טומאת יולדת

בהלכות טומאה וטהרה, טומאת יולדת היא טומאה החלה על אישה לאחר הלידה. דינה של היולדת הוא כנידה לכל דבר ועניין.

הטומאה[עריכה]

מדין התורה, אישה שילדה זכר נטמאת לשבוע, לאחר מכן טובלת וכל דם שתראה לאחר מכן בתוך שלושים ושלושה ימים ללידה יהיה דם טהור ולא יאסור אותה על בעלה. כן הדין אף ביולדת נקבה, אך בכפילות של הימים - היא נטמאת למשך שבועיים ולאחר שטובלת כל דם שתראה בשישים ושישה ימים מהלידה יהיה טהור. הלכות אלו כתובות בפרשת תזריע:

	וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא... וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ: וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה
– ויקרא יב

טהרת היולדת[עריכה]

למעשה, מכיוון שלאחר לידת זכר יש להמתין רק כשבוע, ובכל מקרה האישה צריכה להמתין שבוע לאחר הלידה מפני שבלידה עצמה יצא דם המטמא אותה כי "אין פתיחת הקבר ללא דם", נמצא שמעשית כיום אין השפעה מעשית לטומאת היולדת על היולדת, והחילוק המעשי היה רק בעבר, כאשר לאחר ראיית דם נידה לא היו על הנשים לספור שבעה נקיים, והיו צריכות רק להמתין שבעת ימים מהיום שבו החל דם הנידה לזוב, וממילא אם הלידה הייתה ביום השביעי הייתה היולדת יכולה לטבול באותו יום מיד לאחר שקיעת החמה, למרות שיצא מנה דם באותו יום עצמו, לולי דיני טומאת יולדת.

לאחר לידת זכר האישה יכולה לעשות בדיקת הפסק טהרה מיד, להמתין שבעה נקיים ולטבול. לאחר לידת נקבה היא גם כן יכולה לעשות זאת, אלא שאסור לה לטבול עד שבועיים מהלידה. כל דם או כתם שתראה במהלך הימים הללו, בשבעת הנקיים, לפני הטבילה או לאחריה - יאסור אותה על בעלה ויצריך היטהרות מחודשת לפי הסדר המפורט.

בפועל, תהליך ההיטהרות של האישה לאחר הלידה אורך ברוב המקרים בין חודש לחודשיים. עניין זה מקשה מעט על חייהם של בני הזוג המעוניינים בקשר פיזי ובגלויי חיבה לאחר הלידה, אך נאלצים לשמור על ריחוק כפי שמחייבות הלכות טהרת המשפחה. עם זאת, יחסי אישות עלולים להיות קשים וכואבים ליולדת בשבועות הראשונים, ובאיסור על קיומם אין קושי רב.

לידה בניתוח קיסרי אם לא יצא דם מהנרתיק כלל - נשארת טהורה, אם יצא דם מהנרתיק דינה כנידה רגילה. בכל מקרה, אין היא נטמאת טומאת יולדת (לשבוע או שבועיים)^[1].

ימי הטוהר[עריכה]

לאחר תקופת הטומאה הראשונית מתחילה תקופה הנקראת "ימי טוהר", שנמשכת שלושים ושלושה ימים בלידת בן (מהיום השמיני ללידתה, יום ברית המילה, עד היום הארבעים) וששים ושישה ימים בלידת בת (מהיום החמישה עשר עד היום השמונים)^[2]. במשך תקופה זו היולדת אינה "אב הטומאה", אלא יש לה טומאה קלה בדרגת "שני לטומאה" כמו טבול יום: היא לא מטמאת אדם וכלים שבהם היא נוגעת, וגם לא אוכל ומשקה שאין בו קדושה ("חולין"), אלא היא מטמאת רק תרומה וקדשים שהיא נוגעת בהם. לכן היא נקראת בלשון חז"ל: "טבולת יום ארוך"^[3].

קורבנות היולדת[עריכה]

ערך מורחב - קורבן יולדת

ביום הארבעים ואחד ללידת בן, או שמונים ואחד ללידת בת, על היולדת להביא קורבן לבית המקדש: כבש לעולה, ועוף לחטאת. אם היולת ענייה, ואינה יכולה להביא כבש לעולה - היא יכולה להסתפק בעוף לעולה ועוף לחטאת.‏^[4]. עד הבאת הקורבנות היא מנועה מלהיכנס לבית המקדש ומלאכול מבשר קורבנות, ככל "מחוסר כיפורים".

כיום כשאין אפשרות להביא קורבן תודה תוקנה ברכת הגומל במקומו. ברכה זו צריכה להאמר בפני מניין של עשרה גברים מעל גיל בר מצווה אך מכיוון שיש מעט חוסר צניעות בכך שאישה תברך בפני קהל גברים - אין היא מברכת בבית הכנסת אלא בפני עשרה גברים שמכירים אותה, או שעומדת בעזרת נשים והגברים ישמעו את קולה ויענו אמן.‏^[5].

הערות שוליים