נקום וניסע לגאולה! | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

מדורים

קטגוריה משנית

שבת ומועדים

3 דק' קריאה

חסיד של רבי שלמה לייב מלנטשנא (ההילולה שלו בחול המועד פסח – יט ניסן) בא פעם לרבי מנחם מנדל מקוצק.
אמר לו רבי מנחם מנדל – 'מה שלום רבך? אני אוהב אותו מאד, אבל מה הוא צועק תמיד להקדוש ברוך הוא, שיביא את המשיח, ולמה אינו צועק לישראל שיחזרו בתשובה? הלא זהו מה שאומר הקב"ה למשה רבינו עליו השלום בקריעת ים סוף – "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל"... (סיפורי חסידים, תורה, מס' 159).
יש כאן דיון עקרוני בין שני הצדיקים, כשכל אחד מהם מייצג זווית רוחנית מסויימת. כשנתבונן בשתי הזוויות נגלה, שכל אחד ייצג את עבודת ה' של אחד הימים הטובים בפסח. רבי שלמה מייצג את יום טוב ראשון, ורבי מנחם מנדל את שביעי של פסח, (והסיפור מתאים למי שהסתלק באמצע, בחולו של מועד).
יציאת מצרים כל כולה מעשה אלוקים היא, שהרי ישראל מצד עצמם היו שקועים ב - מט' שערי טומאה ולא היו ראויים לגאולה, כנאמר בהגדה - "וְאַתְּ עֵרוֹם וְעֶרְיָה". לפיכך, "ויוציאנו ה' ממצרים... לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו". אמנם, נתן לנו ה' מצוות לליל היציאה, שבזכותן ניגאל – דם פסח ודם מילה, ועוד זכויות היו לנו בכך שלא שינו ישראל שמם, לשונם ולבושם. ובכל זאת, הגאולה הייתה ניסית ועיקרה מכוח ההבטחה, ועדיין לא זכינו מכוח זכויותינו ממש.
לעומת זאת, בגאולה העתידה ניגאל לאחר שבמהלך הדורות תיקנו מבחינה רוחנית את אשר היינו צריכים לתקן, "ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה, שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין" (רמב"ם, הלכות תשובה ז ה). נמצא שמבחינה רוחנית הגאולה העתידה היא מכוחם של ישראל, ואף מבחינה מעשית ישנה אפשרות שהגאולה תבוא מכוח מעשינו בדרך הטבע, כפי שאנו רואים בעינינו.
גאלה אלוקית ניסית מאירה לזמן ומסתלקת, כי ה' רוצה שאנו נעמול ונגיע לכך בכוחות עצמינו. אולם, לאדם ולעם דרוש זמן רב כדי לבנות את הכלים שבכוחם להכיל את אור הגאולה, ורק כשייבנו כלים אלו - ישוב ויתגלה האור לנצח. לכן חג גאולת מצרים נקרא חג הפסח. פֶּסַח מלשון פִּסֵּחַ. הפיסחים, הצולעים ברגליהם, נראים בהליכתם כקופצים. לכן - פסח לשון דילוג וקפיצה, שה' דילג וקפץ על הבתים במצרים (רש"י, שמות יב יג). חג הפסח הוא חג הדילוגים והקפיצות. גאולת מצרים הייתה דילוג גדול למעלה ממדרגתנו, ולאחריה נדרשנו לעבוד בכוחות עצמינו.
"בליל פסח בפעם אחת עולה כל המדרגות... לסיבה זו אנו אומרים הלל גמור בליל פסח. המוחין מתקיימים בו כל הלילה וכל יום א' של פסח... אחר כך המוחין מסתלקין וחוזרים בסדר המדרגות, מדרגה אחר מדרגה, מן היום השני של פסח עד תשלום חמישים יום של ספירת העומר, שהוא חג השבועות" (קול הנבואה עמ' רנד בשם האר"י הקדוש).
לפיכך, לאחר שיצאנו ממצריים מכוח הגאולה הניסית, אמר לנו ה' לשוב לכיוון מצריים, "וישובו ויחנו לפני פי החירות", כדי שנתחיל לצאת מהמצרים גם מכוח זכויותינו ומעשינו. ואכן, כעת כשרדפו אחרינו המצרים, אומר ה' למשה – "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל...". ואכן, בני ישראל קופצים למים ומתחילים להיגאל במעשיהם שלהם, ורק אחר כך מתרחש הנס, והים נבקע.
כמובן, שביעי של פסח זו רק התחלה. עדיין זקוקים אנו לנס, ואיננו יכולים עדיין להיגאל בשלמות מכוח מעשינו. עוד דרך ארוכה לנו עד הגאולה השלימה. ובכל זאת, משהו מתחיל, כבר יש לנו חלק מסויים בגאולה. זו הסיבה, שאמר הבעל שם טוב הקדוש, שבשביעי של פסח מתנוצץ אור הגאולה השלימה, וסעודת היום היא סעודת משיח.
רבי שלמה ליב מייצג את יום טוב ראשון של פסח. הוא קורא לה' שיגאל את ישראל כמו בגאולת מצריים, וודאי שכל כוחנו לפעול בעולם מכוח מעשי ה', וכל הגאולות באות מכוח גאולת מצריים. רבי מנחם מנדל מייצג את שביעי של פסח, ואומר צריך לפנות לבני ישראל, שישובו בתשובה ויקומו ויסעו ויגאלו... במהרה בימינו!