אורות התשובה פרק ז' א'- ד' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
אורות התשובה

קטגוריה משנית

372

4 דק' קריאה

פרק ו לא יילמד בלימוד היומי מכיוון שאינו מתאים לכלל הלומדים.

פֶּרֶק ז
עֶרְכָּם שֶׁל הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, צִיּוּרָהּ וּמַחֲשַׁבְתָּהּ
אושר וכובד ראש
א. טִבְעָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת לָאָדָם מְנוּחָה וְכֹבֶד–רֹאשׁ• כְּאֶחָד. הִיא מְנַחֶמֶת אוֹתוֹ גַּם בְּהִרְהוּר תְּשׁוּבָה*. בִּנְקֻדָּה אַחַת קְטַנָּה מֵאוֹרָהּ הַגָּדוֹל כְּבָר מֻנָּח אֹשֶׁר רָם וְנִשָּׂא שֶׁל עוֹלָם מָלֵא•, וְעִם זֶה הִיא מַצֶּגֶת לְעֵינֵי רוּחוֹ תָּמִיד חוֹבוֹת שֶׁל הַשְׁלָמָה•, הַמַּצִּילוֹת אוֹתוֹ מִזְּחִיחוּת הַדַּעַת וְנוֹתְנוֹת עָלָיו אוֹר מָתוֹק, הַנּוֹתֵן עֵרֶךְ גָּדוֹל וְקָבוּעַ לְחַיָּיו.

אורות התשובה (128)

בשביל הנשמה

76 - אורות התשובה פרק ה' ו'- ח'

77 - אורות התשובה פרק ז' א'- ד'

78 - לימוד שבועי באמונה יד-כ אב תשע"ז

טען עוד

עונג התשובה
הַצִּיּוּר שֶׁל הַתְּשׁוּבָה• מְהַפֵּךְ אֶת כָּל הָעֲווֹנוֹת וּבֶהָלוֹתֵיהֶם, יִסּוּרֵיהֶם הָרוּחָנִים וְכִעוּרֵיהֶם, לְמֻשָּׂגִים שֶׁל עֵדֶן וְקֹרַת רוּחַ, מִפְּנֵי שֶׁעַל יָדָם• זוֹרֵחַ לָאָדָם עֹמֶק הַדַּעַת שֶׁל שִׂנְאַת הָרַע, וְאַהֲבַת הַטּוֹב מִתְגַּבֶּרֶת בּוֹ בִּגְבוּרָה אַדִּירָה, וּלְמַעְלָה מִכָּל חֶשְׁבּוֹן וָדַעַת הֲרֵי הוּא מִתְעַנֵּג עַל אֹשֶׁר הַנֹּחַם, שֶׁמַּרְגִּישׁ בּוֹ אוֹתוֹ הַנֹּעַם הָאֱלֹהִי•, הַמְיֻחָד לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, הַנָּעִים בְּיוֹתֵר, עִם הַטַּעַם הַמְעַדֵּן שֶׁל שְׁבִירַת הַלֵּב וְדַכְאוּת הַנֶּפֶשׁ, הַמְחֻבֶּרֶת עִם אֱמוּנָה עֲמֻקָּה שֶׁל הַצָּלָה וִישׁוּעַת עוֹלָמִים.
איגוד העבר אל העתיד
ב. כָּל מַחֲשָׁבָה שֶׁל תְּשׁוּבָה מְאַגֶּדֶת אֶת כָּל הֶעָבָר אֶל הֶעָתִיד•, וְהֶעָתִיד הֲרֵי הוּא מִתְעַלֶּה בְּעִלּוּי הָרָצוֹן שֶׁל הַתְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה•.
תוצאות ההרהור
ג. עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה שׁוֹמֵעַ הָאָדָם קוֹל ד'• הַקּוֹרֵא אֵלָיו מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה וּמִתּוֹךְ כָּל רִגְשֵׁי הַלֵּב, מִתּוֹךְ הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וְכָל אֲשֶׁר בָּם, וְחֵשֶׁק הַטּוֹב הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר בְּקִרְבּוֹ, וְהַבָּשָׂר• בְּעַצְמוֹ, הַגּוֹרֵם אֶת הַחֵטְא, הוֹלֵךְ וּמִתְעַדֵּן•, עַד שֶׁאוֹר הַתְּשׁוּבָה חוֹדֵר בּוֹ.
גילוי עומק הנשמה
ד. הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה הֵם הֵם מְגַלִּים אֶת עֹמֶק הָרָצוֹן•*, וְהַגְּבוּרָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה מִתְגַּלָּה עַל יָדָם בְּכָל מִלּוּי הוֹדָהּ, וּלְפִי גָּדְלָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה כָּךְ הִיא מִדַת הַחֵרוּת שֶׁלָּהּ•.

___________________________
מְנוּחָה וְכֹבֶד רֹאשׁ - מנוחה מן החטא, וכובד ראש משום שהתוודע לחסרונותיו. מֻנָּח אֹשֶׁר... שֶׁל עוֹלָם מָלֵא - יש בה קישור והשפעה גדולה מעולם התשובה. מַצֶּגֶת לְעֵינֵי רוּחוֹ תָּמִיד חוֹבוֹת שֶׁל הַשְׁלָמָה - הוא מודע לחסרונותיו ולכך שעליו להתעלות ולהשתלם. הַצִּיּוּר שֶׁל הַתְּשׁוּבָה - מחשבה תיאורטית על התשובה ועל כוחה (הערת הרב פילבר). שֶׁעַל יָדָם - על ידי העוונות ובהלותיהם, ייסוריהם הרוחניים וכיעוריהם. הַנֹּעַם הָאֱלֹהִי - תחושת הקִרבה והביטחון. מְאַגֶּדֶת אֶת כָּל הֶעָבָר אֶל הֶעָתִיד - נותנת משמעות חיובית לכישלון ולחטא שעשה, בכך שהאדם לומד ומסיק מהם מסקנות לעתיד. בְּעִלּוּי הָרָצוֹן וכו' - מתוך הכרת הרע והכיעור מתחדדת אצל האדם האהבה והשאיפה לטוב. עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה שׁוֹמֵעַ הָאָדָם קוֹל ד' - כאשר אדם מהרהר בתשובה הוא נאמן יותר לעצמיותו וקשוב יותר לרצונותיו ולפנימיותו, וממילא גם לקול ה'. וְהַבָּשָׂר - התאוות הגשמיות. הוֹלֵךְ וּמִתְעַדֵּן - נעשה עדין ורגיש יותר. עֹמֶק הָרָצוֹן - פנימיות רצוננו היא לעשות את רצון ה'. הַחֵרוּת שֶׁלָּהּ - התשובה מביאה לחירות מכל שיעבוד חיצוני.

ביאורים
בפרק זה עוסק הרב קוק בערך העליון של הרהורי התשובה. ההרהור נתפס בעינינו כדבר קטן וזניח, שמבליח לרגע ומיד מתמוגג. כדי להבין את המשמעות שיש להרהורי התשובה עלינו להבין קודם את השפעת תהליך התשובה על האדם.
בעקבות החטא ישנה תחושה של כישלון ובלבול, כאדם טובע שנאבק במים. התשובה באה כתרופה לבלבול, היא מוציאה את האדם מתחושת הכישלון, עוזרת לו לצוף מעל המים ולהביט קדימה. דבר זה קורה בעקבות שני דברים בולטים שמעניקה התשובה לאדם: שלווה ורוגע יחד עם חירות פעולה ומחשבה.
הנקודה הראשונה היא שלווה ורוגע. אדם שכל מגמת חייו היא תהליך של תשובה מודע לעצמו יותר. הוא מכיר את מעלותיו וגם לא מסתיר את חולשותיו, לכן הוא יכול לשמר את הטוב וגם לתקן את הדורש תיקון. אין מדובר ב'חפירה נפשית' מכאיבה ומדכאת אלא במודעות עצמית בריאה שעוזרת לאדם לשפר את כל צדדי האישיות שלו.
לצד מודעות עצמית זו מתלווה שלווה פנימית, שנקראת בדברי הרב מנוחה או קורת רוח. היא איננה מטרה בפני עצמה אלא מגיעה בטבעיות יחד עם התשובה והמודעות שבאה איתה.
הנקודה השנייה היא חירות הפעולה והמחשבה. אפשר לטעות ולחשוב שאדם חופשי הוא מי שאין לו גבולות ומעצורים, הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו, וגם לעצמו אינו נותן דין וחשבון. האמת הפוכה, דווקא אדם כזה משועבד וכבול לתאוותיו. כדוגמת מי שהתמכר לסם או להרגל רע ואינו מודע לכך ששיקול הדעת שלו מעורער, לא רצונו האמיתי מוביל אותו, אלא הרצון נגרר אחר סיפוק צרכיו מהסוג הנמוך ביותר. לאדם כזה אין מטרה ברורה בעלת משמעות אמיתית ולכן הוא חש אבוד. לעומת זאת אדם שחי במגמה של תשובה, עמל לברר את הרצון האמיתי שלו וגם מעלה אותו. רצונות שבהתחלה היו קטנים הופכים להיות ענקיים.
מחר נלמד בע"ה מה תפקידם של הרהורי התשובה בתהליך התשובה.

הרחבות
*כוחו של הרהור תשובה
בְּהִרְהוּר תְּשׁוּבָה. את משמעותו של הרהור תשובה ניתן ללמוד מהגמרא בקידושין. הגמרא אומרת שאם אדם מקדש אישה ומַתנֶה זאת בכך שהוא צדיק (עכשיו), הרי היא מקודשת אפילו אם אדם זה רשע גמור " שמא הרהר תשובה בדעתו" [קידושין מט:]. מגמרא זו לומדים שמספיק הרהור תשובה של רגע על מנת להגדיר אדם כצדיק. וכן כתוב במדרש שמעוני , "כיוון שרַחש לבם בתשובה קִיבלם הקב"ה" [תהילים מזמור מה].
אלא שלכאורה יש להקשות שכן מהרמב"ם נראה שלא די בתשובה אלא יש צורך גם בוידוי דברים (בפה) על מנת שתהיה כפרה לאדם [הלכות תשובה א, א] (ועיין עוד בהלכות תשובה פרק א הלכה ד, שיש חטאים שיש תנאים נוספים לכפרתם). המנחת חינוך מתרץ, שאף שיש צורך בתנאים נוספים על מנת לכפר על החטאים, "מכל מקום הוי צדיק כיוון שמתחרט לפני קונו יתברך ואינו תלוי בכפרה כלל" [מנחת חינוך מצוה שסד]. היינו, שצדקותו של האדם נמדדת לפי הרצון שלו לחיות את חייו כעת ואינה תלויה כלל בכפרה על חטאי העבר.
אמנם אומר ר' צדוק הכהן מלובלין, שלא די בהרהור סתמי, אלא רק אם ההרהור יהיה "באמת לאמיתו" הוא מועיל [פרי צדיק פרשת וילך ושבת תשובה אות ד, על פי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ב, הלכה ב].
* ההרהור חושף את הרצון הפנימי
הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה הֵם הֵם מְגַלִּים אֶת עֹמֶק הָרָצוֹן . כעין זה כתב ר' צדוק הכהן מלובלין "...שייכנס הרהור תשובה בלב כל נפשות ישראל ואזי יתברר שבפנימיות לבם מלא מהארת אלהות ורצוננו לעשות רצונך, רק כל הקלקולים הוא מהשאור שבעיסה (יצר הרע)" [פרי צדיק דברים חג הסוכות אות כ].

שאלות לדיון
א. מהו היחס הראוי בין מנוחה לכובד ראש?
ב. מה הקשר בין הרהורי תשובה לגילוי עומק הרצון? מה ניתן ללמוד מכך?