לימוד יומי לזכרו של הרב אברהם שפירא-חשיבות ומשמעות התורה | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים

קטגוריה משנית

5079

4 דק' קריאה

מעשה רב:
ההערצה העצומה שהייתה אצל מרן הגר"א שפירא לחשיבותה של התורה ומרכזיותה בחיינו, לא ניתנן להתבטאות במילים. התורה הייתה האויר שאותו נשם, וכל ימיו הוא התמסר לעמלה ולהרבצתה מתוך הכרה עמוקה ש"הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה".
כשהיה עוד בחור צעיר, התפרסם בירושלים כולה כגאון מופלא ובעל כישרונות מעולים. ומכיוון שהוא היה מהמאמינים ב'אתחלתא דגאולה' ובחשיבותה של הציונות והעצמאות המדינית, רצה מפקד האצ"ל דוד רזיאל לצרף אותו למחתרת, שבוודאי תרוויח מכישרון של צעיר אידיאליסט כזה. הוא פנה אל ר' אברום והבטיח לו דרגת פיקוד בכירה מאוד באצ"ל.
לאחר עשרות שנים סיפר ר' אברום שהוא מאוד רצה לקבל את ההצעה ולהצטרף ללוחמים שכל כך אהב והעריך את פעילותם. אבל החליט להישאר ולגדול בתורה: "לתרץ קושיה יותר חשוב, וגם עולם התורה צריך 'מפקדים'."

תולדות חייו:
פרק עשירי: בשלב מסויים פרסם הרב גורן זצ"ל פסק שחייל המקבל פקודה לפנות שטחים צריך לסרב פקודה, והתקשורת תקפה אותו בעוצמה רבה. בתגובה יצא ר' אברום לחזקו בכל תוקף, כשהוא מדגיש שרב חייב להגיד את עמדת התורה בלי פחד, וזו זכותו המלאה, ויש להתפלאות איך אדם יכול לקרוא לעצמו "דתי" ולתמוך בעשיית דבר נגד התורה.
כשר' אברום שמע שהרב נחום רבינוביץ, ראש ישיבת מעלה אדומים, סובל וכאוב ממתקפות נגדו בגלל עמדתו במאבק, המציא דרך לעודדו: הוא הגיע למסור שיעור בישיבת מעלה אדומים וביקש שהרב רבינוביץ עצמו יהיה נוכח. כמובן שבית המדרש היה מלא לחלוטין לכבוד האירוע הנדיר, גדול הדור מגיע לשיעור מיוחד בישיבה אחרת, ולהפתעת הציבור סיים הרב את השיעור מוקדם מהמתוכנן, והקדיש את שארית הזמן לדבר בשבחו של הרב רבינוביץ...
~~~
עבר עשור, ושוב נפתח מאבק על ארץ ישראל. ראש הממשלה הודיע על התוכנית לגירוש יהודי גוש קטיף ומסירת השטח לאויבינו הערבים, והציבור נשא עיניו אל מוריו ורבותיו, ר' אברום והרב מרדכי אליהו. ר' אברום כבר היה חלש ומבוגר הרבה יותר מאשר בזמן הסכמי אוסלו, והפעם גם לא היו לידו חבריו - הרב נריה והרב ישראלי שהשתתפו בנשיאת הנטל בזמן אוסלו.
וכך, כשהוא מעל גיל 90, שינס ר' אברום את מותניו למען התורה והארץ, להוביל את הדור במאבקו על ארץ הקודש. כשאף אחד לא מבין מניין לו הכוחות. וכשנסע ל'כפר מיימון' לחזק את הנאבקים, והרבנית כעסה על המארגנים: "הרב כבר מבוגר, קשה לו!" התערב ר' אברום באצילותו ואמר לה: "להם קשה יותר"...

דברים שבלב:
חוויה של פעם בחיים : הרגשתם פעם שאתם נמצאים בתוך משהו שגורם לכם לחוות חוויה עוצמתית שתופסת את כל כולכם? אולי אתם מדמיינים עכשיו איזו רכבת הרים בלונה פארק או סימולטור טיסה תלת ממדי, אולי משקפי מציאות מדומה שהעניקו לכם חוויה עוצרת נשימה. אני לדוגמא חוויתי לאחרונה חוויה דומה בפארק שדימה טיסה על גביו של אריה מעופף בתוך עולם האגדות. החוויה היתה באמת מדהימה. הרגשנו שאנחנו ממש עפים בשמים, נאבקים בדרקונים וצוללים לתהומות...
מה מיוחד בחוויות כאלה? מה ההבדל בין חוויה כזאת לבין קריאת סיפור לדוגמא?
חוויה כזאת היא פשוט כמו מפגש חי עם משהו. אתם לא מדברים על משהו או לומדים עליו אלא פשוט נפגשים איתו באופן ישיר. פגישה יכולה לחולל מהפך בחיים. פגישה נוגעת בנו וגורמת לנו להביט על דברים בצורה שונה. אז למה אני מספר לכם את כל זה?
מהו האירוע הכי מרגש ומדהים שעם ישראל חווה לאורך כל שנות קיומו? מי שניחש שמדובר במעמד הר סיני צדק מאוד. המעמד הזה לא היה שיעור תורה משודרג, לא היה מדובר בשיחה מרתקת במיוחד ואפילו לא בסרט מעניין. היה מדובר במפגש חי עם דבר ה'. מפגש עם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו!
וכך תיאר את הדברים הרב אברהם שפירא זצ"ל: "במעמד הר סיני הקב"ה לא רק נתן תורה לעם ישראל, אלא התגלה בפניהם: "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ה, ד). עם ישראל זכה להתראות עם הקב"ה פנים בפנים".
מה המשמעות של ההתגלות הזאת? תפקיד ההתגלות הוא יצירת חיבור עמוק יותר של ישראל עם רצון ה'. כמו החוויה העוצמתית שתיארנו. מעמד הר סיני היה סוג של חוויית מפגש שלא פנתה רק אל השכל אלא אל כל האישיות; אל הרגש, אל הלב, אל הגוף. חוויה מקיפה וכוללת.
אבל מה זה אומר אלינו עכשיו, היום?
וכך המשיך הרב שפירא זצ"ל: "גם היום, אסור לנו שהלימוד שלנו יהיה מנותק ממעמד הר סיני. הוא צריך להיות באותו אופן שהיה באותה שעה. לימוד התורה צריך להיות תוך הרגשה שאנו מקבלים תורה מהקב"ה ישירות. האדם צריך להרגיש שהוא לומד יחד עם הקב"ה".

מתורתו:
חז"ל כתבו שאלפיים השנים הראשונות בעולם היו שנות "תוהו", והאלפים שאחריהן הן שנות "תורה". מרן הגר"א שפירא הסביר שחז"ל הציבו כאן ניגוד: שנות התורה הן ההיפך משנות התוהו והריקנות. כל עוד שאין תורה – יש ריק וחוסר תוכן. ולנצח - הפיתרון לתוהו וריקנות היא: ריבוי תורה!
ומה כוחה המיוחד של התורה, שמסלק את התוהו? הסביר הרב – התורה היא כולה שמותיו של הקב"ה, ואם כך העיסוק בה הוא הידבקות בו, אבל יותר מכך: חז"ל דרשו מהפסוק "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", שהקב"ה נמצא אפילו עם אדם יחיד שלומד. והקשה הגר"א שפירא – אם כך צריך להיות כתוב "אשר תזכיר", ולא "אשר אזכיר". וביאר, שמכאן לומדים שהקב"ה עצמו לומד עם כל אדם שלומד תורה. לא רק שהקב"ה נמצא שם, אלא שהלימוד הוא לימוד ביחד איתו!