חומרות של אשכנזים בפסח | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

מדורים
רביבים

קטגוריה משנית

שבת ומועדים

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

306

6 דק' קריאה

קינואה לאשכנזים בפסח
שאלה: האם גם קינואה בכלל איסור קטניות בפסח למנהג אשכנזים?
תשובה: יש מחמירים, כי במראם הם דומים למיני קטניות. ויש מקילים מפני שמנהג האיסור לא חל עליהם, הואיל ורק בדור האחרון החלו לאוכלם. בנוסף לכך, גרגיריהם קטנים בהרבה ממיני דגן, כך שניתן להבחין ביניהם בקלות.
למעשה, המחמיר תבוא עליו ברכה, והמקל יש לו על מה לסמוך, ובתנאי שיברור אותם היטב.

קטניות בזמן הזה

רביבים (765)

הרב אליעזר מלמד

425 - איש ואישה במצוות נישואין והולדה

426 - חומרות של אשכנזים בפסח

427 - גיל הנישואין לנשים

טען עוד

שאלה: האם גם בזמן הזה יש מקום להחמיר במנהג קטניות?
תשובה: השאלה לא מובנת. כל הטעמים שבגללם נהגו להחמיר שרירים וקיימים. אם כבר חלו שינויים, אזי הם לכיוון הצדקת מנהג האיסור. מפני שכיום חשש התערובת בין מיני דגן למיני קטניות גדול יותר, שכן באותם מקומות מאחסנים פעם דגן ופעם קטניות, ובאותם כלים מובילים פעם קטניות ופעם דגן, ואין מנקים כלים אלו בין מין אחד למשנהו. גם טחינת המינים השונים נעשית באותם המקומות.
ואף על פי כן, מכיוון שאין למנהג זה מקור בגמרא, אין לעודד את הספרדים שאוכלים קטניות להחמיר בכך.
אמנם בגדרי הקטניות ואיסורם היו שהחמירו בדורות האחרונים מעבר למה שטעמי המנהג מחייבים, אבל אין הלכה כמותם, וכפי שכתבתי בפניני הלכה פסח פרק ט'.

מצות רכות לאשכנזים
שאלה: האם מותר לאשכנזים לאכול מצות רכות?
תשובה: מעיקר הדין אין חובה הלכתית שהמצות יהיו קשות. אלא שנהגו האשכנזים לאכול מצות קשות, ושני טעמים לכך.
האחד, שהמצות הקשות נשמרות בטריותן זמן רב, וכך יכלו לפני פסח להכין מצות למשך כל הפסח. מבחינה הלכתית יש לכך מעלה, כי כאשר אופים את המצות לפני הפסח, גם אם נתערב בהן חמץ, כל זמן שהוא פחות מאחד חלקי שישים הוא בטל ומותר באכילה בפסח. אבל אם תערובת זו תארע בפסח, המצות אסורות, מפני שבפסח חמץ אוסר בכלשהו.
והשני, היכולת לדעת אם המצה החמיצה תלויה בחוטים הנמשכים במצה האפויה. במצות קשות הדבר ניכר היטב, ובמצות רכות צריך לכך יותר מומחיות.
ומכיוון שיש למנהג זה גם מעלות הלכתיות, אין לבטלו בחינם. אמנם בשעת הצורך, מכיוון שהדבר לא נקבע כמנהג מחייב, אפשר להקל.

שאלה בדין יום טוב שני לבני חו"ל שנמצאים בארץ
שאלה: בני חוץ לארץ שבאו לארץ לשנת לימודים, האם חייבים לעשות יום טוב שני של גלויות?
תשובה: יש אומרים שבן חוץ לארץ שעלה לביקור בארץ, בכל עת שהייתו בארץ דינו כבן ארץ ישראל (חכם צבי קסז; שועה"ר תצו, יא). אבל לדעת רוב הפוסקים, מכיוון שמקום מגוריו בחוץ לארץ, גם כשהוא מבקר בארץ דינו כבן חוץ לארץ (ברכ"י תצו, ז; מ"ב יג). ומכיוון שהמנהג להחמיר, כך ההלכה.
אולם כאשר מתעורר ספק נוסף אפשר להקל, כגון שהמבקר בארץ מתכוון לשהות בארץ זמן רב, או שיש לו תוכנית לעלות לארץ, או שילדיו גרים בארץ. במצב כזה מצרפים את דעת הסוברים שכל מבקר בארץ די שיעשה יום אחד, ואת העובדה שבדורות האחרונים גברו הסיכויים שיהודים שמבקרים בארץ יחליטו לעלות אליה, ומורים לו לנהוג כמנהג ארץ ישראל.
וכן הדין לגבי מי שעלו לארץ לשנת לימודים (כעשרה חודשים), שדינם כבני הארץ. ואף שיש להם תוכנית ברורה לחזור להתגורר בחוץ לארץ עם הוריהם, שהייתם הארוכה בארץ הופכת אותם לבני הארץ בכל משך שהותם כאן. בנוסף לכך, תמיד יש סיכוי שיחליטו לעלות לארץ.
יתר על כן, נראה לעניות דעתי שמעתה ואילך, כל אימת שאותו תלמיד או תלמידה יבואו לביקור בארץ, בכל משך זמן הביקור ייחשבו כבני הארץ. מפני שאחר אותה שנה שבה שהו בארץ, הם נחשבים במידה מסוימת כבני הארץ, ולכן בעת שהם בארץ עליהם לנהוג יום אחד. ובעת שהם בחוץ לארץ, מכיוון ששם הוא ביתם הקבוע, חובה עליהם לנהוג יומיים (יעוין בפניני הלכה מועדים פרק ט').

חובת כיסוי ראש לאישה נשואה
שאלה: האם נכון שיש היתר לאישה נשואה שלא לכסות את ראשה?
תשובה: אישה נשואה חייבת לכסות את ראשה. מהתלמוד (כתובות עב, א) משמע שהמקור לכך מן התורה, שכן לגבי אישה סוטה נאמר: "ופרע את ראש האישה" (במדבר ה, יח), שהכהן צריך לפרוע את שיער ראשה כדי שתתבייש, ומכאן שעל פי התורה שיערה של אישה נשואה צריך להיות אסוף תמיד (מאירי, רשב"ץ וריא"ז). ואמרו חכמים שמן התורה מספיק שהשיער יהיה אסוף ברשת או בכיס קטן, אבל חכמים הוסיפו וקבעו שאין די באסיפת השער במטפחת רשת, אלא צריך לכסותו במטפחת שאינה שקופה. ויש אומרים שדין כיסוי הראש כולו מדברי חכמים (תרומת הדשן רמ"ב בדעת הרמב"ם).
וכך היא דעת כל הפוסקים. אמנם יש כמה פוסקים בודדים שסברו שיסוד כיסוי הראש תלוי במנהג, ואחר שראו במקומם שרוב הנשים הפסיקו ללכת עם כיסוי ראש, וכל הפצרות בעליהן לא הועילו - למרות שהביעו אותם פוסקים את צערם על כך, סברו שאין בכך איסור. כך היא דעת הרב יוסף משאש (מים חיים ב, קי) והרב משה מלכה (והשיב משה לד). אמנם הרב מלכה כתב שכל ההיתר הוא כאשר השיער אסוף, אבל כאשר השיער פזור האיסור הוא מן התורה, וכך משמע מדברי הרב יוסף משאש (אוצר המכתבים ג, תתפד).
חובה לציין שהם דיברו בתקופה שבה היה נראה להם שבעקבות השפעת המודה הצרפתית על נשות מרוקו, מנהג כיסוי הראש עומד להתבטל מהעולם, ואפילו נשים של שוחטים ורבנים כבר לא שומעות לבעליהן ומגלות את ראשן, ועל כן נדרשו למצוא היתר למנהגן. אולם ייתכן שאילו היו נמצאים עמנו, והיו רואים שרוב הנשים הדתיות הולכות בכיסוי ראש וגאות בכך, וביניהן רופאות ומדעניות בכירות, היו סוברים שהמנהג מחייב את כולן, ויש בקיומו קידוש השם וסייג בפני ההשפעה החילונית.

הלכה למעשה
בכל אופן, דעת שאר הפוסקים שחובה גמורה לכסות את הראש. ואף שהרב יוסף משאש זצ"ל היה מגדולי הפוסקים שבדורו, בעל דעה רחבה ומעמיקה - אין לסמוך על דעתו בזה אפילו בשעת הדחק. שהואיל ומדובר בעמדה של אלפי פוסקים מול כמה בודדים, אין דעת הבודדים נחשבת כלל מול הרבים.

דעת הרב יוסף משאש בתכנון המשפחה
ראוי לציין כאן את עמדתו של הרב יוסף משאש בשאלת תכנון המשפחה (אוצר המכתבים ג, תתקמא), שלפי דעתו חובה להרבות בילדים בלא הגבלה, ורק כאשר רופא ירא שמיים סובר שיש סכנה בדבר - אפשר למנוע היריון (ועיין עוד באוצר המכתבים ג, תרלח):
"שאל כבודו: בני אדם שיש להם ארבעה ילדים ויותר, שכבר קיימו מצוות פרו ורבו בבנים ובנות, והמצב הכלכלי קשה מאוד בכל דבר, וחולשה רבה ירדה לעולם, וקשה מאוד לגדל ילדים רבים, וגם אחינו האשכנזים משחקים עלינו על ריבוי הלידה. ובכן כבודו שאל אם האנשים הללו מותר להם לעשות איזו תחבולה מתחבולות הזמן למנוע הלידה.
"תשובה: דע בני, שאף אם קיים האדם מצוות פרו ורבו, כל עוד הם בריאים וראויים להוליד חייבים מדברי סופרים להוליד, כמו שכתב הרמב"ם בפרק טו מהלכות אישות הלכה טז: אף על פי שקיים אדם מצות פרו ורבו, הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא ייבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כוח, שכל המוסיף נפש אחד בישראל כאילו בנה עולם מלא. וכן אמרו במסכת יבמות סב, ב.
"ולדעתי המעט (לשון ענווה) נראה שהיא מצווה דאורייתא, שהרי הכתוב אומר ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה (בראשית ט, ל), ומה רוצה לומר שרצו בארץ? אם לא שנאמר, אפילו קיימתם פרו ורבו אין לכם פטור מלהוליד, אלא שרצו עוד בארץ... בפירוש המלבי"ם ז"ל, שרצו בארץ, היא ההולדה היתירה, ורבו בה, שתגדלו בעצמה וכוח, עכ"ל.
"וראינו בעינינו כמה בני אדם שהבנים שהולידו אחר קיום פרו ורבו היו טובים מהראשונים בגשמיות וברוחניות. ובכן, אין לרמות נפשנו בטענות של הבל. שאם (הטענה) בשביל הפרנסה, (הרי) חובה עלינו להאמין שהקב"ה הוא הזן ומפרנס לכל, וכאומרם תינוק בא וכיכרו בידו. (ואם הטענה) לעניין תשות כוח, לא נוכל להיפטר בזה, רק על ידי רופא מומחה דתי וחרד, אם יחליט שיש סכנה בדבר אם תתעבר. וזולת זה אין להוליד חדשות מדעתנו.
"ולעניין לעג השאננים אחינו האשכנזים על כל מרבה ילדים, אין לועגים רק הבריונים והבריונות שבהם הממונים ופועלים בקופות חולים ובטיפת חלב - לשונם תימק בפיהם! אבל (האשכנזים) הכשרים והכשרות, כל המרבה הרי זה משובח בעיניהם, ומברכים אותו ברוב ברכות. ובכנס הגדול של רבנים שהיה בירושלים ביום ג' י"ח לאדר א' (תשכ"ז), גינו מאוד מאוד לממעטים, ושיבחו ובירכו למרבים...".

תוספת על דבריו
צריך לציין שהרב משאש בעניין זה מן המחמירים, ויש מקילים לאחר שיש ארבעה או חמישה ילדים למנוע היריון, וכן מקובל להורות שרצוי למנוע היריון אחר כל לידה למשך תשעה חודשים עד שנה. ובעזרת ה' אבאר סוגיה זו בעתיד.
ומכל מקום, ראוי למי שנשענות על הרב משאש בעניין כיסוי הראש שיכבדו את דעתו בעניין מצוות פרו ורבו, ולכל הפחות יעודדו את ההולכים בה במידת האפשר.

גאולת מצרים והגאולה העתידה
אמרו חכמים: "כמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים, כמו כן יגאלו לעתיד בזכות שהם פרים ורבים... ויהיו מלוא כל העולם, שנאמר: כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו" (אליהו זוטא יד). במהרה בימינו.
מתוך העיתון בשבע