תסביך משיח | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
קרוב אליך

קטגוריה משנית

5 דק' קריאה

פסיכולוגיה של המונים שונה מהפסיכולוגיה של הפרטים המרכיבים את ההמון הזה, אולם ישנם תסביכים לאומיים שיורדים ומגיעים לנפשו של כל פרט. עם ישראל - לא רק בהוויתו הלאומית הכללית, אלא יתר על כן: בהווית הפרטים שלו - לוקה בתסביך טיפוסי מסוים והוא - תסביך המשיח. תסביך המשיח הוא הרצון, השאיפה, הדחיפה להיות משיח, להיות מושיעו של העולם.
תסביך משיחי איננו רק הרצון הכללי - עמום או גלוי - לגאול את העולם, אלא יש בתוכו מרכיב נוסף, ולא פחות חשוב, שהוא: כאשר הרצון הזה איננו שאיפה כוללת, לא לשיפור בתנאים ולא לשינויים לטובה אלא לשאיפה של האני הפרטי שהוא יהיה גואלו של העולם.
חכמים אמרו על הכתוב: "אל תגעו במשיחי" - "אלו תינוקות של בית רבן". המאמר הזה רומז לאותו רעיון עצמו. הילדים הקטנים, תינוקות של בית רבן, כולם רוצים להיות משיח. ילד יהודי גדל - אולי נולד - עם רצון להיות משיח. ומשום כך תינוקות של בית רבן הם כולם "משיחי", כל אחד מהם הוא בבחינה של משיח קטן. ואם אינו משיח, לא מבחינת יכולתו הנוכחית ולא מבחינת הפוטנציאל שלו בעתיד, מכל מקום הרי הוא שייך לכך מכוח רצייתו, מכוח חלומו.
לא כל אדם מישראל הוא משיח, אבל ניצוץ כלשהו של משיח מצוי בתוכו. במובן הזה, כשם שאנו מאמינים שבכל אדם מישראל יש ניצוץ כלשהו של האבות והרועים של האומה - אברהם, יצחק ויעקב - שהוא נוחל אותם בבחינת מורשתו המהותית, כך יש בכל אדם מישראל ניצוץ משיח שהוא ניצוץ של העתיד. המשיח הוא הקיבוץ, ההכללה, של כל הניצוצות הללו של כל הדורות כולם באישיות אחת, מעין הכללה סופית של מהות מסוימת שנמצאת בכל אדם מישראל ומגיעה לידי ביטויה השלם באדם אחד שכולל בתוכו את כל אלה.
מהותה של האידיאה המשיחית היא, במובנה הראשוני, גאולת ישראל, הרצון להשיב את תפארתו של עם ישראל לקדמותה, לחדש בכל מלוא המובן את תפארתה של המלכות היהודית. אולם ללא ספק הרעיון המשיחי הוא רחב הרבה יותר מזה, משום שגאולת ישראל היא שלב, צעד מסוים בתהליך רחב, מקיף, הרבה יותר מזה, שהוא גאולתו של העולם בכלל.
משיח אין פירושו רק סדר חדש בתוך המבנה הפוליטי של העולם, אלא סדר חדש במהות היחסים בין אדם לחברו, במהות היחסים בין האדם לקב"ה, ומעבר לזה - בעצם מבנהו, מהותו של העולם שבו אנחנו חיים. משיח הוא הפתח לעולם חדש, עולם שבו אין מלחמה, עולם שבו אין מחסור, עולם שבו אין סבל, לא סבל הנפש ולא סבל הגוף.

קרוב אליך (598)

רבנים שונים

69 - אישית

70 - תסביך משיח

71 - פולחנא דרחימותא

טען עוד

האמונה בביאת המשיח היא כשלעצמה לא רק מחשבה ערטילאית על מציאות מאושרת יותר: להבדיל מן האמונה בהישארות הנפש ובחלק טוב בעולם הבא, הרי האמונה במשיח היא, במהותה, אמונה בשינוי מציאות של העולם הזה. ברור שיש באמונה זו גם מחאה על הקושי, העוול, הצער, הייסורים של העולם הזה - הצער היהודי כמו הצער העולמי הכללי. האמונה בביאת המשיח היא עצמה חלק מן התפיסה של הייעוד של עם ישראל.
בין כשאדם מישראל חושב ועושה מעשה בכל דרך שביכולתו כדי לקרב את קץ הגאולה, ובין כשהוא אינו פעיל בכך, מכל מקום חלק מאמונתו הוא שמעשיו, התקשרותו, פעילותו כיהודי היא חלק מהותי בהבאת המשיח. הייעוד המשיחי הוא לא התקווה אלא התשוקה, ולאחר מכן - הפעולה, בכל צורה שתיעשה, על־מנת שאכן יבוא המשיח לעולם.
משמעותה של האמונה במשיח מוציאה את השייכות היהודית מכלל דבר הנעוץ כולו בעבר. המוקד של המשיח קשור בעתיד. יש לא רק המשך של דברים, אלא גם פעילות מתמדת ההולכת לקראת אותם הדברים. קירוב הגאולה אינו רק בבחינת חובה לאומית. דווקא משום שהיא מתפרטת ומתרחשת בתוך המרחב של עולם המצוות היא הופכת להיות עניינו של הפרט. מעשיו מקרבים את הגאולה, כשם שסטיותיו וחטאיו מעכבים את הגאולה. כל אלה גורמים לכך שלא רק הכלל אלא הפרט היהודי אינו עוד רק בגדר חומר גלם, הדבר שעליו חלה הגאולה, אלא בבחינת כוח יוצר, בבחינת מבצע, שבצורה זו או אחרת הוא יוצר את הגאולה.
המשיח הוא אידיאה, רעיון, ולרעיון הזה יש גם הפנמה כממריץ לביצוע. לרעיון הזה יש השפעה על הנפש כאשר הייעוד המשיחי נעשה לא רק נקודת־ציון בתפיסת העתיד, אלא יתר על כן: כשהוא הופך להיות החלום המשיחי. אין כאן רעיון שהוא נושא לעיון אלא חלום של חיים, חלק מן התשתית הפנימית של החיים, דבר הפועל לא רק בחלק האינטלקטואלי של הנפש, אלא גם במעמקיה ובמסתריה.
מפני מה מגיע החלום המשיחי לידי ביטוי בצורה שלמה ובצורה גלויה יותר בילדים? דווקא משום שהם ילדים. בהיותם צעירים יותר, הרי הם הרבה יותר רגישים למשמעויות של דברים, לאו דווקא לתכנים שיש להם הגדרות פורמאליות, אלא תחושה כלפי חלומות. כשם שהילדים מדברים בגלוי ובראש חוצות אותם דברים שהמבוגרים לוחשים אותם בסתר, כך גם הילדים חולמים בגלוי את הדברים שהמבוגרים אינם תמיד מבטאים אותם באותה צורה מפורשת וגלויה. משום שהם צעירים הם מקבלים בהתלהבות יתירה, בפשטות יתירה, רעיונות, והם דבקים בהם - אם כי בצורה ילדותית - אבל בכל לבם.
יש בילדים נקודה אחרת, והיא - צד התום, או פעמים הנאיביות, שלהם. אנשים מבוגרים, משום שיש להם ניסיון, משום שיש להם הבנה רחבה יותר, יודעים או מבינים בדרך מסוימת מה הם הקשיים העומדים בביצועה של משימה. הם גם מבינים את ההיקף העצום של משימה כזו. ובהתאם לכך יכולים להעריך עד כמה קשה להביא את הדברים לידי ביצוע. לעומת זאת הילדים, דווקא משום המעדר ידיעה של ממש, משום חוסר ניסיון, משום חוסר יכולת להקיף את כל הצדדים כולם, תופסים אותם בפשטות יתירה. בעוד שהמבוגר יכול להעריך במידה מסוימת את מגבלותיו ולדעת עד כמה הוא מסוגל - ועוד יותר מזה, מה הם אותם הדברים שאין הוא בשום פנים מסוגל - לעשות, הרי מחיצה כזו אינה קיימת בפני הילד, ובוודאי שלא בפני חלומותיו של ילד. מאחר שאין הוא יודע את מגבלותיו הוא מסוגל לחלום, להתכוון ולרצות בדברים שאולי לעולם לא יוכל להביא אותם לידי ביצוע בפועל, אלא שאין הדבר מפריע לו עדיין להיות חולם חלומות.
משום כך הילד היהודי חולם להיות משיח, משום כך התינוקות של בית רבן הם "משיחי". ומה קורה לילדים כאשר הם נעשים מבוגרים? באותה שעה הם מאבדים את התום של הילדות בתוך כדי לימוד מתמשך והולך של עובדות החיים. הם למדים לדעת ששינוי בעולם - ולא רק בעולם כולו, אלא אפילו בחלק קטן ממנו - הוא משימה עצומה וכמעט בלתי אפשרית. הם מבינים מה משמעותו של שינוי בעולם, ויודעים עד כמה העולם רחוק מנקודה של גאולה. לא זו בלבד שהם מגלים את הרע, האכזריות, הקשיחות של העולם, אלא הם גם מגלים את גודל העוצמה של כל אלה ואת הקושי העצום להתגבר עליהם.
וכמובן, חייו של אדם מבוגר מכריחים אותו לבנות סדרי עדיפויות בחייו. סדרי העדיפויות הללו הם בדרך־כלל כאלה שבהם הדברים שיש בהם צורך וערך בחשבון קצר־המועד בהכרח מקבלים עדיפות מעשית. אנשים שוקעים בעבודה, בחיי משפחה, בפעילות מוגבלת אחרת מצד זה או אחר, ואין להם פנאי לחלומותיהם אלא כמרכיב שולי של הוויתם. מהלך החיים מכריח לבחור בדברים, ובדרך הטבע ובאילוצי החיים, מה שבוחרים הוא אותם דברים שאדם חייב לעשות אותם ואותם דברים שהוא סבור, על כל פנים, שהוא מסוגל לבצע אותם בפועל.
ומה קורה אז לחלום על המשיח? החלום הזה איננו מתבטל כליל, הוא איננו מושלך בהכרח כדבר שאדם איננו חפץ בו, אלא מועבר מצד אחד למערכות פחות אמוציונאליות, פחות תובעניות, של אמונה כללית, של עשייה בתחומים רבים, שאיננה מחייבת עוד השתקעות בתוך החלום הזה. כפי שקורה לחלומות ילדות אחרים, החלום הזה מודחק, מועלם מן המחשבה היומיומית, ופעמים - גם מן התחום המודע של חיי ההכרה.
אלא שחלומות מודחקים אינם מתבטלים. הם נכנסים בדרכים שונות למעמקיה של ההוויה. ומה שהיה חלום גלוי, רצייה מפורשת, הופך מעתה להיות תסביך. דבר החבוי במסתרי הנפש, כוח בלתי מפורש שמתערב ומסתבך במסלולי החיים