למדנו בכיתתינו הלכות כיבוד הורים, והתעוררה שאלה שלא ידענו את התשובה. השאלה: האם צריך לכבד אב שהתנצר או התאסלם? ומדוע. תודה רבה

לשואל, שלום וברכה! מכיוון שמדובר על דיון עקרוני בכיתה, התשובה היא שמצוות כיבוד אב ואם אינה נוהגת כלפי מי שהמיר את דתו, עד שיחזור בתשובה. כאשר מדובר בשאלה מעשית, צריך גם לחשוב מה תהיה ההשלכה מכל צורת התנהגות על מעשי האב, על כל מערכת היחסים במשפחה, ועוד. הרחבה: בכמה מקומות בגמרא נאמר שמצוות כיבוד אב ואם נוהגת רק במי ש"עושה מעשה עמך", נוהג כישראל כשר, ולא בגזלן (בבא קמא צד ע"ב) או נואף (יבמות כב ע"ב), אלא אם כן חזר בתשובה. מצד שני, נאמר בגמרא (סנהדרין פה ע"א) שכאשר אדם רשע חייב עונש (מלקות או קללה) בידי בית הדין, אין לשלוח את הבן לבצע את העונש; ומכאן שיש חובת כיבוד אב ואם גם כלפי רשע. ביישוב סתירה זו נחלקו הראשונים, ויש בזה שלוש שיטות: יש סוברים שהכלל הוא שחובת הכיבוד עדיין קיימת, אלא שאם הבן היכה את אביו הרשע - בית הדין אינו מעניש אותו (זוהי שיטת הרמב"ם בהל' ממרים פ"ו הי"א, וכן פסק השולחן ערוך שם סי"ח). ויש סוברים שהכלל הוא שהבן פטור מלכבד את אביו, ומותר אף לבזותו, והאיסור להכותו בשליחות בית הדין הוא כשעשה תשובה (תוספות יבמות כב ע"ב). ושיטה ממוצעת, שאין חובה לכבדו אבל גם אסור לבזותו (זוהי שיטת הסמ"ג, עשין קיג ולאוין ריט; הרא"ש, כפי שעולה מצירוף דבריו בשו"ת הרא"ש כלל טו, ה ופסקיו ביבמות פ"ג סי' ג; ים של שלמה, קידושין פ"א סי' סח). רוב הראשונים נקטו כשיטה השניה או השלישית, שאין חובת כיבוד אב ואם ברשעים (לפירוט ראה אנצ"ת ערך כבוד אב ואם, ציון 528), ולענ"ד השיטה השלישית נראית הפשוטה ביותר בסוגיות הגמרא, וכך נקט בערוך השולחן (יו"ד סי' רמ סל"ט). ויש שהחמירו מחמת הספק כשיטת הרמב"ם (קיצור שו"ע סי' קמג ס"ט). אך הנדון שלנו חמור יותר, מפני שלא מדובר בעובר עבירות רגיל (שבימינו צריך להקפיד בכבודו לכל הדעות, מפני היותו כ"תינוק שנשבה", כל עוד הוא מתנהג באופן שמקובל בחברה הכללית) אלא במי שהמיר את דתו לגמרי. על מצב זה כתב הראשון לציון (לרבי חיים בן עטר, סי' רמ סי"ח) וערוך השולחן (סי' רמ סל"ט) שגם הרמב"ם יודה שאין בו מצוות כיבוד, ואדרבה, אסור לכבדו. ואף שיש חולקים וסוברים שהרמב"ם חייב לכבדו אפילו באופן זה (עיין ברכי יוסף יו"ד סי' רמא סק"ד), מסתבר ללכת אחר שיטת רוב הראשונים שאין חובת כיבוד במקרה כזה. בין השאר דנו המפרשים במה שמסופר (פסחים פ"ד מ"ט) על חזקיהו המלך, שביזה את אביו אחז, שהיה עובד עבודה זרה. כיצד יתיישב הדבר לדעת הרמב"ם? ביביע אומר (ח"ב יו"ד סי' טו אות ט) הביא כמה תירוצים, אך בפשטות יש לומר שגם הרמב"ם מודה בעובד עבודה זרה או שהמיר דתו לגמרי.