ברשותי תכשיט שמצא אדם במסגרת תפקידו כשומר כספות בבנק (מצא ולא גנב), ולא השיבו ולא ניסה להשיבו. אותו אדם מת זה כבר והתכשיט הגיע אלי כעת. מהי הדרך הטובה ביותר לנהוג בו?

בס"ד שלום רב הכלל בדיני אבידה הוא, שכל חפץ שאדם מוצא לפני שבעליו התייאשו ממנו מוטלת עליו החובה להכריז עליו ע"מ לאתר את בעליו ולהשיבו להם. ולאחר שנתייאשו בעלי החפץ ממנו, הרי החפץ כהפקר ואין על המוצא חובה להחזירו לבעליו. אולם מי שמצא חפץ לפני יאוש הבעלים והתחייב בהשבה ופשע ולא השיב, גם אם אח"כ יתייאשו הבעלים המוצא לא יוכל לזכות בחפץ מכיוון שהוא כבר התחייב במצוות השבת אבידה (בבא מציעא כ"ו ע"ב ושולחן ערוך חושן משפט סימן רנ"ט סעיף א'). כדי שאדם יתייאש צריך שיתקיימו מספר תנאים: 1. עליו לדעת שאיבד את החפץ. 2. יש נסיבות שגורמות לו להניח שהחפץ לא ישוב לרשותו, כגון: שאין על החפץ סימנים מזהים או שרוב תושבי המקום שבו אבד החפץ הם נוכרים שאינם משיבים אבידות. המשנה במסכת בבא מציעא פרק ב' אומרת שהמוצא מעות מפוזרות הרי אלו שלו ואינו צריך להכריז עליהן. מבארת הגמ' שהטעם הוא שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה. ואנו מניחים שכאשר משמש בכיסו שם לב שנפלו מעותיו והתייאש מהם (כלומר שאינו מצפה שישובו לרשותו). באופן פשוט, דין התכשיט דומה לדין המעות שהרי מרגישים אותו על הגוף ומן הסתם שמים לב כאשר הוא נופל. אמנם אם התכשיט ייחודי או שיש עליו סימנים מזהים יתכן שמי שאיבד אותו לא התייאש בשעה ששם לב שהתכשיט אבד ממנו אלא ציפה שהמוצא ינסה לאתר אותו ע"י הכרזה על האבידה (לדוגמא שלט בבנק) או בעזרת הסימנים המזהים. לגבי השאלה שלך, אם אכן המצב הוא שבתכשיט יש סימנים הרי שהמוצא התחייב בהשבת אבידה ואינו יכול לזכות בחפץ. אם אלייך החפץ הגיע לאחר שעבר זמן מיום האבידה, סביר להניח שהתייאשו הבעלים, ומכיוון שלא את נתחייבת בהשבת אבידה את זוכה בתכשיט והרי הוא שלך. אם בכל זאת את רוצה לחשוש שמא בעליו של התכשיט לא התייאשו, את יכולה לרשום לעצמך את שוויו המוערך של התכשיט, וכשיבוא אליהו הנביא בעז"ה בקרוב יגיד לך אם הגיע אלייך לפני יאוש הבעלים ואז תחזירי לבעלים את שוויו של התכשיט. אולם זו חומרא ומעיקר הדין אין צורך לזה. כל טוב ובהצלחה, הרב הראל יצחק זנ"ד