מדוע ציוותה אותנו התורה לכבד את הורינו אע"פ שזהו דבר ברור ומבן מצד הכרת הטוב?

כשהתורה מצווה אותנו על דברים שניתן להגיע אליהם גם על פי המוסר הפשוט, זה מראה שמאחורי המצווה עומד שורש רוחני עמוק וגבוה יותר מעבר למוסר האנושי הפשוט - יש כאן מוסר א-לוקי. למשל, לגבי מצוות כיבוד הורים מסתפק בעל הספר "מנחת חינוך" (מצווה לג אות ג) אם זו מצווה שבין אדם למקום או בין אדם לחברו. ונראה שאכן מצווה זו כלולה משני הדברים יחדיו. ובגלל שהיא כלולה גם מבין אדם למקום מובן כיצד היא מופיעה בצד הימני של לוחות הברית בהן מופיעות המצוות שבין אדם למקום. כך גם נאמר במסכת קידושין (דף ל, ע"ב): "שלושה שותפים יש באדם: הקב"ה, אביו ואימו. בזמן שהאדם מכבד את אביו ואימו דומה כאילו דר הקדוש ברוך הוא ביניהם וכבדוהו". הרב יאיר וסרטיל