מעשה באברך שנתבקש להשלים מנין שחרית באופן קבוע תמורת תשלום. והנה, כאשר בא האברך לבקש את שכרו, הנהלת בית הכנסת סירבה לתת לו בטענה שהוא מתפלל לאט ואינו מספיק להגיע לתפילת שמונה עשרה עם הציבור, ובשעה שהציבור עומד בתפילת שמונה עשרה הוא עדיין אוחז בקריאת שמע וברכותיה, ואם כן, מה הועילו חכמים בתקנתם, הרי המטרה העיקרית שהזמינו את האברך הייתה כדי שיתפלל תפילת שמונה עשרה עם הציבור, והוא לא עמד בזה. הצדק עם מי - עם האברך המבקש את שכרו או עם הנהלת בית הכנסת הטוענת שלא עמד בציפיות שרצו ממנו?

צריך לשמוע את טענות שתי הצדדים. אולם על פני הדברים נראה שאם לא התרו באברך ואמרו לו שזהו תנאי מהותי בשכרו לגבי העבר צריך לשלם לו. לגבי העתיד עם יתנו עימו מפורש והוא לא יעמוד בתנאי לא יהיה עליהם לשלם לו.