מאמר שלישי פרק ל"א חלק ב' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
ספר העיקרים- בשביל הנשמה

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

224

4 דק' קריאה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

"והאלוהים עשה שיראו מלפניו"
וְאָמַר אַחַר-זֶה: "יָדַעְתִּי כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם, עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ. וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו". יֹאמַר: כִּי כָל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים בְּזוּלַת-אֶמְצָעוּת* הַטֶּבַע אֲשֶׁר מִצַּד הַהֲוָיָה וְהַהֶפְסֵד — כְּאִלּוּ תֹאמַר: הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם — הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם, כִּי נִרְאֶה אוֹתָם קַיָּמִים-בְּאִישׁ*; כְּמַאֲמַר דָּוִד [תהלים קמח, ו]: "וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם". "וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה" — כְּדֵי לָתֵת קִיּוּם-בְּאִישׁ אֶל הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהִיא מַעֲשֵׂה יָדָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב [בראשית ב, ז]: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" — "שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו", שֶׁיֵּרָאֶה מִזֶּה שֶׁהַיִּרְאָה כְּאִלּוּ הִיא הַשִּׁוּוּי* הָאֲמִתִּי, שֶׁעָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ. שֶׁזֶּהוּ גֶדֶר הַשִּׁוּוּי הָאֲמִתִּי — שֶׁלֹּא יְקַבֵּל תּוֹסֶפֶת וְלֹא חֶסְרוֹן; כִּי הַתּוֹסֶפֶת וְהַחֶסְרוֹן יוֹצִיאוּ הַדָּבָר מִשִּׁוּוּיוֹ וְיַפְסִידוּהוּ. וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה הַיִּרְאָה מִלְּפָנָיו, כְּלוֹמַר: סֵדֶר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, שֶׁהֵן הַשִּׁוּוּי הָאֲמִתִּי שֶׁהַיִּרְאָה נִמְשֶׁכֶת מֵהֶן, כְּדֵי לָתֵת קִיּוּם אֶל הַנָּפֶשׁ; אִם-כֵּן, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּתְקַיֵּם תָּמִיד, "כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם". אוֹ נֹאמַר: "וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו" — כְּלוֹמַר: סִדֵּר שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו. אִם-כֵּן, הַיִּרְאָה הַזֹּאת כְּאִלּוּ הִיא הַשִּׁוּוּי הָאֲמִתִּי, שֶׁלֹּא יְקַבֵּל תּוֹסֶפֶת וְלֹא חֶסְרוֹן, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּסֵד; וְלָזֶה יִהְיֶה רָאוּי לְהַשִּׂיג עַל-יָדָיו הַתַּכְלִית הָאֱנוֹשִׁי.

העמל במצוות התורה מביא ליראה
וְאַחַר שֶׁכָּךְ גָּזְרָה חָכְמָתוֹ, אֵין לְהִתְחַכֵּם וְלוֹמַר: אֵיךְ תִּהְיֶה הַיִּרְאָה מַגַּעַת הָאָדָם אֶל הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי? לְפִי שֶׁהִיא כְמוֹ הַשִּׁוּוּי הָאֲמִתִּי, שֶׁלֹּא יְדֻמֶּה עָלָיו תּוֹסֶפֶת וְלֹא חֶסְרוֹן לְהַשָּׂגַת הַתַּכְלִית הַהוּא, שֶׁהוּא הַקִּיּוּם וְהַהִשָּׁאֲרוּת. וְלָזֶה יִהְיֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה [דברים ו, יג; י, כ]: "אֶת-יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא", אַף-עַל-פִּי שֶׁהִיא מִצְוָה פְרָטִית, הִנֵּה הִיא כְלָל, כּוֹלֵל כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה אוֹ מִצְווֹת רַבּוֹת מִמֶּנָּה. לְפִי שֶׁהַיִּרְאָה הִיא הַתְּכוּנָה הַנִּקְנֵית בְּאֶמְצָעוּת מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וְהִיא הַתְּכוּנָה הַיּוֹתֵר-מְשֻׁבַּחַת שֶׁיַּשִּׂיג הָאָדָם, וְלֹא תֻשַּׂג כִּי אִם אַחַר עָמָל וְהִשְׁתַּדְּלוּת גָּדוֹל; שֶׁהֲרֵי אַבְרָהָם-אָבִינוּ, לֹא נֶאֱמַר עָלָיו "יְרֵא אֱלֹהִים" עַד סוֹף נִסְיוֹנוֹתָיו, שֶׁאָמַר הַכָּתוּב [בראשית כב, יב] עָלָיו: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה", כְּלוֹמַר: וּכְבָר הִגַּעְתָּ אֶל הַתְּכוּנָה הַמְשֻׁבַּחַת שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּשִּׂיג הָאָדָם בָּעוֹלָם-הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בָהּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם-הַבָּא. וּבַעֲבוּר-זֶה תַּזְהִיר הַתּוֹרָה בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים עַל הַתְּכוּנָה הַזֹּאת — אָמְרָה: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ" [ויקרא יט, יד; לב]; "אֶת-יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" [דברים ו, יג; י, כ]; לְפִי שֶׁהַתְּכוּנָה הַזֹּאת קְשַׁת-הַהַשָּׂגָה מְאֹד, וְעִם-כָּל-זֶה תֻּשַּׂג בִּשְׁמִירַת מִצְווֹת הַתּוֹרָה.
____________________________________

ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)

בשביל הנשמה

113 - מאמר שלישי פרק ל"א חלק א'

114 - מאמר שלישי פרק ל"א חלק ב'

115 - לימוד שבועי באמונה יד-כ תשרי תשע"ו

טען עוד

בְּזוּלַת וכו' – שלא באמצעות הברואים הזמניים (שמופיעים ולאחר מכן נאבדים מן העולם). קַיָּמִים־בְּאִישׁ – בשאר הברואים רק המין הכללי נשאר והפרטים מתחלפים, אבל הם נשארים קיימים גם כפרטים. הַשִּׁוּוּי – הערך.

ביאורים
כיצד היראה קשורה לנצחיות? הקב"ה ברא את הטבע במסגרת של חוקים קבועים הגורמים לשמירת המצב הקיים. אם כוכב מאדים, לדוגמה, לא היה נע במהירות ובמסלול קבועים הוא היה יכול להתנגש בכוכבים אחרים או לשנות את מסלולם באמצעות כוח המשיכה שלו. כך גם ביחס לכל המציאות הטבעית – הקב"ה ברא אותה באופן מדויק ומחושב, השומר אותה משינויים הרסניים. שלמה המלך אומר שכפי שהקב"ה יצר לטבע מערכת השומרת על סדר קבוע ומושלם, הוא יצר מערכת כזו גם לאדם. ומהי? יראת ה'. הקב"ה נתן לאדם את היראה כיוון שרק היא תעניק לו את המצע האידיאלי עליו יוכל לפרוח ולהגיע לשלמות. לעומת זאת, כאשר האדם עוזב את היראה הוא עוזב את בית הגידול הטבעי שלו, ולכן הוא עלול ליפול.
מדוע דווקא היראה מביאה אותנו לשלמות? מדוע סדר זה הוא הנותן לנו את היציבות? רבי יוסף אלבו אומר שאיננו מסוגלים להבין זאת. דבר זה דומה לאם המדריכה את בנה להתנהג באופן מסוים, כיוון שדווקא היא יודעת למה הוא באמת זקוק. הקב"ה מכיר אותנו הרבה יותר טוב ממה שאנחנו מכירים את עצמנו – הרי הוא זה שברא אותנו. בחוכמתו הוא החליט שזו הדרך המדויקת שתביא אותנו לשלמות. כיוון ששכלנו מוגבל איננו מבינים את שיקוליו, אך אנו מאמינים כי הדרכותיו הן המתאימות לנו ביותר.
הקב"ה נתן לאדם את המצוות, כדי שיעזרו לו להגיע ליראה הנכספת. לכן, מצוות היראה אינה רק מצוה העומדת בפני עצמה אלא היא גם כוללת בקרבה את כל מצוות התורה.
למדנו היום על חשיבות היראה ושייכותה לנצחיות. מהי אותה יראה? ממה היא מורכבת? זאת נראה מחר.

הרחבות
• יראת שמים – ולא פחד
אִם־כֵּן, הַיִּרְאָה הַזֹּאת כְּאִלּוּ הִיא הַשִּׁוּוּי הָאֲמִתִּי. הרב קוק מלמד אותנו עיקרון הנוגע לעבודת המידות ותיקונן: "בירור מִדות הנפש יש בו שני ענינים: הא': עצם ידיעתו להבחין בהן בין טוב לרע, לחלקן על משמרותן, לישבן בנפש ולהלבישן עליו, ושיהיו מוכנות ברשותו בכל עת". השלב הראשוני הוא בירור שכלי אודות המידה והופעתה בצורתה המבוררת בנפש. השלב השני הוא: "הפרדת המדות ונסירתן. ביאור הדבר... יש מדות שהן מַצְרָניוֹת (שכנות) מִטִּבְעַן, וכשרוצה האדם לצייר (לַחְקוֹק) בו איזו מדה, שלא באופן ברור, תִּמַּשֶׁך ממילא אחריה הסמוכה לה, אף על פי שאינה הגוּנה (טובה) ואינה דרושה לחֶפצו (לרצונו). וצריך האדם להעמיק לדעת להפריד בכח החכמה... כל מדה ממדה שהיא מצרנית בטבעה לקחת כל מדה בפני-עצמה שלא תעלה ערבונה (תערובתה) עמה" [מוסר אביך ג, א].
הרב קוק ממשיך ומבאר שגם ליראת שמים יש שכנה רעה שמביאה לחולשה ורפיון בעבודת ה': "הבטלנות הנמשכת לפעמים על ידי יראת-שמים באה מחסרון הבירור לדעת מה בין טוב לרע בתכונות הנפשיות. ומתוך שההשפעה הרצויה של קבלת עול מלכות שמים היא בודאי להחליש את הרע שבנפש, מחלשת היא בחסרי בירור את כללות הכחות, בין הכח הרוחני... ובין הכח החמרי, שהוא התעוררות החיים, חשק העבודה ומרץ הפעולה. והדעה הנכונה... שיראת ה' בטהרתה מוכרחת היא להוסיף אומץ כח בכלל, ולהוציא אל הפועל את כל סגולה צפונה בתוך הנפש להשכיל ולהיטיב".