הַנְּפִלִים והרְפָאִים מטילי האֵימִים | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

מדורים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

מעוז נריה בן הדס

2 דק' קריאה

עשרת המרגלים (למעט יהושע וכלב) שחזרו משליחותם מפוחדים, הצליחו להטיל אימה על כל העם, כשתיארו את ילידי הענק שפגשו בארץ כנען. הענקים הללו ישבו בערים מבוצרות, שכל מי שעמד ליד חומותיהן הקיקלופיות, הרגיש כננס במקרה הטוב או כחגב במקרה הרע. וז"ל הכתוב:
"אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם:... וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת:... וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים" (במדבר י"ג כח-לג).
(כלב בן יפונה שלא חשש מהם ובטח בהקב"ה, זכה להכות את ענקי חברון. כמו שמפורש בספר יהושע:
"וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת ... עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא" "וּלְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה נָתַן חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי יְהוּדָה אֶל פִּי יְקֹוָק לִיהוֹשֻׁעַ אֶת קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק הִיא חֶבְרוֹן: וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב אֶת שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק" ( י"ד יב-טו, ט"ו יג-יד).
הענקים נזכרו בספר בראשית, גם בעניין מסע המלחמה שערכו אויביו של אברהם, ארבעת המלכים בהנהגת אמרפל הוא נמרוד (שאברהם יצא כנגדו באור כשדים) בארץ כנען הגדולה. וז"ל הכתוב:
"וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם" (בראשית י"ד ה).
בסופו של מסע זה, לאחר שאברהם הציל את לוט והכה את ארבעת המלכים, נחגג הנצחון בעמק המלך, בהשתתפות מלכי צדק מלך שלם=ירושלים.
הדור הבא שבו הוכו הענקים, היה דורו של דוד. דוד, צאצאו של לוט ורות המואביה, וחבריו הכו את גלית ואת ילידי הרפה=ערפה, גיסתה של רות כמבואר בספר שמואל ב':
"...אֶת אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו" (כ"א טז-כב, עיינו גם סוטה מב ע"ב).
בדברינו ליום ירושלים הזכרנו, כי לאחר הניצחון על גלית - הענק הפלשתי, דוד הביא את ראשו לירושלים.
כאן נסגר המעגל שנפתח בחיי אברהם. אברהם היה הראשון שזכה לראות את הענן קשור על ההר והבין את חשיבות המקום המיוחד הזה לדורי דורות. השכינה ששרתה במקום זה התפשטה על פני כל ארץ כנען והפכה אותה לארץ ישראל.
אברהם המאמין הראשון, זכה בארץ ישראל בזכות אמונתו, למרות שידע בבירור על ילידי הענק השוכנים באזורים רבים של מרחביה. הקב"ה הביא לאזור זה דווקא את נמרוד, הכופר, כדי שיכה את הענקים. נמרוד הוא זה שהקל את המלאכה על צאצאי אברהם לרשת את הארץ המובטחת. כָּלֵב המאמין, זכה להמשיך את המשימה כשהכה את ענקי חברון. דוד המלך היה זה שנבחר שוב להשלים את המשימה. בהבאת ראשו של גלית הענק לירושלים, מכריז דוד כי הוא הולך בדרכו של אברהם והוא זה שייסד את מדינת היהודים הראשונה על אדני המשפט והצדקה, שהנחיל אברהם לעולם בכלל ו ולצאצאי יעקב נכדו במיוחד.
המאבק על ארץ ישראל הוא מאבק קשה וארוך שעלול להיות גם מתיש. רק מי שיצטייד בכמות רבה של אמונה, יזכה לראות בסוף הדרך את מדינת ישראל בנויה לתפארה, על אדני המשפט והצדקה. קיצורי דרך ופתרונות קסם, סותרים במידה רבה את דרכם של אברהם ודוד.