הלל

ערך זה עוסק בתוספת לתפילת שחרית בחגים ובמועדים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך הלל (פירושונים).

הלל הוא קטע תפילה ובו שבח והודאה לקב"ה המורכב ממזמורי תהלים (קיג-קיח) הנאמר לאחר תפלת שחרית בימי חגים ומועדים. ישנם ימים בהם קוראים "הלל שלם" הכולל את כל המזמורים, וישנם ימים בהם קוראים את ההלל "בדילוג" (או "חצי הלל") בהם מדלגים על שני קטעים.

מקור[עריכה]

הגמרא ערכין י א מביאה את הימים בהם ישנה חובה לקרוא הלל: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל שמונה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב (הראשון) של עצרת ובגולה עשרים ואחד תשעה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת". יחד עם ימים אלו שחובה לומר הלל, נהגו לומר הלל גם בראשי חודשים ובששת הימים האחרונים של פסח.

סימן לימים בהם גומרים את ההלל בחו"ל הוא "בבט"ח"- ב' ימים ראשונים של פסח, ב' ימים של שבועות, ט' ימים של חג הסוכות ושמיני עצרת וח' ימים של חנוכה.

מדאורייתא או מדרבנן[עריכה]

הרמב"ם הלכות מגילה וחנוכה ג ה כתב קריאת ההלל איננה חיוב מדאורייתא אלא רק מדברי סופרים ואף הקשה בספר המצוות שורשים א על הבה"ג שמנה את ההלל כאחת מתרי"ג מצוות. לדבריו פרקי ההלל הינם שבח אותו שיבח דוד את הקב"ה ולא שייך לומר שהתחייבו עליהם ישראל כבר מקבלת התורה. מנגד, הראב"ד כתב כי מצוות ההלל היא מדאורייתא ואף הוכיח כשיטתו מכך שהגמרא ערכין י ב לומדת מהפסוק "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" כי החיוב לומר הלל הוא בימים האסורים במלאכה וממילא משמע שמדובר בחיוב מדאורייתא. את קושייתו של הרמב"ם כיצד ייתכן ופרקי התהילים שאמר דוד מוגדרים כחיוב מדאורייתא, מתרץ הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות כי החיוב מדאורייתא הוא לשבח את הקב"ה בחגים, ורק לאחר מכן תיקנו חכמים כי יש לאומרו בנוסח שכתב דוד בתהילים.

הלל בדילוג[עריכה]

כאמור, מצד הדין יש חיוב לומר הלל רק בימי מועד האסורים במלאכה, אך נהגו ישראל לומר הלל גם בראשי חודש שעל אף שנקראו מועד מותרים במלאכה. על מנת שיהיה ברור שאמירת ההלל בראש חודש היא רק מצד המנהג ולא כחובה, נהגו לדלג על שני חלקים מתוך ההלל ולקרוא בראש חודש "הלל בדילוג", כך שמדלגים על שני פרקים מתוך ההלל. בנוסף, גם חול המועד פסח ושביעי של פסח (ובחו"ל גם בשמיני של פסח) נהגו לומר הלל בדילוג. הטעם לדילוג הוא מפני שימים אלו נחוגים גם לזכר נס קריעת ים סוף שהשמחה עליו איננה שלמה כיוון שהמצרים טבעו בים, והקב"ה אמר על כך: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?" סנהדרין לט א.

ברכה על הלל בדילוג[עריכה]

הגמרא סוכה מד ב קובעת כי אין לברך על חיבוט ערבה משום שמדובר במנהג נביאים. על פי גמרא זו, הרמב"ם הלכות מגילה וחנוכה ג ה פסק כי אין לברך על הימים בהם אומרים חצי הלל. גם המרדכי פסחים תרט סבר כשיטת הרמב"ם ואף הקשה כיצד ניתן לברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" כאשר מדובר במנהג. אמנם, התוספות חלקו על דברי הרמב"ם והסבירו כי בעוד מצוות חיבוט ערבה היא מנהג של "טלטול בעלמא" שאין לברך עליו, מנהגים כמו קריאת ההלל בהם אומרים פסוקים ניתן לברך וכן פסקו ראשונים נוספים.

להלכה, השו"ע פסק שלא לברך על ההלל בראשי חודשים וכן בכל הלל בדילוג וכך גם נוהגים קהילות ספרד ותימן, בעוד הרמ"א כתב שניתן לברך גם על הלל בדילוג וכן נוהגים קהילות אשכנז.

עניית אמן על הלל בדילוג[עריכה]

כאמור, לשיטת השו"ע אין לברך על הלל הנאמר בדילוג ונחלקו הפוסקים האם ההולכים בשיטת השו"ע השומעים מי שמברך על חצי הלל כמנהגו רשאי לענות על כך אמן. הרב עובדיה יוסף חזון עובדיה הלכות חנוכה פסק כי אסור לספרדי לענות אמן במקרה זה משום שמדובר בעניית אמן על ברכה לבטלה. הוא מסתמך בתשובתו על דברי הרמב"ם רמב"ם קכד הפוסק שאין לענות אמן על ברכה שאינה צריכה או על ברכה שיש ספק האם חובה לאומרה.

מנגד, הרב שלום משאש ספר תבואות שמש סימן ח' פסק שמכיוון שבמקרה זה אין מדובר בברכה לבטלה, מאחר והמברך פוסק שניתן לברך על מנהג, יש לענות אמן על ברכה זו.

ברכת ההלל[עריכה]

על ההלל מברכים ברכה לפניו ולאחריו. לפניו מברכים: "אשר קדשנו במצוותיו וצונו לקרוא (או לגמור) את ההלל", ולאחריו מברכים ברכה הפותחת במלים "יהללוך ה' אלוקינו..." וחותמת במילים "ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות".

על פי מנהג הספרדים, אין מברכים על קריאת חצי הלל, מפני שיסודו הוא במנהג ואן לברך על מנהג. לכן, מרבית הספרדים ובני עדות המזרח לא מברכים על ההלל בראשי חודשים ובימי הפסח. לכן, כאשר קוראים הלל שלם מברכים הספרדים "לגמור את ההלל". לעומתם, מנהג בני אשכנז לברך גם על חצי הלל, ולכן האשכנזים מברכים "לקרוא את ההלל".

הלל בליל הסדר[עריכה]

ההלל הנאמר בתפילת ערב חג פסח ולאחריו בליל הסדר ייחודי בדיניו מהלל הנאמר בכל השנה. כך למשל, בעוד הגמרא מגילה כ ב לומדת מהפסוק "ממזרח שמש עד מבואו" כי ניתן לומר את ההלל רק ביום, ההלל בליל הסדר נאמר בלילה. כמו כן, על אף שנפסק שיש לומר את ההלל בעמידה אורח חיים תכב ז לפי "שההלל עדות שבחו של מקום ונפלאותיו וניסים שעשה לנו, ומצוות עדות בעמידה", את ההלל בליל הסדר אומרים בישיבה. מלבד זאת ההלל בליל הסדר נאמר בשני חלקים, כך שחלק אחד נאמר לפני "שולחן עורך" והשני לאחריו בעוד את ההלל הרגיל יש לומר ברצף ללא הפסק. כמו כן, בעוד על ההלל הרגיל יש לברך ברכה לפניו, על ההלל בהגדה אין מברכים כלל.

הלל של שירה[עריכה]

הר"י מיגאש ר"י מיגאש מד הסביר שהסיבה שאין מברכים על ההלל בליל הסדר היא משום שהלל זה איננו מצווה בפני עצמו אלא מדובר ב"כעין שמחת בעלים היא ונתינת שבח והודאה לפני המקום ואין מקום לברכה". הוכחה לדבריו ניתן למצוא בדברי הירושלמי האומר כי הלל בליל הסדר נקבע כשיר על יציאת מצרים: "אמר רבי יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק, כתיב: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, בא ליל פסח ללמד על מפלתו של סנחריב ונמצא למד ממנו, מה זה טעון הלל אף זה טעון הלל".

בדומה לשיטה זו, הגרי"ז על הרמב"ם הסביר כי בעוד ההלל הנאמר בכל השנה הוא תקנת דרבנן לשבח את הקב"ה במועדים, ההלל בליל הסדר נאמר כשירה על הצלת כלל עם ישראל מסכנה. מכיוון שהלל זה נאמר בדרך של שירה, ניתן לפצלו לשני חלקים וכן לאומרו בישיבה. כמו כן, מכיוון שההצלה עצמה נעשתה בלילה, גם את ההלל אומרים בלילה בניגוד להלל של שאר השנה. הוכחה לדברי הגרי"ז ניתן למצוא בכך שהגמרא המביאה את רשימת חיובי ההלל לא הביאה את החיוב לקרוא את ההלל בליל הסדר על אף שכתבה במקומות אחרים שיש לומר הלל ומשמע מכך שאכן מדובר בחיוב שונה של הלל שאיננו שבח הנאמר בחגים אלא שירה על גאולה.

חלוקת ההלל[עריכה]

הגמרא פסחים קטז ב מביאה כי את ההלל של ליל הסדר יש לחלק לשני חלקים כאשר חלק אחד נאמר קודם הסעודה והשני לאחריה. האברבנאל בפירושו להגדה מפרש כי חז"ל קבעו לחלק את ההלל לשני חלקים משום שהחלק הראשון של ההלל מדבר על יציאת מצרים ולכן יש לאומרם כחלק מה"מגיד", בעוד החלק השני של ההלל הינו הודאה על גאולות נוספות והגאולה לעתיד לבוא ולכן יש לאומרו לאחר המצה המרור והסעודה השייכים כולם לחירות יציאת מצרים.

באופן אחר, המהר"ל גבורות ה' סב פירש כי עיקר התקנה הייתה לפצל את ההלל כך שיהיה לפני ואחרי אכילת המצה וקורבן הפסח ואז יהיה ניכר שההלל קשור לשניהם.

הלל בפורים[עריכה]

בפורים אין קוראים את ההלל, והגמרא (בבלי מגילה יד א) נותנת לכך שלוש סיבות:

1. קריאת המגילה נחשבת להלל
2. הנס נעשה בחוץ לארץ ואין אומרים הלל על נס שנעשה בחו"ל
3. בהלל נאמר "הללו עבדי ה'", ולכן יכולים לומר אותו עבדי ה', אך לאחר נס פורים "אכתי עבדי אחשורוש אנן" כלומר, עדיין היינו עבדיו של אחשוורוש ולא השתחררנו מעבדותו.

יום העצמאות ויום ירושלים[עריכה]

ערך מורחב - יום העצמאות

לאחר הקמת מדינת ישראל, נחלקו הרבנים האם צריך והאם אפשר לתקן אמירת הלל ביום העצמאות. רבנים רבים הורו שאין לומר הלל ביום זה, חלקם מפני שאינם רואים בהקמת מדינת ישראל נס (רבני הציבור החרדי) וחלקם מפני שסוברים כי אין ביכולותינו היום לקבוע יו"ט לאמירת הלל (הרב משה דב וולנר; הרב יוסף קאפח ועוד). רבנים אחרים הורו שיש לומר הלל, אך לאחר התפילה ובלי ברכה (הרב עובדיה הדאיה; הרב עבדיה יוסף). רבנים אחרים הנהיגו לומר הלל בתפילה עם ברכה (הרבנות הראשית לישראל; הרב צבי יהודה הכהן קוק; הרב שלמה גורן; הרב משה צבי נריה; הרב נתן צבי פרידמן ועוד). גם בקרב רבנים אלו חלוקות הדעות האם לומר את ההלל רק ביום העצמאות או גם בלילה, והאם יש לברך על קריאתו בלילה^[1].

מחלוקת נוספת היא האם צריך ואפשר לקרוא את ההלל ביום ירושלים, כהודאה לקב"ה על הניסים שנעשו במלחמת ששת הימים ושחרור חלקי ארץ ישראל וירושלים.

כיום, בבתי הכנסת המשתייכים לציונות הדתית נוהגים לקרוא את ההלל ביום העצמאות וביום ירושלים (חלקם גם בלילה בברכה, חלקם בלילה בברכה וביום בלא ברכה וחלקם רק וחלקם רק ביום בברכה או בלי ברכה), ובבתי הכנסת המשתייכים לציבור החרדי נוהגים שלא לקרוא את ההלל בימים אלו^[2].

כפילת פסוקים[עריכה]

ישנם פסוקים בהלל אותם נוהגים לומר פעמיים:

1. "אודך ה' וכו'"
2. "אבן מאסו וכו'"
3. "מאת ה' וכו'"
4. "זה היום וכו'"

כמו כן, כופלים את שני חלקי הפסוק "אנא ה'" (כלומר: כופלים תחילה את "אנא ה' הושיעה נא" ולאחר מכן כופלים את "אנא ה' הצליחה נא").

האשכנזים נוהגים לכפול גם את הפסוקים: "ברוך הבא וכו'", "אל ה' וכו'" ו"אלי אתה וכו'", ואת הפסוק "הודו לה' וכו'" האחרון נהגו לכפול גם הספרדים.

הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף[עריכה]

בגמרא שבת קיח ב מובא שר' יוסי בירך את עצמו שיהיה חלקו מגומרי הלל בכל יום. הגמרא מקשה עליו מהאמרה ש"האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף"? ומתרצת שהכוונה שאומר פסוקי דזמרא בכל יום.

המגן אברהם (תכב,ה) מסביר שאף מי שאומר את ההלל ללא ברכה, אם אומרו בדרך שירה נחשב כמחרף ומגדף. ומוסיף במקום אחר (תקפד,א) שזהו דווקא באומרו דרך שירה אבל האומר הלל בכל יום דרך תחנונים כמו מי שנוהג לומר כל ספר תהילים בכל יום לא עובר על איסור זה.

טעם האיסור[עריכה]

נראה כמזלזל בהלל[עריכה]

רש"י מפרש שאחרי שהנביאים תיקנו זמנים מסוימים לומר הלל האומר הלל בכל יום נראה כעושה זאת על מנת לזמר ולהתלוצץ. המהרש"א מפרש באופן דומה לשיטת רש"י. לשיטתו, לאחר שחכמים תיקנו זמנים מסוימים לומר הלל, מי שאומר הלל בכל יום מבטל את ייחודיות הימים הללו, ובעצם יוצא שמבטל את ההודאה על הניסים בימי החג ונחשב כמחרף ומגדף.

לא מאמין שיבואו ניסים חדשים

במאירי פירש באופן אחד שמכיוון שהלל נתקן על ניסים שנעשים בזמנים מסוימים, האומר הלל באופן יומיומי למעשה אומר שלא יבואו לו ניסים חדשים ולכן אין לו כבר צורך בהלל. באופן שני פירש שמכיוון שאומרו כל יום כבר לא מתרגש באמירתו בימים שתיקנו לו ויוצא שמחרף ומגדף בימים אלו (והוסיף שע"י זה עוד עלול להכחישם).

הטבע אינו נס מתחדש[עריכה]

המהר"ל גבורות ה' סא מסביר ענין זה שהנהגת ה' בעולם היא הנהגה של סדר. בהנהגה זו, אין ה' עושה ניסים שלא לצורך וקבע חוקים קבועים שלא עובר עליהם (ולכן ה' התנה עם מעשה בראשית על הניסים שעתיד לעשות). וממילא לפי הבנה זו לא קשה למה דרך רשעים צלחה ואין ה' מענישם באופן מיידי וניסי לפי שה' פועל באופן טבעי.

האומר הלל בכל יום מראה להפך מענין זה, שע"י שמהלל את ה' על דרכי הטבע התמידיים מראה שגם הטבע הוא נס מתחדש ואין חוקים בטבע שה' לא עובר עליהם. כאשר מהלל כך הוא בעצם אומר שכל מה שה' עושה בעולמנו (כמו שלא מעניש את הרשעים וכו') ה' עושה זאת לא לפי שהחליט לפעול בדרך טבעית (שהרי לשיטתו לא פועל כך) אלא לפי שרוצה בהצלחת הרשעים וממילא נחשב כמחרף ומגדף.

מתיש את הכוחות הרוחניים שלו

הרב קוק מפרש (פנקס יג) מפרש שיש פגם באמירת הלל בכל יום בשני מישורים במישור המוסרי ובמישור השכלי. במישור הרגשי מכיוון שמי שאומר הלל בכל יום כבר אין בו כח להמשיך ולומר הלל אח"כ שמתיש את כוחותיו הרוחניים.

במישור השכלי מסביר שישנם שני סוגים של התפעלות- התפעלות מצד המקבל והתפעלות עצמית שכלית. התפעלות מצד המקבל הינה התפעלות שאינה קבועה כמו הרואה הר גדול שאחרי שרואהו לא חוזר להתפעל ממנו עד אחרי 30 יום כי אין הדבר מרשים בעצמותו אלא כל כוחו הוא מה'. התפעלות עצמית היא התפעלות מה' שיש בו את הכח ואינו מקבל כוחו מאחרים. ממילא האומר הלל בכל יום בעצם מראה שדרכי ה' בעולם הם בשבילו האלוקות עצמה ולכן מתפעל ממנה בכל יום- התפעלות עצמית. התפעלות שכזאת גורמת שהאדם ייחשב כמחרף ומגדף שנמצא אומר שכל מהות האלוקות היא רק הפעולות שה' עושה בעולם ולכן מתפעל מהן באופן עצמי. ונחשב כמובן כמגדף לפי שיש את ה' אף במנותק לפעולותיו ואין כל האלוהות בטבע אלא זוהי רק התגלות של ה' בעולם ולא כל מהותו.

קישורים חיצוניים[עריכה]

• קריאת הלל במועדות הרב יצחק שטטמן
• הלל בליל הסדר הרב דוד דב לבנון
• האם מותר לומר פרקי ההלל בכל יום? הרב דב ליאור

הערות שוליים