לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שירה קופרמן ז"ל
203
כְּשֵׁם שֶׁכֹּחַ-הַצּוֹמֵחַ* אֶחָד הוּא וּמִתְגַּלֶּה בָּאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וּבָאֵזוֹב אֲשֶׁר בַּקִּיר, אֶלָּא שֶׁבָּרִאשׁוֹן הוּא בָּא בְּצוּרָה עֲשִׁירָה וּמְרֻבָּה וּבַשֵּׁנִי בְּצוּרָה עֲנִיָּה וּמְעוּטָה, כֵּן אוֹר הַנִּיצוֹץ הָאֱלֹהִי בָּא בַּגְּבוֹהָה שֶׁבַּדָּתוֹת וֶאֱמוּנוֹת בְּאֹפֶן עָשִׁיר וְדֶרֶךְ רוֹמֵמָה וּבַיְרוּדָה* שֶׁבָּהֶן בְּאֹפֶן מְטֻשְׁטָשׁ, בְּעֹנִי וְשִׁפְלוּת.
הָרִשְׁעָה וְהַבַּעֲרוּת* הָאֱנוֹשִׁית עִוְּתָה אֶת הַדְּרָכִים שֶׁל נְטִיַּת הָאָדָם הַכְּלָלִית, הַשּׁוֹאֶפֶת אֶל הַטּוֹב, אֶל הָאֱמֶת, אֶל הָאֹשֶׁר הָרוּחָנִי בְּמַעֲמַקֵּי מוּבָנוֹ*. אֲבָל גַּם בְּמַעֲמַקֵּי הַקְּלִפּוֹת* הַיּוֹתֵר גַּסּוֹת גָּנוּז וְחָבוּי הוּא אוֹתוֹ נִיצוֹץ הַטּוֹב, אוֹר ד', אוֹר הָאוֹרִים, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לָנוּ לְבַטְּאוֹ וְאֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ בְּאוֹתִיּוֹת שֶׁל שׁוּם מִבְטָא גַּם לֹא שֶׁל שׁוּם רַעְיוֹן.
וְהָעוֹלָם הוֹלֵךְ וּמִתְבַּסֵּם*, הַדֵּעָה הַיְשָׁרָה הוֹלֶכֶת וּמַרְחֶבֶת אֶת דַּרְכָּהּ, הַהִגָּיוֹן הַבָּרִיא וְהַנִּסְיוֹנוֹת* הָרַבִּים מְפַנִּים אֶת הַדֶּרֶךְ מֵהַמִּכְשׁוֹלוֹת, הַטְּעִיּוֹת הוֹלְכוֹת וּמִתְמַעֲטוֹת וְסִבּוּכֵי הַדִּמְיוֹן הַגַּס הוֹלְכִים וּמִתְפָּרְקִים.
נִשְׁאָר בְּחֻבּוֹ* בְּעֹצֶם תָּקְפּוֹ עֹז הָרוּחַ הַפְּנִימִי הַדּוֹחֵף אֶת נִיצוֹצֵי הַטּוֹב* לְהִגָּלוֹת, וְנִיצוֹצֵי הַטּוֹב, שֶׁהֵם זִיקֵי אוֹר אֱמֶת מִזֹּהַר אוֹר אֱלֹהִים אֱמֶת, מַתְחִילִים לְהִתְרָאוֹת מִתּוֹךְ חַגְוֵי* אֲרָצוֹת-מַאְפֵּלְיוֹת*.
עַל-כֵּן מַתְחִילִים לְהִתְנוֹצֵץ אַבְקֵי הָאֱמֶת וְהָאוֹר הַמְפֻזָּרִים בֵּין כָּל הָאֱמוּנוֹת הַשּׁוֹנוֹת•, שֶׁכֻּלָּן נוֹבְעוֹת מִמַּעְיַן הַחַי הַיָּחִיד, שֶׁעִקָּרוֹ וְשָׁרְשׁוֹ הוּא תָּמִיד אוֹר יִשְׂרָאֵל, הָאֱמוּנָה הַטְּהוֹרָה הָעוֹמֶדֶת עַל הַבָּסִיס הַיְחִידִי שֶׁמַּעֲמִידָהּ לָעַד וְשֶׁלָּעַד לֹא יִמְעַד.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
43 - סובלנות ישראל חלק א'
44 - סובלנות ישראל חלק ב'
45 - סובלנות ישראל חלק ג'
טען עוד
___________________________________
כֹּחַ-הַצּוֹמֵחַ – הכח המצמיח אשר נמצא בכל הצומח. יְרוּדָה – דת נמוכה. הַבַּעֲרוּת – חוסר דעת. בְּמַעֲמַקֵּי מוּבָנוֹ – במובנו העמוק. הַקְּלִפּוֹת – העטיפות, הדתות שיצרה האנושות על מנת למלא את הנטיה הרוחנית של האדם. מִתְבַּסֵּם – משתפר, מתעלה. הַנִּסְיוֹנוֹת – ניסיון החיים העולמי. בְּחֻבּוֹ – במקומו. נִיצוֹצֵי הַטּוֹב וכו' – נטית האדם לטוב ולרוחניות נובעת מאלוהים אשר יצרם בו. חַגְוֵי – נקיקים, סדקים. מַאְפֵּלְיוֹת – חשוכות מבחינה מוסרית-רוחנית.
ביאורים
ההסתכלות הכללית כפי שראינו הינה סבלנית וקנאית גם יחד, נוגעת בכל תחומי החיים. בפסקה זו הרב מברר את משמעותה בנושא היחס אל הדתות השונות בעולם. הסברים חברתיים, תרבותיים ואפילו כלכליים קיימים לקיומן של דתות שונות. הרב מברר ומעמיק בדבריו שהאמונה, ממש כמו כוח החיים מתגלה ברמות שונות ובדרגות בהירות שונות בקרב כל יצירי תבל. כשם שהארז והברוש צומחים – כך גם האזוב שעל הסלע צומח. אך בעוד אצל הארז והברוש כוח הצמיחה מביא אותם להיתמר ולעלות מעלה מעלה, אצל האזוב כוח זה מביא אותו רק להתקיים ולהישאר בגובה הקרקע. בשניהם כוח הצמיחה מתגלה, אך האיכויות של אותו כוח שונות לחלוטין. כך גם בני האדם: מעצם היותם יצירי כפיו של הבורא הם מאמינים, וכוח האמונה טבוע בהם ופועם בקרבם. כוח זה עשוי להתגלות בדרכים שונות ומשונות – מתפילה ברגע משבר, ועד עבודת אלילים הסוגדת לעץ ואבן. הכוח הוא אותו הכוח בדיוק, אלא שהוא מופיע ברמות בהירות שונות ובסגנונות שונים בקרב עמים רבים. ככל שמתקדמת ההיסטוריה – כך גם מתפתחת דעת בני האדם. סיבות שונות מביאות להתפתחות הזאת. ביניהן סיבה מרכזית מאד, והיא מקומה של אמונת ישראל והשפעתה בעולם. כיום, עולמנו נקי הרבה יותר מדמיונות שווא, אמונות תפלות ושאר שיגיונות בני אדם. כל אלה גורמים לאמונה להתברר ולהזדכך, להסיר את צללי הכזב ולחשוף את אור האמת. אמונת ישראל הבהירה והזכה מכל אמונות עמי תבל משפיעה באופן ישיר ועקיף לבירור זה. זוהי הכשרה אלוהית מיוחדת של העם הנבחר והתורה האלוהית שניתנה לו, היוצרים יחד אמונה בהירה ומבוררת. דווקא בכוחה של אמונת ישראל, ממנה יצאו גם שתי הדתות הגדולות, יש לברר את נקודות האמת שקיימות בכל אחת מהדתות וכך גם לברר ולזכך אותן מגורמי השקר והטעות שבהן. על ידי המבט הסובלני, המברר והבודק מתגלה גם גרעין האמת שקיים בכל דעה בעולם וקליפת השקר מתקלפת ומוסרת.
הרחבות
ערכה של מחלוקת
עַל-כֵּן מַתְחִילִים לְהִתְנוֹצֵץ אַבְקֵי הָאֱמֶת וְהָאוֹר הַמְפֻזָּרִים בֵּין כָּל הָאֱמוּנוֹת הַשּׁוֹנוֹת. היות ומתוך מגוון הדעות הקיים בעולם הולך ונחשף שמקורן בישראל – יש להבין מדוע ברא הקב"ה מלכתחילה אומות שונות ודעות שונות?
הרב קוק מסביר שלמחלוקת יש שני תפקידים:
א. על ידי שכל דעה קובעת מקום לעצמה, בלי להתייחס לדעות שונות ממנה, יש לה אפשרות להתפתח באופן עצמאי, בלי שדעה אחרת תגביל אותה או תצמצם את חשיבותה.
ב. המחלוקת גורמת לכל דעה להגדיר את עצמה ביחס לדעה האחרת, מה השונה ומה המשותף ביניהם.
לאחר שכל דעה התפתחה והבשילה בפני עצמה, מגיע השלב בו הדעות יתייחסו אחת לחברתה, עד כדי מציאת איזון, בו לכל אחת מהן יהיה מקום בתוך השקפת העולם הכוללת [אורות הקודש א עמ' טו].
"התנגשות הכוחות המחשביים כשהם נפגשים זה בזה במצב הניגוד (כשהם חולקים)... לא שלילה, כי-אם חיוב וכח חדש ונאזר בעֹז הם מולידים, אורח הגון שראוי לקבל פניו באורה וצהלה, בברכת שלום ואהבה" [אדר היקר עמ' יג].
שאלות לדיון
האם יש כאן מתן לגיטימציה לעבודה זרה ולדתות כמו הנצרות, האיסלאם והבודהיזם?
איזה ניצוץ של טוב אתה מוצא בעבודות אלילים כגון: עבודת המולך, עבודת הבעל, ועבודת בעל-פעור?
לזרע של קימא עבור יוחנן אוריאל בן לאה מרלן ורבקה ג'ואן בת ג'וסלין שמחה הי"ו
