אור יקרות | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יעל בת רבקה

888

4 דק' קריאה

מכתב נדיר על האדמו"ר ר' דב

ר' דוב (בערניו) מליאובה, היה הבן השלישי (והרביעי במניין הילדים) של ר' ישראל מרוז'ין. נולד בשנת תקפ"א בקירוב. נקרא על שמו של ר' דב בער המגיד ממזריץ', אבי סבו של ר' ישראל. ר' ישראל הגה לו חיבה רבה, וחסידים ותיקים סיפרו כי כשנולד דב ישב אביו ליד עריסתו והתנבא כי "נולד אור ישראל". לאחר מות ר' ישראל נשאר זמן מה באחוזת פוטוק, ובשנת תרי"ג בערך היתה ראשית אדמו"רותו בעיירה הושי שבמולדובה. בתחילת 1858 כבר היה בסקולן, קהילה יהודית קטנה במולודובה, ואחר כך התיישב בליאובה שבבסרביה ושם המקום דבק לשמו.
ר' בערניו - כך כונה - נשא לאשה את שיינדל, בתו של ר' מרדכי מצ'רנוביל. היא מילאה תפקיד לא מבוטל בסיפורו הנפתל של ר' בערניו. לזוג לא היו צאצאים, ולפי מסורת חסידית אמר ר' ישראל כי שלוש סיבות לדבר, והראשונה שבהן: "הוא ממלכות בית דוד ואשתו ממלכות בית שאול".
ר' דוב-בערניו נתגלגל למרכזה של אחת הפרשיות הדרמטיות והטרגיות בתולדות החסידות. החלטתו לנטוש את חסידיו ואת מעמדו כאדמו"ר, עוררה הד עצום באותו זמן, ואף שנים רבות לאחר מכן. החלטה זו החלה בשנת תרכ"ו או תרכ"ז, והגיעה לשיא בשנת תרכ"ט, עם "שחרורו" מכלאו בסדיגורה, אצל אחיו, והצטרפותו למשכילי צ'רנוביץ' הרדיקלים. היא הסתיימה עם שובו, מושפל ובודד, לחצר סדיגורה. שם הוקצה לו אגף מבודד ובו הסתגר עד יום פטירתו בי"ג כסלו תרל"ו.
לסיכום, חייו של ר' דוב היו מלאי סבל; במישור האישי - מחוסר השלום עם אשתו, ומכך שלא זכה לצאצאים. ובמישור הציבורי - מהאשמות החסידים בעקבות התקרבותו ל'משכילים', ומהאדמורו"ת שנכפתה עליו שלא ברצונו.
[ע"פ הספר 'דרך המלכות - ר' ישראל מרוז'ין' - מאת דוד אסף, ירושלים תשנ"ז, עמ' 457-459].

בשנת תרפ"ו, יצאה לאור ביוגרפיה קצרה של ר' דוב מליאובה, ע"י הרב מתתיהו יחזקאל גוטמן זצ"ל [תרנ"ה-תשל"ג]. הרב גוטמן כיהן כרב בעיירות שונות בחו"ל, ובשנת תרפ"ז נתמנה לרבה של ליאובה, שם גר מספר שנים. הוא כתב ספרים רבים על תולדות אדמו"רי החסידות, ובתוכם הסדרה הידועה 'מגדולי החסידות'. כתב גם את הספר 'תחיית לאומנו' על הציונות.
בחוברת זו מופיעים קורות חייו של ר' דוב, לצד ליקוטים מדברי תורתו. בנוסף לכך ישנה התייחסות מפורטת לקוי דמיון שבין ר' דוב לבין דמותו של רבי נחמן מברסלב ותורתו.

בספריה הלאומית בירושלים נמצא עותק של חוברת זו, אשר היה שייך למשורר אלעזר שרביט (חתימתו מופיעה בדף הראשון בחוברת). באחד מעמודיו הראשונים מופיעה הסכמה של הרב קוק, רשומה בכתב-ידו של מחבר הספר שהעתיקה מתוך המכתב המקורי של הרב קוק, ובכך בעצם הצילה מאבדון, וזיכה אותנו בהסכמה מעניינת של הרב, בה הוא מתייחס לדמותו המורכבת של ר' דוב.
והנה הנוסח הרשום:

מכתב עוז
מגאון הדור ראש רבני א"י שליט"א

כבוד הרה"ח המפורסם, חכם וסופר, בנש"ק
מו"ה מ"י [מתתיהו יחזקאל] גוטמן שליטא
שלו' וברכה.
יקבל כת"ר את תודתי העמוקה על המחברת היקרה, ר' דוב מליאובה, שהואיל כ"ת לכבדני בה. יפה מאד הסביר את נבכי הנפש של איש הרוח הזה שסבל משקרים רוחניים בימי חייו. והקוים האציליים של הנשמה היפה הזאת בולטים בחיבוריו 1 באופן של אמנות חתומה בחותם אמת. יישר כחו ויהי נועם ד' עמו.

והנני בזה ידידו מוקירו דוש"ת באהבה מהר הקדש מירושלם

הק' אברהם יצחק הכהן קוק.

החזון של הרב
הרב משה דוד חדאד זצ"ל, היה ת"ח ובעל חסד ידוע, שהתגורר בתוניס.
בשנת תרע"א עלה יחד עם זוגתו, לבקר בארץ ישראל. את קורות מסעותיו ברחבי הארץ, תאר בספרו 'מאמר אסתר'. בתוך הדברים הוא מספר על פגישה מכוננת עם מרן הרב קוק זצ"ל:
"נסענו יחד ובאנו אל עיר יפה, כשמה כן היא יפה שמה ויפה היא. מעל סיפון האניה נתקבלנו בכבוד רב וחיבה יתירה מידידי מנוער הרה"ג הראב"ד כמהר"ר יוסף ארואץ ז"ל. ובלויתו בקרנו את העיר, ואת עיר היהודים תל אביב. ב' ימים התעכבנו שם. וטרם ניסע לדרכנו בקרתי את פני קודשו של ידידי הגאון המפורסם הרב הראשי שם כמהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.
כשנכנסתי אל מעונו נתקבלתי אצלו לא רק בכבוד רב ובסבר פנים יפות, אלא ברגשי גיל והערצה עמוקה. בראותו את פני אמר לי אתה ידידי ר' משה חדאד מנאבל, שכותב לי תמיד, ובימים אחרונים אלה שלחת לי שו"ת ע"ד אתרוגי ערלה בחו"ל? האם הגיעה לידך תשובתי במועדה? כן אדוני, אני משה ידידך ותשובת הדר"ג הנחמדה והנכבדה הגיעה לידי בזמנה ותודה רבה. הושיבני לצידו ואחרי אשר הרבה לשאול לי בשלומי ושלום ב"ב ובשלום בני ניסים הי"ו אשר ברכו במכתבו כשנולד לי, ושלום כל אחינו יהודי תוניסיה, העלינו זכרונות קדומים מחיי רבני ירושלים מוסדיה ומושבותיה ועניינים שונים הנוגעים לכלל ישראל בארץ חמדה ובגולה.
כשתי שעות רצופות שוחחנו בחיבה רבה. ודבריו אחרונים עודם חרותים בליבי שאמר לי ידידי הואל נא להודיעני מדוע אתם בני תוניסיה רגשותיכם כל כך קרים מאוד להקים בניינים ולרכוש לכם אדמה בארץ אבותינו לעשות מושבה ע"ש יהודי תוניסיה לבנות את בית הלאומי היהודי בא"י כשאר אחינו שבגולה? מאחל אני ממך יקירי שאתה גבאי א"י העסקן צבורי, ואתה היחידי שהכרתי בכל תוניסיה. וחיבת הארץ ספוגה בליבך. א"כ עליך החובה לעבוד את ארץ המולדת בכל כוחך. ובשובך לחטי"ל לתוניסיה תשתדל בכל עוז להפיץ את הרעיון הזה בין אחינו שם, לגשם את שאיפתי זאת לעוררם להתרכז בארצם, לבנות שכונות ומושבות לשם ולתפארת בארץ חמדתנו. ובלי ספק כי כבר ראית והוכחת בעיניך בבקורך זה, כמה אלפים מאחינו מארבע כנפות הארץ עולים תמיד לבנות את בית הלאומי ולדור שם. ובזה תהיה משכורתך שלמה מעם ה' וישראל.
דבריו הנשגבים והנחמדים שהיו עשירות בתכנן ונאות בסגנונן ומצוינות בשפה עשירה בלשון הקודש עשו רושם עמוק במורשי לבבי. ובשובי זרעתי את הגרעין הזה בתוכנו. ודברי עשו פרי בלב אחינו בכל המקומות אשר דברתי שם והרבה מאחינו מעירנו וממחוזנו השתקעו בארץ וקנו בתים ובנינים מפוארים שם".

^ 1.מילה זו מסופקת בכתב היד.

1 תגובותב1 דיונים

ע עמיחי אליאש |ה' סיוון תשפ"ד

תיקון

ראיתי פעם את הכת"י המקורי, ולשון הרב על ר' דב מליאובה היא: "איש הרוח הזה שסבל משברים רוחניים בימי חייו", ולא "משקרם רוחניים" כפי שכתוב כאן וגם הועתק מכאן לויקיפדיה.