דורשים דמי תיווך מלאים- 2%+מע"מ, כיון שהעסקה לקחה הרבה זמן ולא הכל הלך כשורה, והנתבעת מוכנה לשלם רק 2000 ₪ כפי שאמרה בהתחלה.

אגודת חסד השאילה לאחות התובע ציוד מסוים, לאחר זמן האחות הכחישה שהיא סירבה לשלם, ושילמה לאחד הסניפים תמורה, בבית המשפט הוא הציג את הקבלה על התשלום, ועל ידי כך חויב הנתבע לשלם הוצאות משפט. לאחר מכן הנתבע הגיש בקשה להפוך את הקערה על פיה, ולחייב את התובע בהוצאות משום שהוא

שמעון ולוי עזרו לאדם בשם זבולון לקנות דירה, והוא שילם להם דמי תיווך, כרגע ראובן תובע דמי תיווך גם הוא משום שהוא גם אמר לשמעון על דירה זו, וכן משום שעזר לסיים את החוזה.

סבא ביקש משדכן לשדך את נכדתו, השדכן עבד ושידך את הנכדה, וכעת דורש תמורה מהסבא.

אשה חתמה על חוזה מול מעון, שהיא אינה יכולה להוציא את בנה באמצע השנה, למרות זאת היא מבקשת להוציא את בנה, היא טוענת שלא ידעה במה התחייבה, לטענת המעון הסבירו להם את ההתחייבות, וכמו כן הם ניזוקים במידה וילד עוזב את המעון.

בת של התובעים עברה ליד ביתו של הנתבע. הכלב של הנתבע יצא מבית הנתבע ונשך אותה. התובעים דורשים את סילוק הכלב מהיישוב.

חברת הבנייה הנתבעת סיכמה עם הדייר התובע שישיג את הסכמת דיירי הבניין לתוכנית תמ"א 38 בביצוע הנתבעת. סוכם שהתשלום יתבצע בתום העבודה. לאחר שנה וחצי השיג התובע את הסכמת חלק מהדיירים אך הנתבעת חזרה בה לאחר בדיקה נוספת משיקולי חוסר כדאיות. התובע תובע דמי טרחה על עבודתו. הנתבעת טוענת כי נושאים רבים נותרו פתוחים וכי לא ודאי שהדיירים היו חותמים וכי סוכם שהתשלום יתבצע בסוף העבודה - דבר שלא קרה וכי דין התובע כמתווך המקבל שכר רק אם הסתיימה העיסקה.

התובע (ראובן) ספר לנתבע (שמעון) שהחל במשא ומתן לקניית נכס. לאחר מכן הנתבע נכנס למגעים עם הבעלים לרכישת הנכס, לטענתו בשביל עצמו ולטענת התובע בשלב זה היה הנתבע שליחו. התובע סכם עם המתווך הראשוני כי ישלם לו בין אם הרכישה תתבצע על ידו ובין אם תתבצע על ידי הנתבע. הנתבע טוען ששמע על הנכס ממקור אחר וכל עיסוקו בנכס היה למען עצמו ולא כשליח התובע.

התובע נתן לנתבע סכום להעביר לשני חשבונות בנק בשכר. הנתבע הפקיד את הכסף בכספת של צד ג' והודיעו שהכסף של התובע. בעל הכספת תופס בכסף תחת חוב שלטענתו התובע חייב לו, התובע מכחיש את החוב. התובע תובע את כל הסכום מהנתבע בטענה שהנתבע הינו שומר שכר ועל כן יש עליו אחריות יתירה, עוד טוען שהזהירו שלא להפקיד את הכסף בידי בעל הכספת ושלא היה לו להודיע לבעל הכספת מי בעל הכסף. הנתבע טוען לפטור גמור ומכחיש את הזהרת התובע שלא להפקיד את הכסף אצל בעל הכספת, כמו כן טוען שכיוון שהתובע חייב לבעל הכספת חוב - הרי שמצווה לתת את הכסף לבעל הכספת ולעזור לו לגבות את חובו, עוד טוען כי לא היה לו להעלות בדעתו את החוב ולכן לא היתה לו סיבה לחשוש מלספר לבעל הכספת על זהות בעל הכסף.