גבורות השם פרק ס"ח חלק ג' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
גבורות השם

קטגוריה משנית

139

6 דק' קריאה

המלאכים נחלקים לפרטים ולכן שירתם לעיתים, ואילו ישראל אומה אחת ולכן שירתם תמידית
וּבְפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה (חולין צא, ב): חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא פַּעַם אַחַת בְּיוֹם, 1 וְאָמְרֵי לַהּ פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ, וְאָמְרֵי לַהּ פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה, וְאָמְרֵי לַהּ פַּעַם אַחַת בְּיוֹבֵל, וְאָמְרֵי לַהּ פַּעַם אַחַת לְעוֹלָם, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצוּ. וְיִשְׂרָאֵל מַזְכִּירִין הַשֵּׁם לְאַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' (דברים ו, ד), וּמַלְאֲכֵי שָׁרֵת אַחַר שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת (ישעיהו ו, ג). וְאֵין מַלְאֲכֵי שָׁרֵת אוֹמְרִים שִׁירָה לְמַעְלָה עַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, ז): בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר, וְאַחַר כָּךְ: וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים, עַד כָּאן. הִנֵּה בֵּאֲרוּ כִּי הַמַּלְאָכִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כַּתּוֹת מְחֻלָּקִים מִתְחַלְּפִים לְפִי שֶׁהֵם כַּתּוֹת פְּרָטִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (זהר רעיא מהימנא פרשת פנחס ח"ג דף רכה ע"א בסולם אות רכג): מִיכָאֵל מְמֻנֶּה עַל מַיִם וְגַבְרִיאֵל מְמֻנֶּה עַל אֵשׁ, וְאִם כֵּן תִּמְצָא חִלּוּק בֵּינֵיהֶם מַה שֶּׁמְּסֻדָּר מִן כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּלְכָל הַדְּבָרִים תִּמְצָא שָׁעָה וּזְמַן בִּפְנֵי עַצְמוֹ מְחֻלָּק מִן הַשֵּׁנִי, כִּי יֵשׁ זְמַן מְיֻחָד לְכֹחַ הַמַּיִם, וְיֵשׁ זְמַן מְיֻחָד לְכֹחַ הָאֵשׁ, וְכֵן כָּל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ זְמַן מְיֻחָד. וְשִׁירַת הַמַּלְאָכִים כַּאֲשֶׁר הֵם פּוֹעֲלִים מַה שֶּׁהוּא מְסֻדָּר מֵאִתָּם, וְאָז מְצִיאוּת שֶׁלָּהֶם מוֹרָה עַל הַפּוֹעֵל וְהַמְסַדֵּר אוֹתָם, וּלְפִיכָךְ יֵשׁ מַלְאָכִים אוֹמְרִים שִׁירָה בְּכָל יוֹם, וְיֵשׁ בְּכָל שָׁבוּעַ, וְיֵשׁ בְּכָל שָׁנָה, וְיֵשׁ לְעוֹלָם, כְּפִי מַה שֶּׁמְּסֻדָּר מֵאִתָּם, שֶׁיֵּשׁ מְסֻדָּר מֵאִתָּם דְּבַר מָה בְּכָל יוֹם, וְיֵשׁ בְּכָל שָׁבוּעַ וכו'. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָם חֵלֶק כְּלָל, כִּי הֵם אֻמָּה יְחִידָה שֶׁלֹּא תִמְצָא עוֹד כְּמוֹתָהּ, שֶׁאִם אַתָּה מוֹצֵא כְּמוֹתָהּ, הָיְתָה הָאֻמָּה הַזֹּאת חֵלֶק וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים שִׁירָה בִּתְמִידוּת, אֲבָל עַתָּה שֶׁהִיא יְחִידָה הִיא הַכֹּל, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא יָחִיד הוּא הַכֹּל. וּלְפִיכָךְ הַשִּׁירָה מִן יִשְׂרָאֵל בִּתְמִידוּת, וְאֵין הַשִּׁירָה בְּחֵלֶק, וְדָבָר זֶה מְבֹאָר.

הטעם שישראל מזכירים את השם אחר שתי תיבות והמלאכים אחר שלוש
וְכֵן יִשְׂרָאֵל אַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת מַזְכִּירִין הַשֵּׁם וְהַמַּלְאָכִים אַחַר שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת, וְזֶה כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִבְדָּל מִן הַמַּלְאָכִים לְגַמְרֵי וְאֵין לוֹ יִתְבָּרַךְ צֵרוּף לָהֶם כְּלָל. וּמִפְּנֵי זֶה אֵין מַזְכִּירִין הַשֵּׁם רַק אַחַר שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת, לְהוֹרוֹת כִּי הַשֵּׁם נִבְדָּל מֵהֶם. וְעִנְיָן זֶה, כִּי אִלּוּ הָיוּ מַזְכִּירִין הַשֵּׁם אַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת הָיָה כָּאן צֵרוּף עֲדַיִן, כִּי הַשְּׁלִישִׁי אֵינוֹ נִבְדָּל מִן הַשְּׁנַיִם, כִּי כָּל שְׁלֹשָׁה יֵשׁ בָּהֶם רֹאשׁ וְסוֹף וְאֶמְצָעִי, וְאֵין הַסּוֹף נִבְדָּל מִכֹּל וָכֹל מִן הָרֹאשׁ, שֶׁהֲרֵי הַסּוֹף הוּא סוֹף לָרֹאשׁ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן אִם הָיוּ מַזְכִּירִין הַשֵּׁם אַחַר תֵּבָה אַחַת. וְכַאֲשֶׁר מַזְכִּירִין הַשֵּׁם אַחַר ג' תֵּבוֹת אֵין כָּאן צֵרוּף כְּלָל, שֶׁהֲרֵי מַזְכִּירִין הַשֵּׁם חוּץ לִשְׁלֹשָׁה שֶׁהֵם מִתְחַבְּרִין בְּיַחַד. אֲבָל יִשְׂרָאֵל בְּמַה שֶּׁהֵם עֲלוּלִים מִמֶּנּוּ בָּעֶצֶם וּבָרִאשׁוֹנָה, וּלְכָךְ נִקְרָאִים בָּנָיו, הֵם מַזְכִּירִין הַשֵּׁם אַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת, שֶׁהֲרֵי הָעִלָּה מִצְטָרֵף אֶל הֶעָלוּל כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְךָ פְּעָמִים הַרְבֵּה מְאֹד, וּלְפִיכָךְ מַזְכִּירִין הַשֵּׁם אַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת. וְדַוְקָא אַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת, כִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עֲלוּלִים וְהֵם בַּתַּחְתּוֹנִים, יֵשׁ לָהֶם הִצְטָרְפוּת אֵלָיו אַחַר שְׁנֵי מַעֲלוֹת, כִּי הֵם בַּתַּחְתּוֹנִים וְאַחַר כָּךְ מַדְרֵגָה הַנִּבְדֶּלֶת הָעֶלְיוֹנָה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִבְדָּל וְקָדוֹשׁ מִן הָעֶלְיוֹנִים הַנִּבְדָּלִים, וַהֲרֵי לְךָ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם אַחַר שְׁנֵי מַעֲלוֹת, שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָם מֻפְשָׁטִים מִן הַחֹמֶר וְאֵינָם שְׂכָלִים, וְזֶהוּ מַעֲלָה אַחַת, וְאַחַר כָּךְ מַעֲלָה הַמֻּפְשֶׁטֶת מִן הַחֹמֶר, וְאַחַר כָּךְ מִצְטָרֵף הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲלֵיהֶם. וְהָבֵן מִלַּת: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה', כִּי לְשׁוֹן שְׁמַע הוּא לְשׁוֹן קַבָּלָה, וְהַקַּבָּלָה שַׁיָּךְ בַּתַּחְתּוֹנִים דַּוְקָא, כִּי הֵם מְקַבְּלִים. וְיִשְׂרָאֵל נִקְרָא עַל שֵׁם הַמַּעֲלָה וְהַשְּׂרָרָה 2 הַנִּבְדֶּלֶת יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ מַזְכִּירִין הַשֵּׁם. וּפֵרוּשׁ זֶה בָּרוּר מְאֹד.
____________________________

גבורות השם (75)

בשביל הנשמה

56 - לימוד שבועי באמונה ג-ט אב תשע"ו

57 - גבורות השם פרק ס"ח חלק ג'

58 - גבורות השם פרק ס"ח חלק ד'

טען עוד

ובפרק גיד הנשה אמרו חכמים: חביבים ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, 1 ויש שאומרים פעם בשבוע, ויש שאומרים פעם אחת בחודש, ויש שאומרים פעם אחת בשנה, ויש שאומרים פעם אחת ביובל, ויש שאומרים פעם אחת בעולם. ועוד, ישראל מזכירים את השם לאחר שתי מילים, שנאמר: שמע ישראל ה', ואילו מלאכי השרת אין מזכירים את השם אלא לאחר שלוש מילים, שנאמר: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה, שנאמר: ברן יחד כוכבי בוקר, ואחר כך נאמר: ויריעו כל בני אלוקים. בארו חכמים בזה שמאחר והמלאכים מחולקים לכתות נפרדות, לכן הם כתות פרטיות, כמו שאמרו: מיכאל ממונה על המים, גבריאל ממונה על האש. הרי שיש בין המלאכים חילוק ופירוד, שלכל אחד תפקיד אחר, ולכן לכל אחד מהמלאכים זמן פעולה השונה מזמן פעולתם של מלאכים אחרים, כי יש זמן מיוחד לכח המים, ויש זמן מיוחד לכח האש, וכן לכל פעולה זמן מיוחד לה. כשאמרו חכמים שהמלאכים שרים, כוונתם שבשעה שהמלאכים פועלים את הפעולה לשמה הם נבראו, אז מציאותם מורה על בוראם, וזוהי השירה. לכן אמרו שיש מלאכים שאומרים שירה פעם ביום, ויש שאומרים פעם בשבוע וכו'. כלומר כאשר הם ממלאים את תפקידם זוהי השירה. יש שתפקידם פעם ביום, ויש פעם בשבוע וכו'. בניגוד למלאכים, ישראל אינם חלק, אלא הם אומה יחידה שאין עוד כמותה. אם היתה עוד אומה כמו ישראל, ישראל היו נחשבים לחלק, ולא היו אומרים שירה באופן קבוע. אבל מאחר והם אומה יחידה, הם הכל, כי יחיד הוא הכל. לכן שירת ישראל תמידית ואינה שירה חלקית, ודבר זה מבואר.
עוד אמרו שישראל מזכירים את השם לאחר שתי מילים, והמלאכים אחר שלוש. הסבר העניין: הקב"ה נבדל מהמלאכים לגמרי ואין לו חיבור איתם כלל, לכן הם מזכירים את השם אחר שלוש מילים, דבר המורה שאין לו חיבור אליהם. אם היו מזכירים את השם אחר שתי מילים, היה זה מראה שיש חיבור בינו לבינם, כי המספר שלוש מורה על חיבור, שכן השלישי מחובר אל השניים הראשונים, שהרי לכל דבר יש תחילה אמצע וסוף, ואין הסוף מנותק מההתחלה, שהרי הסוף הוא סוף ההתחלה. בודאי אם היו מזכירים את השם אחר מילה אחת היה הדבר מורה על חיבור ביניהם, אבל כאשר מזכירים את השם אחר שלוש מילים, אין כאן חיבור כלל, שהרי מזכירים את השם במילה הרביעית שאין לה חיבור אל השלוש. אבל ישראל, מפני שהם נבראים מהבורא, מתוך כוונה שבהם יופיע רצונו ומגמתו בעולם בצורה ישירה וברורה, ולכן נקראים בניו. הם מזכירים את השם אחר שתי מילים, שהרי הבורא מחובר אל הנברא, כמו שבארנו הרבה מאד פעמים. לכן ישראל מזכירים את השם אחר שתי מילים, להורות על החיבור. ודוקא אחר שתי מילים, כי ישראל נמצאים בעולם התחתון, ומעליהם יש את העולם הרוחני העליון, שהקב"ה נבדל גם ממנו, שהרי הוא קדוש גם מהנבראים העליונים, הרי שהחיבור בין ישראל לקב"ה נעשה בהפרש של שתי מעלות, כי ישראל בעלי חומר ואינם רוחניים, זו מעלה אחת. המעלה השניה רוחנית ללא כל חומריות, ומעליה מתחבר הקב"ה עם ישראל. הבן את משמעות המילים: שמע ישראל ה', כי המילה שמע משמעותה קבלה, והקבלה שייכת דוקא בנמצאים בעולם התחתון, כי הם המקבלים. וישראל על שם המעלה והשררה העליונה יותר, שהיא המעלה 2 הרוחנית, ואחר כך מזכירים את ה'. פירוש זה ברור.

ביאורים
עם ישראל עומד במרכז בריאתו של העולם. בריאתו של עם ישראל היא הבריאה הראשונית, והיא מהווה יסוד ושורש לכל המציאות. המהר"ל מלמד אותנו שהבורא, שהוא אחד, ברא דווקא עם אחד, ומתוך המציאות האחדותית שלו משתלשל הכול.
לפי זה המציאות של עם ישראל אינה מציאות חלקית, המיוחדת דווקא לזמנים או למשימות מסוימות, אלא היא מציאות תמידית שלא מצטמצמת, ותמיד מגלה את כבוד ה' ועומדת ביסודו של עולמו. לכן אמרו חז"ל שישראל יכולים תמיד לומר שירה, כי הם תמיד מגלים את כבודו של הקב"ה, בלא כל הפסקה. אמירת השירה של המלאכים, לעומת זאת, עניינה גילוי כבודו של הבורא, ולכן היא מצומצמת לזמנים מסוימים, לפי המשימה שאליה הם נשלחו.
עובדה זאת, שישראל הם המציאות הראשונה שנאצלה מהבורא, קושרת בין ישראל להקב"ה בקשר ישיר. הם אמנם נמצאים בעולם חומרי שפל – אך בכל זאת הם יכולים להתייחס אליו ישירות, ואפילו ב'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ' הם מזכירים את שם ה' לאחר שתי מילים בלבד. לעומת זאת, המלאכים מזכירים את שמו של הבורא רק לאחר שלוש מילים ('קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת'), בגלל הנבדלות המוחלטת שלהם מהקב"ה, בלא כל חיבור וצירוף. המרחק של שתי המילים מעיד גם על פער – כי ישראל הם בעולם הגשמי – אך הוא מעיד גם על שייכות. מרחק של שלוש מילים, לעומת זאת, מייצג מרחק שאין בו שייכות.

הרחבות
 יתרון ישראל על המלאכים – רק בתור ציבור
וְכֵן יִשְׂרָאֵל אַחַר שְׁתֵּי תֵבוֹת מַזְכִּירִין הַשֵּׁם וְהַמַּלְאָכִים אַחַר שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת. בשירת האזינו מוזכר שם ה' לאחר עשרים ואחת מילים. דרשו על כך חז"ל: "נמצינו למידים שלא הזכיר משה שמו של מקום אלא לאחר עשרים ואחד דבר, ממי למד? ממלאכי השרת, שאין מלאכי השרת מזכירים את השם אלא לאחר שלוש קדושות שנאמר: 'וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות' [ישעיה ו, ג], אמר משה דיי שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת" [ספרי האזינו שו]. כלומר, המלאכים מזכירים את שם ה' לאחר שלוש מילים, ומשה רבנו הזכירו לאחר עשרים ואחת מילים, שהן פי שבע, כאילו הוא שביעית ממלאך. הדברים עומדים לכאורה בסתירה לדברי הגמרא שאומרת שישראל גדולים מן המלאכים, שכן ישראל מזכירים את שם ה' לאחר שתי מילים.
ביאר הרב מאיר שמחה מדווינסק , שיתרון עם ישראל על פני המלאכים הוא כשהם אומה, לכן דווקא באמירה הכללית "שמע ישראל" יכולים הם להזכיר את שם ה' לאחר שתי מילים. יהודי פרטי, לעומת זאת, אפילו הוא משה רבנו, די לו שיהיה שקול כשביעית מלאך [משך חכמה דברים לב, ג].