פרשני:בבלי:נדה יב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נידה יב ב

חברותא[עריכה]

אמר ליה רבא לרב פפא: סודני (תלמיד חכם)! - לא! אין לה לבדוק, משום דמגניא באפיה, שאם תצריכנה בדיקה  190  לפני תשמיש היא תתגנה בעיניו, ואפשר לסמוך על תביעתו במקום בדיקה.

 190.  לפי רש"י שהנידון על ערה, הגנות היא בבדיקה (ואם הנידון על תביעה, היא תלויה בדין בדיקה). ולתוס' שהנידון על ישנה, הגנות היא בעצם הצורך להקיצה (ראה ד"ה אמר).
אמר רב כהנא: שאלתינהו לאינשי ביתי לנשותיהם דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע: כי אתו רבנן מבי רב - האם מצרכי לכו בדיקה או לאו? ואמרו לי הנשים: לא מצריכים אותנו לבדוק, וכדין הברייתא, שדי בתביעה.
והוינן בה: אמאי שאל רב כהנא את הנשים? ולישילינהו לדידהו, לבעליהן?
ומשנינן: דילמא אינהו קא מחמירי אנפשייהו, שיתכן שלעצמם הם היו מחמירים להצריך את נשותיהם לבדוק, אבל לרב כהנא הם היו עונים כהלכה, שמספיק תביעה ואין צורך בבדיקה. ולפיכך שאל רב כהנא את נשותיהן כדי לדעת אם יש מקום להחמיר, כי רב כהנא רצה להחמיר כמותם, באם היו נוהגים בחומרה זאת.
תנו רבנן: אשה שאין לה וסת - אסורה לשמש אפילו בבדיקה לפני תשמיש, דדילמא תראה בשעת תשמיש  191 .

 191.  להלן לט א מבואר שהאיסור הוא רק בימים הראויים לנדותה, שאסורה לשמש אפילו אינה רואה דם, ולא במשך י"א הימים הראויים לזיבתה.
ואין לה לא כתובה (כיון שמצוה לגרשה הרי היא יוצאת בלא כתובה). ולא פירות (שלמרות שאין לה כתובה אין הבעל חייב להחזיר את הפירות שאכל מנכסי מלוג שלה)  192 . ולא מזונות (שאין לו חיוב לפרנסה). ולא בלאות. (בלאי - הבגדים, שכל אשה המכנסת בגדים בשומת - כתובתה, בעלה לובשם עד שיבלו, ובצאתה היא זכאית לקבל אותם כשהם בלויים. וזאת שמצוה לגרשה אינה זכאית לקבלם). ויוציא, ולא מחזיר עולמית - דברי רבי מאיר.

 192.  תוס' (ד"ה לא) כתבו שאינו מחזיר פירות נכסי מילוג בין אם ידע חסרונה קודם שנשאה כי היא מרגילתו לעבירה ובין אם לא ידע, כי הוא מקח טעות ומוחלת לו, כי ניחא לה שיצא עליה שם שהיא ראויה לאישות. אך הרשב"א נקט שהועילה מחילתה בטעות לפוטרו מהחזרת הפירות, ראה בב"מ (סו ב) שחילק בין מחילה בטעות למחילה בדבר שטועה מתחילתו. ועיין הערה הבאה.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: הרי היא יכולה להשאר תחת בעלה, ותהיה משמשת בשני עדים (סדינים), אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש.
ומסביר רבי חנינא את תקנתה על ידי שתשמש בעדים:
הן, עידי הבדיקה, שעל ידם נמצא הדם - עותוה, שנטמאת מכח הבדיקה בהם. ועל כן -
הן גם תקנוה! שעל ידי עד הבדיקה לפני תשמיש היא מותרת לשמש, אם לא ימצא עליו דם.
משום אבא חנן אמרו: אוי לו לבעלה! (ובסמוך תתבאר כוונתו).
ומבארת הגמרא את שיטת רבי מאיר:
"אסורה לשמש" - דילמא מקלקלת ליה, שיש לחשוש שתראה בשעת תשמיש.
"ואין לה כתובה" - כיון דלא חזיא לביאה לית לה כתובה.
"ולא פירות, ולא מזונות, ולא בלאות" - לפי שהם תנאי - כתובה וככתובה דמי. ומה ששנינו "ויוציא, ולא יחזיר עולמית"
- הוינן בה: פשיטא!? שהרי אם יוצאת משום שאין לה וסת, כל שכן שלא יחזירנה?!
ומבארינן: לא צריכא - דהדרה ואתקנא! שעתה יש לה וסת, ומותרת להנשא.
מהו דתימא - ליהדרה, קא משמע לן שאסור להחזירה. משום דזימנין דאזלא ומנסבא לאחר, שאינו יודע שאין לה וסת, ומתקנא (שקובעת לה וסת) בהיותה תחת השני, ואמר הבעל הראשון שהוציאה: אלו הייתי יודע שכך יהיה - אפילו הייתם נותנים לי מאה מנה כדי להוציאה, לא הייתי מגרשה! ונמצא גט בטל (משום שיש אומדנא דמוכח שעל דעת כך לא גרשה), ובניה מהשני ממזרין. ולפיכך תקנו שהמוציא את אשתו משום שאין לה וסת יודיעוהו בעת הגירושין שגם אם תיתקן לאחר מכן לא יוכל להחזירה, ולא יוכל עוד לטעון ש"אלו הייתי יודע לא הייתי מגרשה"  193 .

 193.  לביאור תוס' בפירות נכסי מלוג נמצא לכאורה שהאיסור להחזירה שייך רק אם ידע, ויכול לטעון על גירושי טעות, ויהיו בניה ממזרים, אך כשלא ידע חדא משום מקח טעות ולא יהא איסור בנשואיה לאחר ויוכל להחזירה, וראה תוס' בגיטין (מו ב, ובחידושי הגרעק"א שם).
וממשיכה הגמרא להסביר את דברי התנאים בברייתא:
משום אבא חנן אמרו - אוי לו לבעלה.
איכא דאמרי - לרבי מאיר אמר ליה (שהתייחס אבא חנון לדברי רבי מאיר שיוצאת בלא כתובה, וחלק עליו, וסבר שיש לה כתובה. וזהו שאמר - אוי לו לבעלה), דבעי לאגבויה כתובתה.
איכא דאמרי: לרבי חנינא בן אנטיגנוס קא אמר ליה, שאין להתירה לשמש בעדים משום ד"אוי לו לבעלה", דמקלקלת ליה! שאף על פי שבדקה לפני תשמיש ונמצאה טהורה יש לחשוש שמא תראה בשעת תשמיש.
ועתה מביאה הגמרא מימרא שלישית בשם שמואל, בדיני בדיקה.
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס שאשה שאין לה וסת משמשת בשני עדים.
והוינן בה: ובמאי על איזה אופן אמר שמואל "הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס"?
אי בעסוקה בטהרות - הא אמרה שמואל חדא זימנא (בעמוד הקודם, וכפי שיבואר מיד בהמשך הגמרא) שאשה שאין לה וסת משמשת רק בבדיקה  194 .

 194.  רש"י תמה הרי רב יהודה אמר גם לעיל (יא ב) שהמשנה מדוברת בעסוקה בטהרות, וביאר שלא נחלקו לדינא, אלא שלעיל רק ביאר את המשנה שבאינה עסוקה אינה חייבת לבדוק, וכאן הוסיף שאם עסוקה חייבת לבדוק. ובביאור שני - הוא דעת רבינו חננאל - כתב, שנחלקו האמוראים בדעת רב יהודה אמר שמואל, שלעיל סבר שרק לטהרות צריכה בדיקה, וכאן סבר שאפילו אינה עסוקה צריכה בדיקה לבעלה.
ואי בשאינה עסוקה בטהרות - הא אמר שמואל, באותה מימרא: כל לבעלה, אשה אשר אינה עוסקת בטהרות - לא בעיא בדיקה!?
ומביאה הגמרא היכן אמר שמואל שני דינים אלו.
דאמר רבי זירא אמר רבי אבא בר ירמיה אמר שמואל - "אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק" ואוקימנא לה (בעמוד הקודם) ששמואל אמר דבריו בעסוקה בטהרות, שלכן חייבת בדיקה. אבל באינה עסוקה אינה חייבת בדיקה.
ומתרצת הגמרא: אכן מדובר בעסוקה בטהרות, אך אין זו מימרא כפולה של שמואל, אלא מאן דמתני הא, לא מתני הא שמימרא אחת אמר רב יהודה בשם שמואל, ומימרא שניה אמר רבי אבא בר ירמיה בשמו. והם אינם מודים זה לזה אלא כל אחד סבור שרק מימרא אחת אמר שמואל.

דרשני המקוצר[עריכה]