היסט

בהלכה, טומאת היסֶט הוא כינוי לקבלת טומאה על ידי אדם טמא שמזיז (או מנדנד קלות) אדם אחר או כלים אוכלין ומשקין, בניגוד לטומאת "משא" שמטמאת את הנושא (כגון אדם טהור שנשא מת או נבילה או מצורע). טומאת היסט, בדומה לטומאת משא, עוברת אפילו שלא נגע בחפץ, כגון שהזיז אותו על ידי מקל‏^[1].

מהתורה, המטמאים בטומאה זו, הם זב זבה נידה ויולדת בלבד. חכמים גזרו שגם נכרי ונכרית יטמאו בטומאת היסט.

המהלך בבית הפרס על גבי אבנים או על אדם או על בהמה שכוחן רע ויכולות להסיט, הרי הוא כמי שהלך בבית הפרס על עפרו וטמא.

חומרא מיוחדת יש בזב שאם הזב הסיט טהור - טמא הטהור מכוחו.