טומאת מגע

בהלכה היהודית, טומאת מגע היא טומאה המתרחשת על ידי נגיעה פיזית של הדבר הנטמא בדבר המטמא. זוהי הדרך הפשוטה ביותר להיטמא, הקיימת ברוב ככל אבות הטומאות ובכל מיני הנטמאים.. (משנה מסכת כלים פרק א משנה א, ומסכת זבים פרק ה משניות ו, ז, י.) מלבד נבלת עוף טהור, המטמאת באכילה בלבד, וחטאות המטמאות את העוסק בהוצאתן מהמקדש או בשריפתן, ואדם שנוגע בהן בלי קשר להוצאה ולשריפה - אינו נטמא.

טומאת מגע בית הסתרים[עריכה]

מגע הוא רק מגע במקום גלוי בדבר המטמא עם מקום גלוי בדבר הנטמא. אבל טומאת בית הסתרים, בגוף האדם - כמו למשל מקום ביאה, אינו מטמא, (אם כי התורה גזרה שביאה על נידה מטמאת למרות שאין בה טומאת מגע). חלוק על הדברים הוא רבי מאיר\ הסבור שגם טומאת בית הסתרים מטמאת.

מחלוקת ידועה בין רבי מאיר לחכמים בנושא זה, הוא בחתיכת בגד שנתלשה מתוך בגד אחר הטמא בטומאת מדרס (שטמא דרך עליה), שלמרות שטומאת מדרס אינה חלה על החתיכה, חלה עליה טומאת מגע, מכיוון שהיא נגעה בחתיכת המדרס בעת שהייתה מחוברת אליו‏^[1].

האמורא רבינא מחדש, שאוכל המחובר לאוכל אחר, נטמא על ידי נגיעתו לאוכל. לפי הסברו של רבינא, חיבור חלקי האוכל זה לזה הוא חיבור חלוש, ואין חיבורו נחשב לחיבור, לכן יש להחשיב כל חלק מהאוכל בנפרד, כך שחלק מהאוכל שנגע בחלק אחר, מטמא.

הערות שוליים