פרק ל"ו חלק ה' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
נצח ישראל למהר"ל

קטגוריה משנית

5 דק' קריאה

חבלי משיח אינם רק צרות, אלא גם שינוי בעולם ואובדן האומות
וְקָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן, 1 מַאי טַעֲמָא אֲמַרְתְּ יֵיתֵי וְלָא אֶחְמִנֵיהּ? 2 אִילֵימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב 3 וכו'. פֵּרוּשׁ, בְּוַדַּאי מַה שֶּׁכָּתוּב (עמוס ה, יט): כַּאֲשֶׁר יָנוּס הָאִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וגו', הַכָּתוּב בָּא לוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּאוֹתוֹ זְמַן הַשְׁקֵט וּמְנוּחָה, וְזֶהוּ חֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ, כִּי כָּל שִׁנּוּי אֵין שָׁם מְנוּחָה כְּלָל. וּלְפִיכָךְ אָמַר, כַּאֲשֶׁר יָנוּס הָאִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וכו'. וְהַדֹּב הוּא יוֹתֵר רַע מִן הָאֲרִי, דִּכְתִיב (ש"א יז, לו): גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם אֶת הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ, 4 לְשׁוֹן גַּם יֵשׁ בּוֹ תּוֹסָפוֹת. וְהַנָּחָשׁ עוֹד יוֹתֵר רַע וּמַזִּיק. וְקָאָמַר, שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר מִן כַּמָּה גָּדוֹל יִהְיֶה הַשִּׁנּוּי, רַק הַכָּתוּב מְדַבֵּר מִן רִבּוּי הַצָּרוֹת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה, שֶׁכֵּן הוּא עִנְיַן הַשִּׁנּוּי 5 שֶׁאֵין שָׁם הֲנָחָה. וּלְפִיכָךְ הַמָּשָׁל הוּא אֶל אֲשֶׁר הוּא מְמֻנֶּה עַל גְּבוּל הַשָּׂדוֹת, וְגוֹבֶה מַס מִבְּנֵי הָעִיר. וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַשָּׂדֶה, וְהַסַּנְטָר בָּא עָלָיו, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בָּא עָלָיו אֲרִי. וּבוֹרֵחַ אֶל הָעִיר, וְשָׁם רָגִיל יוֹתֵר לִהְיוֹת מָנוֹחַ לוֹ, שֶׁאֵין הַסַּנְטָר רוֹדֵף אַחַר אָדָם, רַק כַּאֲשֶׁר יִמְצָא אוֹתוֹ עַל הַשָּׂדֶה שֶׁמִּמֶּנּוּ הַמַּס. וְכַאֲשֶׁר בָּא לְשָׁם יָבוֹא עָלָיו גַּבַּאי גּוֹבֶה מַס הַמֶּלֶךְ, שֶׁחוֹזֵר בָּעִיר, וְדוֹמֶה לוֹ שֶׁבָּא עָלָיו דֹּב. וְהוּא בָּא לְבֵיתוֹ, וְשָׁם סוֹבֵר שֶׁיִּמְצָא מָנוֹחַ, שֶׁאֵין גַּבַּאי חוֹזֵר רַק בָּעִיר, וּמָצָא שָׁם בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ מֻטָּלִים בָּרָעָב, כְּאִלּוּ נְשָׁכוֹ נָחָשׁ. וְאֵין הָעִנְיָן רַק* שֶׁיֵּשׁ רִבּוּי צָרוֹת בְּכָל מָקוֹם, שֶׁאֵין מָקוֹם בְּלֹא צַעַר, וְאֵין מְדַבֵּר בְּצַעַר גָּדוֹל שֶׁיִּהְיֶה. כְּלַל הַדָּבָר, 6 שֶׁאָמַר כִּי חֶבְלֵי מָשִׁיחַ אֵין זֶה רַק* כְּמוֹ שֶׁבָּא הָאֲרִי וְהַדֹּב וְכֵן הַנָּחָשׁ שֶׁבָּאִים עַל הָאָדָם, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהָאָדָם יַצִּיל עַצְמוֹ מֵהֶם. כָּךְ יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים אָדָם, בָּאִים עֲלֵיהֶם הָאֻמּוֹת, שֶׁהֵם אֲרִי וְדֹב וְנָחָשׁ, וְיֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל כֹּחַ לְהַצִּיל עַצְמָם מֵהֶם. רַק* שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּאן הַשְׁקֵט וּמָנוֹחַ כְּלָל. אֲבָל הַצַּעַר הַגָּדוֹל שֶׁיִּהְיֶה אֵין רְאָיָה מִזֶּה, וְאִם כֵּן לָמָּה אָמַר יֵיתֵי וְלָא אֶחְמִנֵיהּ? וּמְתָרֵץ, מִשּׁוּם דִּכְתִיב (ירמיה ל, ו): מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו וכו'. וּבֵאוּר זֶה, כִּי הַהִתְהַוּוּת הַמָּשִׁיחַ הוּא אֲבַדּוֹן הָאֻמּוֹת, וְזֶהוּ הַשִּׁנּוּי הַגָּדוֹל. וְדָבָר זֶה נֶחְשָׁב הֶפְסֵד הָעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ שִׁנּוּי אֶל הָעוֹלָם בִּכְלָלוֹ. וְהָבֵן מַה שֶּׁאָמַר מַדּוּעַ כָּל גֶּבֶר, וְדָרְשׁוּ אוֹתוֹ 7 מִי שֶׁכָּל גְּבוּרָה שֶׁלּוֹ. שֶׁפֹּעַל הַזֶּה הוּא גְּבוּרָה, לְאַבֵּד וּלְשַׁנּוֹת אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ. וְאַף מִי שֶׁהוּא גִּבּוֹר, 8 נֶהְפַּךְ כֹּחוֹ מִכֹּחַ גְּבוּרָה זֹאת וְשִׁנּוּי זֶה. מִפְּנֵי כִּי אַחַר שִׁנּוּי כְּמוֹ דָּבָר זֶה, שֶׁהוּא שִׁנּוּי גָּדוֹל בִּכְלַל הָעוֹלָם, יִמָּשְׁכוּ עוֹד שִׁנּוּיִים אֲחֵרִים גַּם כֵּן, וּלְכָךְ קָאָמַר יֵיתֵי וְלָא אֶחְמִנֵיהּ.
________________________________
אמר ריש לקיש לרבי יוחנן, 1 מדוע אמרת יבוא ולא אראנו? 2 האם מפני שנאמר: 3 כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב וכו'. והבנת כי פירוש הפסוק, שבזמן חבלי המשיח לא יהיה שקט ומנוחה, אלא זמן של שינויים גדולים, ובכל שינוי אין מנוחה אלא צרות גדולות. לכן נאמר: כאשר ינוס האיש מפני הארי ופגעו הדוב, כי הדוב גרוע יותר מאשר הארי, כמו שנאמר: גם את הארי גם הדוב הכה עבדך, 4 המילה גם באה להוסיף על הקודם. והנחש רע עוד יותר מהדוב. אמר לו ריש לקיש, אם מפני זה הוא חושש, אין זו כוונת הכתוב. אין הכתוב מדבר על גודל השינוי שבימות המשיח, אלא כוונתו לומר שיהיו צרות רבות ותכופות, ולכן יהיו 5 בחוסר המנוחה. לכן נתן לו משל מהממונה על גבולות השדות וגובה מס מבני העיר. בשעה שבא אדם לשדה והממונה בא אליו, נדמה בעיניו כאילו בא עליו אריה. הוא בורח אל העיר, מקום ששם הוא רגיל למנוחה, שאין הגובה רודף בעיר אחר בני האדם, אלא הוא גובה המיסים רק כאשר הוא פוגש אותם בשדות. וכאשר האדם שברח מהגובה מגיע לעיר, בא עליו גובה המיסים של המלך שהוא מסתובב בעיר, נדמה בעיניו כאילו בא עליו הדוב. הוא הולך לביתו, בתקוה ששם ימצא מנוחה, שכן אין גובה המיסים נכנס לבתים. בבית הוא מוצא את בני ביתו מוטלים ברעב, ונדמה הדבר בעיניו כאילו נשכו נחש. משל זה בא לבאר שיהיו צרות בכל מקום, שאין מקום בלי צער, ואין כוונת הפסוק לומר שתהיינה צרות גדולות שלא ניתן לעמוד בהן. 6 רצונו של ריש לקיש לומר, כי חבלי משיח אינם אלא כמו שבאים הארי, הדוב והנחש על האדם, שהאדם יכול להינצל מהם, וכך הוא כאשר האומות באים על ישראל, שנקראו אדם, שיכולים ישראל להינצל מהם. כוונת הפסוק לומר שלא יהיה לישראל מנוחה כלל, אבל אין הכוונה שיהיו צרות גדולות, שאי אפשר לעמוד בהן, אם כן למה אמר רבי יוחנן יבוא משיח ולא אראנו? מתרץ לו רבי יוחנן, מפני שנאמר: מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו וכו'. ביאור הדברים, התהוות המשיח הוא אבדון לאומות, זה השינוי הגדול שיהיה בימי המשיח, ודבר כזה נחשב להפסד העולם, כי צורת כל העולם עתידה להשתנות. הבן את מה שנאמר: כל גבר, ודרשו חכמים, מי שכל הגבורה שלו, 7 כלומר הקב"ה, שפעל שינוי גדול כל כך בעולם, שיאבדו האומות את שלטונם, ויהיה השלטון למלך המשיח. להורות על גודל השינוי אמרו, שאף מי שכוחו גדול, 8 כביכול נחלש כוחו מחמת שינוי זה. ואמר רבי יוחנן, אם השינוי הוא גדול כל כך, לא יתכן שלא יבואו שינויים נוספים בעולם, לכן אמר יבוא ולא אראנו.
[ רַק – אלא.]

נצח ישראל למהר"ל (120)

בשביל הנשמה

149 - פרק ל"ו חלק ד'

150 - פרק ל"ו חלק ה'

151 - פרק נ' חלק א'

טען עוד

ביאורים
ריש לקיש מציע בתחילה כי הפחד מהשינויים נובע מחוסר-המנוחה הנלווית אליהם. לעיל למדנו כיצד כל שינוי קטן גורם לערעור המערכת, ביאת המשיח תהיה שינוי עצום שירעיד את המערכת כולה, מהמציאות החיצונית שבשדות עד לתוככי ביתו של האדם.
אך עם חוסר-מנוחה בלבד ניתן להתמודד. אפשר לברוח ממנו. ריש לקיש אומר שהפחד הוא מפני אבדון עובדי הגילולים. מדוע? מדוע שלא נשמח שהעולם נטהר ומתרומם? הסיבה לכך היא שגם עובדי הגילולים ממלאים תפקיד בעולם. אמנם, זהו תפקיד של רוע, אך הוא עדיין תפקיד. איבודם מחויב לצורך התפתחות העולם אך דבר זה יגרום לשינויים מרחיקי לכת, ויעבור זמן רב עד אשר המציאות תחזור לאיזון. ניתן להמשיל זאת לניתוח להוצאת גידול סרטני. הניתוח מחויב לשם הצלת החולה, אך תהליך זה כואב מאוד והחולה זקוק לזמן רב עד שישוב לבריאותו.
ראינו שבימות המשיח השינויים יהיו גדולים ונוראים. חלק מהאמוראים העדיפו שלא לחיות אז. העצה להינצל מהצער אז תהיה לעסוק בתורה ובגמילות חסדים שיקשרו את האדם לטוב בכל אישיותו. רב יוסף היה מוכן לשלם כל מחיר ובלבד שיהיה קשור בקשר כל שהוא לעליונות הרוחנית של המשיח. דבריו מלמדים על המעלה הגדולה שצומחת לעולם בתהליך קשה זה.

הרחבות
* אובדן האומות והתרבות האירופאית
כִּי הַהִתְהַוּוּת הַמָּשִׁיחַ הוּא אֲבַדּוֹן הָאֻמּוֹת, וְזֶהוּ הַשִּׁנּוּי הַגָּדוֹל. המהר"ל מבאר שבימות המשיח יהיה שינוי גדול בעולם. שינוי שיכין אותו לשלב הבא בהתפתחותו – לימות המשיח. אמנם, מדוע שינוי זה יבוא דווקא על ידי איבוד האומות?
הרב קוק כתב במהלך מלחמת העולם הראשונה על כך שבמלחמה האכזרית והקשה הזו מתגלה השקר והצביעות של התרבות האירופאית: "נִכְתַּם עוון שופכי הדמים... לא יכפר לארץ לדם אשר שֻׁפַּךְ בה כי-אם בדם שֹפכו, והכפרה מוכרחת לבוא: בטול כללי לכל מכונות התרבות של עכשיו, עם כל שקרן ותרמיתן, עם כל זֻוהמתן הרעה וארסן הצפעוני. כל התרבות, המתהללת בצלצלי שקרים, מוכרחת להיכחד מן העולם, ותחתיה תקום 'מלכות עֶלְיוֹנִין קַדִּישִׁין': אורם של ישראל יופיע, לכונן עולם בעמים בעלי רוח חדשה ... אור התשובה יופיע בהכרח וישליך איש את אלילי כספו ואת אלילי-זהבו, וישוב הכל אל טוב ה'. אז תכחד התרבות ההווית בכל יסודותיה, ספריותיה, תאטריה וכל מכונותיה, וכל החֻקים אשר בהבל ועול יסודם וכל נימוסי-החיים הרעים והחטאים כליל יחלפו. "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" [ישעיה ב, יא]" [אורות, עמוד טו] האומות התיימרו לייצר תרבות מוסרית, אך מוסר זה לא רומם את רוח האדם או קידם את העולם מאחר שהיה המצאה אנושית ונועד להנציח את חולשות האדם. במלחמות העולם אכן ראינו את תוצאותיה של תרבות זו, כשבשמה ובשם ערכיה נהרגו מאות מליוני אנשים. לכן, אומר הרב קוק, תתבטל התרבות הישנה יחד עם אומות אלו, ויקומו אומות חדשות, מוסריות, שילכו בדרכי ה'.