אמונה חלק ו' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
חשיבות לימוד האמונה

קטגוריה משנית

1099

3 דק' קריאה

ביאורים- אומץ ותעוזה
הבה נתבונן בתהליך שעבר על אברהם בחיפושו אחר האמונה. כך מתארים חז"ל במדרש:
"...אברהם אבינו היה משוטט בדעתו ואומר: עד מתי אנו משתחווים למעשה ידינו?? אין ראוי לעבוד ולהשתחוות אלא לארץ, שהיא מוציאה פֵרות והיא מחיה אותנו...".
קודם כל ראוי לשים לב לאומץ ולתעוזה שהיו לאברהם. אברהם לא היה מסוגל לסבול את העובדה שאנשים השתחוו לפסלים ואלילים שעשו במו-ידיהם – "עד מתי אנו משתחווים למעשה ידינו??". הוא לא היה מוכן להיסחף אחרי הזרם ולהיות כמו כולם סתם כך בלי שום מחשבה והעמקה. הוא החליט לצאת למסע של חיפוש וּתְהִיָּה, כדי לגלות מיהו הבורא והמנהיג של כל המציאות הגופנית שראה בעיניו.
כך גם אנו, תלמידיו של אברהם אבינו, חייבים לסגל לעצמנו תכונות כאלה של אומץ ותעוזה, ולא להיסחף אחרי הזרם . כדי לפגוש את אלוקים ולחוות את חוויית האמונה בעומקה באמת, עלינו לשאול שאלות, להעמיק חקר ולהשתוקק להכיר את המציאות האלוקית עד כמה שאפשר.
בתחילת מסעו הבין אברהם שיש לחפש את אלוקים דרך הכוחות שמניעים את המציאות ונותנים לה כוח וחיים. לכן הבין במחשבה ראשונה שאלוקים הוא הארץ – האדמה שהיא הנותנת כוח לבריות להתקיים בכך שהיא מספקת להן פֵרות ואוכל. מחר נתבונן בהמשך המדרש.

הלכה- יום שישי
" וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ ". כשם שבני ישראל במדבר יצאו בבוקר היום השישי ללקט את המן, כן גם היום מצווה להזדרז ולהכין את צרכי השבת מיד בבוקר יום שישי. מכל מקום אין להקדים את קניות השבת לפני תפילת שחרית או לימוד תורה, ורק כאשר יש חשש שלא יישארו מוצרי מזון מותר לקנות צרכי שבת לפני תפילת שחרית.
טוב יותר לקנות את מאכלי השבת ביום שישי מאשר ביום חמישי, שכך ניכר יותר שהם לכבוד שבת. אולם מאכלים שיתכן שלא ימצאם או שהכנתם אורכת זמן רב – מוטב לקנות ביום חמישי.
אם יש שתי אפשרויות – לקנות ולבשל ביום שישי ולהיות עייפים בליל שבת, או לקנות את המאכלים במשך השבוע, לבשלם ביום חמישי בערב ולהיכנס לשבת נינוחים – ברור שעדיף לקנות בימות השבוע ולבשל ביום חמישי. זאת משום שהמצווה העיקרית היא לכבד את השבת ולענגה, ולשם כך חשוב להיות ערניים ונינוחים.

דברים שבלב- הכוח לצמוח
הגרעין שנזרע בקרקע מתמודד עם מכשולים רבים: קור, מים סוחפים, בעלי חיים באדמה ועוד ועוד. אחרי כל אלה הוא מצליח להתגבר ולצמוח אל על. מדהים! כוח הצמיחה שמאפשרת האדמה הוא כוח עצום, והוא גם משמש עבורנו משל למצבנו האמוני.
אמונה היא גם מהמילה אומֵן – מְגַדל . "ואמונה היא בחינת כוח הגודל וכוח הצומח, כמו שכתוב 'ויהי אומן את הדסה' – לשון גידול , וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: אמונה – זה סדר זרעים. ועל כן כשיש לו אמונה, שהיא בחינת כוח הגודל וכוח הצומח , אזי אין מזיק לו שום דבר, ואינו ירא משום דבר ומשום אדם ...". באמונה, אומר ר' נחמן מברסלב, ממש כמו בקרקע, קיים גם כוח הגידול. ממש כמו שאם נזרע את הגרעין בקרקע גרועה הוא פשוט יירקב, כך גם אדם שיחסר לו כוח הגידול, גם הוא, בשלב מסוים – יירקב.
לדוגמה: מה גורם לתפילות שלנו להיות רקובות, חסרות טעם וריח, יבשות ונטולות חיות? חוסר האמונה שה' באמת ובתמים מקשיב לנו. מקשיב ומצפה ממש לתפילתנו. כן, כן, ממש לתפילה שלך! אם היינו חדורים באמונה שה' חפץ בתפילתנו, הייתה התפילה שלנו צומחת ועולה עד לב השמים, ושום גורם חיצוני לא היה מפריע לנו לצמוח ולהיות מי שאנחנו באמת יכולים להיות.
כך גם בין אדם לאדם. כשאנחנו מרגישים שמישהו מאמין בנו, סומך עלינו, אנחנו מסוגלים לצמוח ולגלות בנו כוחות מופלאים. לעומת זאת כאשר אנחנו מרגישים בודדים, עזובים, ושלאף אחד לא אכפת מאתנו, אנחנו מאבדים גם את האמון בעצמנו ולאט לאט אנחנו נרקבים...
ה' יתברך הוא האומֵן שלנו. תמיד הוא מאמין בנו , בעצם העובדה שהוא מעניק לנו חיים ומגדל אותנו. הבעיה היא שאנחנו לא תמיד מאמינים. לא תמיד אנחנו מאמינים בכוחות שה' נטע בנו ובקשר התמידי שהוא מקיים אתנו. בכך שהוא באמת מקשיב לכל תפילותינו.
באותה המידה ממש אנחנו יכולים לנהוג בדרכיו של הקב"ה ולהיות ה'מצמיחים' של החברים שלנו. לתת בהם אמון, להקשיב להם באמת, להיות אתם במקום שלהם ולא להשאיר אותם לבד.
אם ננהג כך, בוודאי נזכה להצמיח, לצמוח, לשמוח, לשמח ולגדול.