לפי מה שלמדתי, מצה יכולה להיות אות לשיעבוד או אות לחירות, כשאף גורם לא מכריח לאכול אותה. אם כך, לאכול מצה זה בעצם כמו ללכת היום עם טלאי צהוב מתוך בחירה! זה לא מסתדר לי בראש, זה נשמע כ"כ גלותי! מה הטעם שעושים את זה? למה אנחנו צריכים כ"כ להתעמק ללמוד ולהבין כמה רוע היה לנו בעבר, לא די במה שיש היום? אולי צריך רק שנדע באופן כללי שהיה רע, ושהקב"ה גאל אותנו ביד חזקה?

המצה היא לא משהו גלותי, כל כולה של המצה היא ביטוי לחרות. המצה היא לא רק משהו סמלי. כל המצוות הם לא רק דברים חיצוניים המזכירים לנו רעיונות. יש סגולה פנימית בכל מצווה. למשל אכילת המצה יש בה סגולה להרבה מידות שנצרכות לנו עתה בעת הזאת. המצה היא אכילה שמטביעה בנו את חותמה. החותם שלה הוא חותם הענווה והעניניות, לעומת הלחם שטופח וגבוה המצה היא נמוכה. אולם הענווה הזו היא ביטוי לעצמיות גדולה. העצמיות היא היכולת להיות בן חורין ללא השפעה מרוחות חיצוניים. אם כן, המצה היא הסימן למידה הבסיסית שזכה בה עם ישראל במהלך של הירידה למצרים והיציאה ממנה.