שינת הצדיק | הרב אריה הנדלר | בית המדרש

מדורים
חסידים מספרים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

689

3 דק' קריאה

חסידים מספרים כי הרבי ר' שמלקי מניקלשבורג, שהיה חושש לביטול תורה, נוהג היה לישון מיושב כשהוא סומך ראשו על זרועו ומחזיק בין אצבעותיו נר דולק, כדי שיקיץ בשעה שהשלהבת תיגע בידו. כשביקר אצלו ר' אלימלך והכיר את כוח קדושתו הכלוא עדיין, הכין לו מיטה ושידל אותו ברוב עמל לשכב עליה זמן מה. אחר-כך סגר את החלון ופרש עליו יריעה.

ר' שמלקי הקיץ למחרת כשכבר עמדה השמש במרום הרקיע. מיד הרגיש בדבר, אבל לא נתחרט על שנתו וחש בקרבו צלילות שלא ידעה עד כאן. הלך לבית המדרש ועבר לפני התיבה כמנהגו. אבל בני עדתו נדמה היה להם כאילו לא שמעו אותו מעולם מתפלל, כל-כך כבש כוח קדושתו את לבם ושחרר את נפשם. כשקרא 'אז ישיר' נאלצו להרים את כנפות בגדיהם כדי שלא יתלחלחו בגלים שגאו מימנם ומשמאלם. אחר-כך אמר ר' שמלקי לר' אלימלך: "עתה נודע לי שיכולים לעבוד את הבורא גם בשינה".

בבסיס הסיפור שלנו מונח ויכוח סמוי בין ר' שמלקי לבין ר' אלימלך על השינה. אחד החידושים שחידשה החסידות בדרך עבודת ה' היה שאין צורך לעבוד את ה' על ידי סיגופים ותעניות, אלא יש אפשרות לעבוד את ה' מתוך שיתוף פעולה והרמוניה עם הנטיות הגשמיות. ר' שמלקי מניקלשבורג ואחיו ר' פנחס, מחבר ספר ההפלאה, התקרבו לחסידות בגיל מבוגר יחסית, ובחלק מהנהגותיהם נהגו עדיין כפי שהורגלו בטרם היו לחסידים. אחד המנהגים הללו היה מיעוט השינה.

חסידים מספרים (93)

הרב אריה הנדלר

3 - להחיש את הקץ בליל הסדר

4 - שינת הצדיק

5 - הספר שבידי השד

טען עוד

הסיפור מספר לנו כי ר' שמלקי היה ממעט מאוד בשינה. הנר התפוס בין אצבעותיו נועד להזכיר לו כל העת את הזמן ההולך ואוזל. השימוש בנר דווקא מעורר אצלנו את האמרה הנפלאה, האומרת כי "כל עוד הנר דולק אפשר להמשיך לתקן", ואם אפשר עדיין להמשיך לתקן הרי שאין מקום לישון ולכלות את הזמן היקר.

לא כך היתה דרכו של ר' אלימלך מליז'נסק. ר' אלימלך מאמין שאם ר' שמלקי יישן מעט משהו אצלו ישתחרר, והתועלת שבשינה הזו תהיה מרובה על הפסדה. גישתו של ר' אלימלך טומנת בחובה עומק פסיכולוגי: המלחמה המתמדת עם כוחות הגוף בכלל ועם הצורך הבסיסי לשינה בפרט כרוכה באיפוק רב. האדם אינו נשמע לכוחותיו הפנימיים, הוא מתכווץ בתוך עצמו ומונע מעצמו את שהוא זקוק לו כל-כך.

האיפוק הזה וההימנעות הזו מביאים לא רק לאיפוק משינה, אלא לאיפוק כללי, וכך קורה שכוחות נפש רבים שהיו צריכים למצוא את דרכם החוצה, כלואים בתוך מערכת שאין ממנה מוצא. כשהדברים אמורים ביחס לשינה הרי שהם מקבלים משמעות עמוקה עוד יותר; כתב הראי"ה קוק ב'אורות הקודש': "השינה משחררת את האדם מהשעבוד של העולם החיצוני, ועל-ידי זה יכול הוא לפשט את נפשו בהפשטה פנימית, בכל אורך שיעור קומתו הרוחנית. ביחש החיים שכלפי העולם החיצוני נפשו מצטמצמת, אבל ביחש חייה הפנימיים הרי היא מתפשטת, מאריכה את מהותה".

ר' שמלקי ישן. השינה מביאה אותו לשחרור פנימי המאפשר לו להוציא מן הכוח אל הפועל כוחות שעד עתה היו כלואים בקרבו. זוהי הנקודה בה פונה ר' שמלקי אל בית המדרש לתפילת הבוקר שלו: תפילתו, שגוון של חירות פנימית טבוע בה, משחררת לא רק אותו, אלא גם את בני עדתו. נדמה להם שעד עתה לא שמעו אותו מעולם מתפלל, הוא משחרר את נפשם.

שיאו של שחרור זה מתבטא בשירת הים. כאן נוצרת השוואה מעניינת בין מצבו של ר' שמלקי לבין התהליכים העוברים על עם ישראל כולו, משעבוד מצרים ועד שירת הים. על גלות מצרים דרשו חכמים את הפסוק "אני ישנה ולבי ער": מצבו של עם ישראל בגלות מצרים מוגדר כמצב של שינה. אולם מתברר כי מצב שינה זה הינו תהליך של התוודעות פנימית לכוחות הגנוזים עמוק בתוך הנפש הישראלית. דווקא השינה העמוקה שבה היו ישראל שרויים במהלך הגלות היא שהביאה אותם להתעמק ולחוש את הכוחות הפנימיים המשמשים בתוך אישיותם הלאומית.

שירת הים שלאחר הגלות ולאחר השינה קיבלה כעת עומק עומקים. זוהי שירה הבאה לאחר תהליך נפשי עמוק של שחרור מכבלי השעבוד החיצוניים של העולם. כשאומר ר' שמלקי את שירת הים, צריכים בני הקהילה להרים את שולי בגדיהם שלא יתלחלחו בגלים הגואים מימינם ומשמאלם.

החיוניות הפורצת מתוך לבו של ר' שמלקי משחזרת את מעמד שירת הים בצורה מושלמת, בשל הזהות הפנימית שבין שירה זו לבין שירת חירותו של ר' שמלקי מהכבלים שהטיל על נפשו.

----------------
מתוך "חסידים מספרים" מהעיתון 'בשבע'.