פרשת תרומה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(30 גרסאות ביניים של 8 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
הפרשה השישית ב[[ספר שמות]] היא '''פרשת תרומה'''. שמה של הפרשה מקורו בפסוק השני שלה:"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי" <ref>כ"ה,ב'</ref> הפרשה עוסקת בבנית [[משכן אוהל מועד]], כפי שנאמר בעת חנוכת המשכן:"וַתֵּכֶל כָּל-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה כֵּן עָשׂוּ" <ref>ל"ט,ל"ג</ref> -  הוא הַמִּשְׁכָּן, אשר מכונה בפרשה גם  בתור מקדש, שנאמר : "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (ח)
[[פרשת תרומה]] היא הפרשה השביעית ב[[ספר שמות]]. שמה של הפרשה לקוח מהפסוק השני שלה: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי" <ref>כ"ה,ב'</ref> הפרשה עוסקת בבנית [[משכן אוהל מועד]], כפי שנאמר בעת חנוכת המשכן:"וַתֵּכֶל כָּל-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה כֵּן עָשׂוּ" <ref>ל"ט,ל"ג</ref> -  הוא הַמִּשְׁכָּן, אשר מכונה בפרשה גם  בתור מקדש, שנאמר : "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (ח)


יונה בר מעוז במאמרו [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/teruma/teruma.shtml המשכן ואוהל מועד] ב[[עלונים#דף שבועי|דף שבועי של אוניברסיטת בר-אילן]] עומד בהרחבה על נושא שמות '''המשכן''' ומסכם:'''אהל מועד''' הוא הקודש, וה'''משכן''' הוא קודש הקודשים. ואכן אם נחזור לרוב האזכורים של "אוהל מועד", נראה שהם מוסבים לאדם וליכולתו לבוא אל האוהל או לשבת בפתחו, ואילו כבוד ה' לעולם איננו שוכן בו ואיננו ממלא אותו, אלא רק במשכן. הבחנה זו יש בה כדי להסביר את השם הנוסף שבו מכונה המקדש, שם המורכב משני המונחים יחד – "משכן אהל מועד": "וַתֵּכֶל כָּל -עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִ וָּה ה' אֶת -מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ". זהו כנראה שמו המדויק והמלא, וכל כינוי אחר בא בדרך של מטונימיה – שימוש בחלק כדי לתאר את השלם, ובכל פעם נבחר המונח המתאים לעניין ולהקשר.
זמנה של הפרשה היה בארבעים היום שהיה [[משה רבינו]] על [[הר סיני]] (ראו להלן).
==נושאי הפרשה==
להלן הנושאים העיקריים של פרשת תרומה:
# '''מרכיבי התרומה''' - [[רבי יצחק אברבנאל]] כתב:"שהיו באים עמים מכל הסביבות אל מחנה ישראל למכור כל מיני סחורות ומשם קנו השמן למאור והבשמים ושמן המשחה ולקטרת - כי אין לחשוב שהוציאו כל זה ממצרים - ומשם גם קנו '''עצי שטים'''. לעומתו, [[מדרש תנחומא]] כתב:"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב. אמר להו הקדוש ברוך הוא, אין אתם מביאין משלכם, אלא מביזת הים שנתתי לכם" <ref>תרומה סימן ה'</ref>.
# '''עשית ארון העדות''' - [[ילקוט שמעוני]] כתב:"כיצד עשה בצלאל את הארון עשאו שלש תיבות שתים של זהב ואחת של עץ. נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב שנאמר וצפית אותו זהב טהור" <ref>שמות - פרק כה - רמז שסז</ref>
# '''בניית שלחן הפנים''' - [[רבי עובדיה ספורנו]] כתב:"הוּשְׂמוּ בַּשֻּׁלְחָן שְׁנֵי כְתָרִים, אֶחָָד מֵהֶם לַשֻּׁלְחָן עַצְמו, הַמּורֶה עַל פַּרְנָסַת הַמְּדִינָה וְסִדּוּר עִנְיָנֶיהָ, וְהַשֵּׁנִי לַמִּסְגֶּרֶת, הַמּורֶה הֱיות סוגֵר בַּעֲדָהּ מִכָּל מַזִּיק וְהַשְׁבִּית אויֵב וּמִתְנַקֵּם  <ref>ע"פ <makor>תהלים ח, ג</makor></ref> .
# '''מעשה המנורה''' -ה[[רשב"ם]] מבאר כי על המורה להאיר את השלחן וכך הוא כתב" '''והאיר על עבר פניה''' - ידליק הפתילות אל עבר מול המנורה שזהו לצד השלחן שכנגדו, כדכתיב: ואת המנורה נוכח השלחן.
וכן כתב: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות - שכל שבעתן מאירין לצד השלחן שכנגדו לפניה.  
# '''הצבת יריעות אוהל המשכן''' -[[רבינו בחיי בן אשר]] באר "ידוע כי מעשה משכן הכל ציורין כנגד מעשה השמים" ולכן "עשר היריעות כנגד עשר הגלגלים  ואמר שמונה ועשרים כנד שמונה עשרים העיתים בספר קהלת"
# '''בניית המשכן ''' -[[הרב יעקב מדן]] כתב:"על בניין הקרשים נאמר: "ועשית את הקרשים למשכן"  <ref>כ"ו, יח</ref> . הקרשים הם עבור המשכן, אך היריעות - הן עצמן המשכן. ואכן, משהקימו את המשכן בשילה - בנאוהו מאבנים וגנזו את הקרשים, שהרי הם אינם עיקר המשכן. <ref>בית המדרש הוירטואלי, הר עציון</ref>
# '''מזבח העולה''' - [[רבי משה אלשייך]] כתב :'''וציפית אותו נחשת''' - רש"י כתב לכפר על עזות מצח שנאמר "ומצחך נחושה". ומכאן "שיסד רבינו ניסן בוידוי הגדול '''ובעזות מצח'''.
 
==פרשיות המשכן בימינו==
ה[[אברבנאל]] בפתיחת הפרשה, מעלה את השאלה שרבים שואלים את עצמם: האם פרשיות המשכן רלוונטיות לימינו?


זמנה של הפרשה היה בארבעים היום שהיה [[משה רבינו]] על [[הר סיני]] (ראו להלן)
הוא מסביר שפרשיית המשכן לא מדברת רק על בניית המשכן בעבר, אלא היא מלמדת אותנו, איך אנחנו צריכים לפתח את הקשר שלנו אל ה', גם בימינו. לדבריו, אנחנו יכולים ללמוד מבניית המשכן וכליו, ערכים נצחיים על עבודת ה' שלנו.


==נושאי פרשת השבוע==
את דרכו של האברבנאל, ממשיך גם ה[[מלבי"ם]] בפירושו על הציווי לבניית המשכן. בפרשה נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו". המלבי"ם שואל, אם כבר נאמר "ועשו לי מקדש", למה נכתב גם "וכן תעשו" בסוף הפסוק?


להלן הנושאים העיקריים של פרשת תרומה:
ומתרץ שמוכח מהפסוק, שבנוסף על בניית המקדש הציבורי, מוטל על כל אדם מישראל לבנות גם מקדש בתוכו, ולהכין את עצמו להיות כלי המקבל את השכינה. דבר זה גם רמוז גם בעצם הציווי של המקדש: ועשו לי מקדש- ושכנתי בתוכם, הקב"ה לא שוכן בתוך המקדש, אלא שוכן בתוך עם ישראל.
# '''מרכיבי התרומה''' - [[רבי יצחק אברבנאל]] כתב:"שהיו באים עמים מכל הסביבות אל מחנה ישראל למכור כל מיני סחורות ומשם קנו השמן למאור והבשמים ושמן המשחה ולקטרת - כי אין לחשוב שהוציאו כל זה ממצרים - ומשם גם קנו '''עצי שטים'''. לעומתו, [[רש"י]] סבור כי הכל היה בידי בני ישראל והביאו אותו עימם ממצרים.
# '''עשית ארון העדות''' -כולל בניית הכפרת והכרובים.
# '''בניית שלחן הפנים''' -
# '''מעשה המנורה''' -
# '''הצבת יריעות אוהל המשכן''' -
# '''בניית קרשי המשכן ואדניו''' -
# '''הפרוכת וחצר המשכן''' -


==זמנה של הפרשה==
==זמנה של הפרשה==
זמנה של הפרשה היה בארבעים היום שהיה משה רבינו על הר סיני. על כך ניתן ללמוד מהפסוקים הבאים:
זמנה של הפרשה היה בארבעים היום שהיה משה רבינו על הר סיני. על כך ניתן ללמוד מהפסוקים הבאים:


* כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ. <ref>כ"ה, ט'</ref> .
* כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ. <ref>כ"ה, ט'</ref> .
* וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר... וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. <ref> ל"א, מ'.</ref>
* וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר... וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. <ref> ל"א, מ'.</ref>
* וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים. נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ. <ref>כ"ז, א, ח</ref> .
* וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים. נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ. <ref>כ"ז, א, ח</ref> .


השאלה היא האם 40 הימים לפני [[חטא העגל]] או 40 היום לאחריהם.
השאלה היא האם 40 הימים לפני [[חטא העגל]] או 40 היום לאחריהם.


רש''י, בפירושו  <ref>שמות, ל''ו, י"ח</ref>, לד''ה ''ויתן אל משה'', כתב:''אין מוקדם ומאוחר בתורה; מעשה העגל - קודם לציווי מלאכת המשנן ימים רבים היה, שהרי בי''ז בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקב''ה לישראל ולמחרת התחילו בנדבת המשכן, והוקם באחד בניסן''
[[רש"י]], בפירושו  <ref>שמות, ל"ו, י"ח</ref>, לד"ה "ויתן אל משה", כתב:"אין מוקדם ומאוחר בתורה; מעשה העגל - קודם לציווי מלאכת המשנן ימים רבים היה, שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל ולמחרת התחילו בנדבת המשכן, והוקם באחד בניסן".
 
ה[[מהר"ל]] ב'גור אריה' כתב :{{ציטוטון|וקשה, דמה ראיה מביא מזה שאין מוקדם ומאוחר בתורה, שהרי עדיין יש לומר דהיה ציווי מלאכת המשכן קודם מעשה העגל, אלא שמשה אמר לישראל הציווי על מלאכת המשכן אחר יוה"כ, כאשר נתרצה להם על מעשה העגל?}}. דהיינו, רק אחרי שבאה הכפרה על מעשי העגל, [[משה רבינו]] ציוו על הקמת המשכן.
 
ישנן שתי שיטות עיקריות בנושא, שיטת ה[[רמב"ן]] הסובר כי הפרשיות באות כסדרן ושיטת רש"י הסובר כי אינם כסדרן:


המהר''ל ב'גור אריה' כתב :''וקשה, דמה ראיה מביא מזה שאין מוקדם ומאוחר בתורה, שהרי עדיין יש לומר דהיה ציווי מלאכת המשכן קודם מעשה העגל, אלא שמשה אמר לישראל הציווי על מלאכת המשכן אחר יוה''כ, כאשר נתרצה להם על מעשה העגל?''. דהיינו, רק אחרי שבאה הכפרה על מעשי העגל, [[משה רבינו]] ציוו על הקמת המשכן.
===ראיות הרמב"ן===
לשיטתו, הפרשיות באות כסדרן ומשמען. ואף אם אנו מקבלים את העיקרון של "אין מוקדם ומאוחר בתורה", לא בטל תוקף הראיה. עצם העובדה, שהתורה הקדימה את בחירת אהרן ובניו לכהונה לספור מעשה העגל, מוכיחה, כי מבחינה רעיונית אין הבחירה קשורה למעשה זה.  


הרב מרדכי סבתו מקשר בין שני נושאים [http://www.herzog.ac.il/index.php?option=com_content&task=view&id=715  הכוהנים הלוויים ומעשה העגל] ומסכם את הראיות :
מתוך האמור בספר במדבר, ג', ו: "הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו... ונתת את הלויים לאהרן ולבניו נתונם נתונם המה לו מאת בני ישראל", וגם מהאמור בבמדבר, י"ח, ב: "וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתר וילוו עלי וישרתוך", משמע, כי עיקר הבחירה היא באהרן ובניו, ורק בשלב שני מצרפים אליו את הלוויים כמשרתים אותו. כמו כן, אין המקרא מפרש במקומות אלו את סיבת בחירת שבט לוי.
===הראיות לרש"י===
בעקבות מעשה העגל אומר משה לשבט לוי: "מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו" (שמות, ל"ב, כ"ט), ופירש שם רש"י:"בדבר זה תתחנכו להיות כוהנים למקום". וזו באמת משמעות מילוי ידיים בכל מקום (עיין שמות, כ"ט, ט, כט, לה; מלכ"א, י"ג, לג; ועוד).


* ראיות הרמב''ן:
ברכת משה לשבט לוי (דברים, ל"ג, ח- יא) מדברת במפורש על תפקידי כהונה ("תומיך ואוריך") שניתנו לשבט לוי, כנראה בעקבות מעשה העגל (כך פירש רש"י, והסכים לו רמב"ן) ומייחסת אותם לכלל השבט, הראיה העיקרית היא, כאמור, מהפסוק בדברים, י', ח, שהובא לעיל, וממנו משמע כי בחירת שבט לוי אירעה לאחר מעשה העגל, והיא הייתה בחירה הן לכהונה והן ללווייה.


# לשיטתו, הפרשיות באות כסדרן ומשמען. ואף אם אנו מקבלים את העיקרון של ''אין מוקדם ומאוחר בתורה'', לא בטל תוקף הראיה. עצם העובדה, שהתורה הקדימה את בחירת אהרן ובניו לכהונה לספור מעשה העגל, מוכיחה, כי מבחינה רעיונית אין הבחירה קשורה למעשה זה.
==מאת כל איש==
# מתוך האמור בספר במדבר, ג', ו: ''הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו... ונתת את הלויים לאהרן ולבניו נתונם נתונם המה לו מאת בני ישראל'', וגם מהאמור בבמדבר, י''ח, ב: ''וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתר וילוו עלי וישרתוך'', משמע, כי עיקר הבחירה היא באהרן ובניו, ורק בשלב שני מצרפים אליו את הלוויים כמשרתים אותו. כמו כן, אין המקרא מפרש במקומות אלו את סיבת בחירת שבט לוי.
בפסוק השני בפרשה נאמר:"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי"<ref> כ"ה, ב'</ref>. רש"י כתב על ד"ה '''תקחו את תרומתי''' - "אמרו רבותינו: שלוש תרומות אמורות כאן:
# אחת תרומת בקע לגלגלת, שנעשו מהם האדנים, כמו שמפורש באלה פקודי <ref> ל"ה, כ"ו- כ"ז</ref>
# ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור.  
# ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד.  


* הראיות לרש''י:
מכאן שתרומת המשכן הייתה של כל אחד ואחד, לעומת קרבנות הציבור שבאו מכספי הציבור.


#  בעקבות מעשה העגל אומר משה לשבט לוי: ''מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו'' (שמות, ל''ב, כט), ופירש שם רש''י:''בדבר זה תתחנכו להיות כוהנים למקום''. וזו באמת משמעות מילוי ידיים בכל מקום (עיין שמות, כ''ט, ט, כט, לה; מלכ''א, י''ג, לג; ועוד).  
זאב ח' ארליך (ז'אבו) במדורו "ארץ מקרא" כתב על הנושא '''תרומת הכלל:"מאת כל איש"''' מקור ראשון 27 בפברואר 2009 ומביא דוגמאות למימון בתי כנסת על-ידי '''כלל הציבור''' ולא רק המתפללים. ב[[בית הכנסת העתיק בחפציבה]] התגלתה ריצפת פסיפס ובה כתובת בארמית:" ייזכרו לטוב האמנים שביצעו את המלאכה" והמשך כתוב פעמיים '''כל בני קרתה''' - הכוונה היא שכל בני הקהילה התנדבו לממן את הבנייה. ואפילו מתואר כיצד ? על-ידי מכירת מאה סאים חיטה של כל בני הכפר ולהתקין בתמורה הכספית ממכירתם את רצפת בית הכנסת..
#  ברכת משה לשבט לוי (דברים, ל''ג, ח- יא) מדברת במפורש על תפקידי כהונה (''תמיך ואוריך'') שניתנו לשבט לוי, כנראה בעקבות מעשה העגל (כך פירש רש''י, והסכים לו רמב''ן) ומייחסת אותם לכלל השבט,
# הראיה העיקרית היא, כאמור, מהפסוק בדברים, י', ח, שהובא לעיל, וממנו משמע כי בחירת שבט לוי אירעה לאחר מעשה העגל, והיא הייתה בחירה הן לכהונה והן ללווייה


נראים הדברים, כי אין לנו לדחוק אף לא אחד מהפסוקים הנ''ל, אלא לקיים את כל המקראות הללו. מסתבר, כי הן נויטת רש''י והן שיטת רמב''ן - דברי אלוהים חיים הן, ולכן יש לומר, כי בבחירת הכוהנים והלוויים ישנן שתי בחינות: מחד - לפנינו בחירה בזכות מעשים, ומאידך - בחירה סגולית.
הוא מביא דוגמא מימינו שחברי קיבוץ [[עין הנציב]] בקשו כי העתק של פסיפס שנמצא במקום יהיה מוצג בקיבוץ, כל משפחה קבלה על עצמה ליצור ריבוע פסיפס אחד וכך להיות כולם שותפים למלאכת השיחזור.


==משכן אוהל מועד==
==משכן אוהל מועד==
{{ערך מורחב|ערך=[[משכן אוהל מועד]]}}  
{{ערך מורחב|ערך=[[משכן אוהל מועד]]}}  
[[רבי יצחק אברבנאל]] מעלה את השאלה למה ציוה הקב"ה על בניית המשכן. הרי נאמר ב[[ספר ישעיהו]]: "כֹּה אָמַר יְהוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" <ref>ס"ו,א'</ref> ו[[רש"י]] מוסיף:'''השמים כסאי''' - "איני צריך לבית המקדש שלכם". על כך הפרשן משיב: "צויתי לעשותם כדי להשריש בלבותיכם השגחתי" דהיינו, המשכן נבנה במטרה כי יאמינו כי האלוקים חי בקרבת עם ישראל והשגחתו עליהם. וכן, שתדבק הקדושה בעם ישראל באמצעות השכינה המצויה בתוכו כפי שנאמר:" "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.". וזהו שאמר הכתוב: "ועשו לי מקדש", אך עשיית המקדש לא תהיה ללא כל תועלת אלא על מנת ש"ושכנתי בתוכם", שאם לא כן בניית היכלות ריקים אין בהם תועלת!


[[רבי יצחק אברבנאל]] מעלה את השאלה למה ציוה הקב"ה על בניית המשכן. הרי נאמר ב[[ספר ישעיהו]]: "כֹּה אָמַר יְהוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" <ref>ס"ו,א'</ref> ו[[רש"י]] מוסיף:'''השמים כסאי''' - "איני צריך לבית המקדש שלכם". על כך הפרשן משיב: "צויתי לעשותם כדי להשריש בלבותיכם השגחתי" דהיינו, המשכן נבנה במטרה כי יאמינו כי האלוקים חי בקרבת עם ישראל והשגחתו עליהם. וכן, שתתבק הקדושה בעם ישראל  באמצעות השכינה המצויה בתוכו כפי שנאמר:" "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם." . ד"ר מרדכי גולדמן כתב באתר [http://new.katif.net/jewish.php?page=445 '''קטיף-נט'''] : " הקב"ה מצווה את עם ישראל שיעשו לו מקדש, אך יחד עם זאת הוא מזהירם לבל יהיה הדבר ללא תועלת, ושחס ושלום שלא ייגעו לריק, כי עליהם לעשות מצוות ומעשים טובים שרק על ידם יוכל הקב"ה להשרות שכינתו בתוכם.
בהמשך, האברבנאל מפרש כי הסיבה שנכתבו פסוקי המשכן בצורה כה מפורטת היא משום שכל ציווי בכלי המשכן יש בו משל ורמז לדבר אחר הקשור לעבודת האל. כהוכחה לדבריו הוא מביא את דברי המדרש הדורשים רמזים מכלי המשכן וכן הסביר בעצמו את כל פסוקי המשכן בדרכי משל על עניינים רוחניים.


וזהו שאמר הכתוב: "ועשו לי מקדש", אך עשיית המקדש לא תהיה ללא כל תועלת אלא על מנת ש"ושכנתי בתוכם", שאם לא כן בניית היכלות ריקים אין בהם תועלת!
==ארון הברית==
{{ערך מורחב|ערך=[[ארון הברית]]}}
בפרשה מצווה משה לבנות את ארון הברית: "ועשו ארון עצי שיטים". המדרש <ref>שמות רבה לד,ב</ref> מקשה מפני מה הציווי בכל הכלים הוא בלשון יחיד ("ועשית") ואילו בארון הוא בלשון רבים? ומפרש שהדבר בא לסמל שהתורה שייכת לכולם {{ציטוטון| אמר הקב"ה יבאו הכל ויתעסקו בארון שיזכו לתורה}}.


ואפשר שזוהי גם כן כוונת המדרש הנ"ל באומרו "עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם", "עשו סוכה לשומר שיבא וישמור אתכם", "עשו בית לאב שיבא וישרה ביניכם" דהיינו, רוצה לומר, שלא מספיק שיש דיר ויש רועה אלא צריך לעשות מעשה שיהיה תועלת בדבר ויבא הרועה וירעה אתכם", וכן לשומר וכן לאב... ["תורה וחיים" - שמות]
הנצי"ב <ref>במדבר ז,ט</ref> מפרש שנשיאת הארון על ידי הלווים איננה רק נשיאה פיזית אלא עליהם להיות מרכבה לשכינה: {{ציטוטון| שבשעת משא כלי הקודש אלו, יש להם (הלויים) בעצמם להיות מרכבה לשכינה.. להיות דברים במחשבתם בדעת אלוקות}}.


===דגם המשכן - סטודיו מיכאל אוסניס בקדומים===
===איסור הסרת בדי הארון===
 
על בדי הארון נאמר בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים, לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ<ref>ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ט"ו</ref> ומוני המצוות מנו איסור זה כמצוות לא תעשה, שאף לוקים עליה<ref>ספר המצוות לרמב"ם מצווה פו</ref>. בטעם האיסור נאמרו כמה טעמים:
 
* '''כבוד לארון'''- החינוך (מצווה צז) מפרש שהאיסור נובע מתוך כבוד לארון, וחשש שמא כאשר יהיה צורך לצאת לדרך במהירות, לא יחברו היטב את הבדים והארון עלול ליפול. דעת זקנים מבעלי התוס' <ref>שמות כה, טו ד"ה לא יסורו</ref> מפרשים שמפני קדושת הארון, לא רצה הקב"ה שבכל פעם יצטרכו למשמש בו להסיר הבדים ולהכניס בטבעות, ולכן קבע שלא יגעו בארון, ולא יסירו הבדים.
<gallery widths="180px" heights="150px" perrow="3">
* '''ביטוי עניינים עליונים'''- החינוך מביא טעם נוסף שכל כלי המקדש מרמזים על עניינים עליונים, ועל כן הארון צריך להישאר מחובר לבדיו על מנת שלא תפסיק צורתו המיוחדת אפילו לפי שעה.
תמונה:1121292509037576929.jpg|משכן העדות
* '''סמל להחזקת לומדי תורה'''- המאירי <ref>יומא עב</ref> מפרש שהארון מסמל את המהות הרוחנית של התורה, בעוד בדי הארון מבטאים את הצרכים הגשמיים של התורה (כגון החזקת תלמידי חכמים). לדבריו, האיסור להפריד את הבדים נועד לסמל שגם צרכי הגוף צריכים להיות קשורים לצרכי הרוח. המשך חכמה, (שמות כה, טו ד"ה בטבעות הארון) מפרש את האיסור באופן דומה, ומסביר שהארון מסמל את התורה והבדים את נושאי ומחזיקי התורה. התורה מצווה שאין להפריד בין תומכי התורה, הנותנים ממון וסעד ללומדיה, לבין הלומדים עצמם ששניהם יחד אוחזים בארון הברית.
תמונה:1121254518037576929.jpg|הקודש
* '''הארון נושא את נושאיו'''- על דרך המושכל, מפרש המשך חכמה שאיסור הסרת הבדים מקביל להדלקת נרות המקדש ביום. כשם שהנרות מודלקים ביום על מנת להראות שאין לקב"ה צורך באור (אלא זו עדות לשכינה השורה בישראל), כך הבדים מחוברים לארון גם שלא בזמן המסע- על מנת להראות שכשם שאין צורך לבדים בזמן מנוחה כך אין בהם צורך במסעות משום שהארון נושא את נושאיו.
תמונה:Oanis DEGEM turgman 2.jpg|מיכאל אוסניס מראה למבקרים בסטודיו את דגם ארון הברית - צילם מאיר תורגמן
* '''התורה איננה קבועה'''- הרש"ר הירש <ref>שמות כה, יב-טו</ref> מדייק כי בדי הארון הינם חלק משמעותי ממנו, והציווי לחבר אותם לארון היה עוד לפני ששמו בו את העדות והכפורת. בנוסף, בדי הארון היו בולטים מאחורי הפרוכת, והם הדבר היחיד שרמז לבאי המקדש על מציאות הארון. לדבריו, איסור הסרת הבדים מסמל את הניידות של התורה שאיננה קבועה דווקא בארץ ישראל, אלא היא יוצאת יחד עם ישראל לגלות ולכל מקום הנדרש להפצתה.
</gallery>
* '''תזכורת לשאת את הארון בכתף'''- הרב אלחנן סמט מפרש באופן נוסף, שאיסור הסרת הבדים נועד להזכיר שמצווה לשאת את הארון בכתף ולא בעגלה. כהוכחה לדבריו, הוא מביא את דברי הרמב"ם המסביר שהסיבה למות עוזא בהעלאת הארון לעיר דוד, היא משום שנשאו אותו על העגלה <ref>כלי המקדש ב,יב</ref>. רמז לפירוש זה ניתן למצוא מהפסוק בדברי הימים שהתיקון לחטא נעשה כאשר נשאו הלווים את הארון בכתף על גבי מוטות <ref>דברי הימים א ,טו,יג-טו</ref>.


==מצוות הפרשה==
==מצוות הפרשה==
שורה 68: שורה 83:
מחבר [[ספר מצוות השם]], ברוך הלפרין מונה בפרשתינו : שתי מצוות עשה ומצוות לא תעשה אחת.
מחבר [[ספר מצוות השם]], ברוך הלפרין מונה בפרשתינו : שתי מצוות עשה ומצוות לא תעשה אחת.


* מצווה צ"ה : מצוות עשה לבנות בית מקדש שנאמר: "ועשו לי מקדש"  <ref>שמות כה, ח </ref>.  
* מצווה צ"ה : מצוות עשה לבנות בית מקדש שנאמר: "ועשו לי מקדש"  <ref><makor>שמות כה, ח</makor> </ref>.  
* מצווה צ"ו : שלא להוציא בדי הארון מן הארון.שנאמר: "בטבעות הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו" <ref>שמות כה, טו </ref>.
* מצווה צ"ו : שלא להוציא בדי הארון מן הארון.שנאמר: "בטבעות הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו" <ref>שמות כה, טו </ref>.
* מצווה צ"ז : מצוות עשה שיסדרו כהנים בהיכל לחם הפנים. שנאמר: "ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד" <ref>שמות כה, ל</ref>.
* מצווה צ"ז : מצוות עשה שיסדרו כהנים בהיכל לחם הפנים. שנאמר: "ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד" <ref><makor>שמות כה, ל</makor></ref>.


מראי מקומות ב[http://daat.ac.il/daat/toshba/hamitsvot/5-2.htm אתר דעת] - ברשות '''חלמיש''' - חברה למאגרי מידע תורניים שימושיים
מראי מקומות ב[http://daat.ac.il/daat/toshba/hamitsvot/5-2.htm אתר דעת] - ברשות '''חלמיש''' - חברה למאגרי מידע תורניים שימושיים
==שאין הברכה שרויה אלא בדבר סמוי מן העין==
הפרטים המובאים על מבנה המשכן מצביעים על כך כי המרכיבים המפוארים שבו, העשויים זהב או כסף,  מצויים בתוך המשכן ואילו מחוצה לו המרכיבים נראים פשוטים לכאורה: הם עשויים מנחושת ומבדים.
[[הרב מרדכי אליהו]] כתב על כך כשם ש[[יעקב אבינו]] ציווה את בניו כאשר ירדו למצרים : "למה תתראו?", דהיינו,  אל תראו את עצמכם לפני השכנים שלכם בני ישמעאל ועשיו שאתם עשירים ואינכם צריכים לקנות מזון ממצרים. לכו לקנות אוכל במצרים, שלא להראות את עושרכם ברבים. הנהגה זו של יעקב אבינו היא לנו לדורות. לא להחצין את העושר או כל מעלה אחרת שיש לנו. זה מה שנקרא צניעות, והיא הייתה בעיקר באמהות שניכרו ביופיין, ובשרה ורחל שניכרו גם בצניעותן. את המידה הזאת רואים אפילו בבית המקדש.
* עמודי המשכן היו מיוסדים על אדני כסף ואילו העמודים החיצוניים של החצר היו עשויים נחושת.
*  בתוך המשכן, בקודש, הפנים של בית המקדש היה שולחן זהב. מנורת זהב ומזבח זהב. אבל בחוץ היה מזבח חיצון, מזבח העולה שהיה עשוי נחושת.
* בקודש הקודשים שהוא לפני ולפנים, שהוא סמוי לגמרי מכל עין, היה ארון שכולל שני ארונות זהב. אחד בתוך השני וכפורת זהב וכרובים זהב.
 
גם על הלוחות אמרו חז"ל שצריך להיזהר לא להראות ברבים. כך אמרו חכמינו למה הלוחות הראשונים נשתברו ואילו הלוחות השניים נשארו לדורי דורות? וענו כי הלוחות הראשונים ניתנו ברוב עם ובפרסום גדול - שלטה בהם העין, בני ישראל עשו אחר כך את העגל ונשתברו הלוחות הראשונים. ואילו הלוחות השניים שניתנו בקול דממה דקה ביום כיפור בצנעה, לא שלט בהם היצר הרע ונשארו עד היום.
==קישורים חיצוניים==
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/category/32 דברי תורה על פרשת תרומה] באתר ישיבה
* [https://www.mgketer.org/parasha/19 פרשת תרומה] באתר [[מקראות גדולות הכתר|'מקראות גדולות הכתר']]
* [https://www.mgketer.org/parasha/19#hftraHeader הפטרת תרומה (ספרדים, אשכנזים ותימנים)] באתר [[מקראות גדולות הכתר|'מקראות גדולות הכתר']]


{{פרשת שבוע}}
{{פרשת שבוע}}
שורה 79: שורה 111:
<references />
<references />


 
[[קטגוריה:פרשת השבוע|תרומה]]
[[קטגוריה:ספר שמות]]
[[קטגוריה:ספר שמות]]
[[קטגוריה: משכן אוהל מועד]]
[[קטגוריה: משכן אוהל מועד]]

גרסה אחרונה מ־21:28, 29 בפברואר 2020

פרשת תרומה היא הפרשה השביעית בספר שמות. שמה של הפרשה לקוח מהפסוק השני שלה: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי" [1] הפרשה עוסקת בבנית משכן אוהל מועד, כפי שנאמר בעת חנוכת המשכן:"וַתֵּכֶל כָּל-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה כֵּן עָשׂוּ" [2] - הוא הַמִּשְׁכָּן, אשר מכונה בפרשה גם בתור מקדש, שנאמר : "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (ח)

זמנה של הפרשה היה בארבעים היום שהיה משה רבינו על הר סיני (ראו להלן).

נושאי הפרשה[עריכה]

להלן הנושאים העיקריים של פרשת תרומה:

  1. מרכיבי התרומה - רבי יצחק אברבנאל כתב:"שהיו באים עמים מכל הסביבות אל מחנה ישראל למכור כל מיני סחורות ומשם קנו השמן למאור והבשמים ושמן המשחה ולקטרת - כי אין לחשוב שהוציאו כל זה ממצרים - ומשם גם קנו עצי שטים. לעומתו, מדרש תנחומא כתב:"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב. אמר להו הקדוש ברוך הוא, אין אתם מביאין משלכם, אלא מביזת הים שנתתי לכם" [3].
  2. עשית ארון העדות - ילקוט שמעוני כתב:"כיצד עשה בצלאל את הארון עשאו שלש תיבות שתים של זהב ואחת של עץ. נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב שנאמר וצפית אותו זהב טהור" [4]
  3. בניית שלחן הפנים - רבי עובדיה ספורנו כתב:"הוּשְׂמוּ בַּשֻּׁלְחָן שְׁנֵי כְתָרִים, אֶחָָד מֵהֶם לַשֻּׁלְחָן עַצְמו, הַמּורֶה עַל פַּרְנָסַת הַמְּדִינָה וְסִדּוּר עִנְיָנֶיהָ, וְהַשֵּׁנִי לַמִּסְגֶּרֶת, הַמּורֶה הֱיות סוגֵר בַּעֲדָהּ מִכָּל מַזִּיק וְהַשְׁבִּית אויֵב וּמִתְנַקֵּם [5] .
  4. מעשה המנורה -הרשב"ם מבאר כי על המורה להאיר את השלחן וכך הוא כתב" והאיר על עבר פניה - ידליק הפתילות אל עבר מול המנורה שזהו לצד השלחן שכנגדו, כדכתיב: ואת המנורה נוכח השלחן.

וכן כתב: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות - שכל שבעתן מאירין לצד השלחן שכנגדו לפניה.

  1. הצבת יריעות אוהל המשכן -רבינו בחיי בן אשר באר "ידוע כי מעשה משכן הכל ציורין כנגד מעשה השמים" ולכן "עשר היריעות כנגד עשר הגלגלים ואמר שמונה ועשרים כנד שמונה עשרים העיתים בספר קהלת"
  2. בניית המשכן -הרב יעקב מדן כתב:"על בניין הקרשים נאמר: "ועשית את הקרשים למשכן" [6] . הקרשים הם עבור המשכן, אך היריעות - הן עצמן המשכן. ואכן, משהקימו את המשכן בשילה - בנאוהו מאבנים וגנזו את הקרשים, שהרי הם אינם עיקר המשכן. [7]
  3. מזבח העולה - רבי משה אלשייך כתב :וציפית אותו נחשת - רש"י כתב לכפר על עזות מצח שנאמר "ומצחך נחושה". ומכאן "שיסד רבינו ניסן בוידוי הגדול ובעזות מצח.

פרשיות המשכן בימינו[עריכה]

האברבנאל בפתיחת הפרשה, מעלה את השאלה שרבים שואלים את עצמם: האם פרשיות המשכן רלוונטיות לימינו?

הוא מסביר שפרשיית המשכן לא מדברת רק על בניית המשכן בעבר, אלא היא מלמדת אותנו, איך אנחנו צריכים לפתח את הקשר שלנו אל ה', גם בימינו. לדבריו, אנחנו יכולים ללמוד מבניית המשכן וכליו, ערכים נצחיים על עבודת ה' שלנו.

את דרכו של האברבנאל, ממשיך גם המלבי"ם בפירושו על הציווי לבניית המשכן. בפרשה נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו". המלבי"ם שואל, אם כבר נאמר "ועשו לי מקדש", למה נכתב גם "וכן תעשו" בסוף הפסוק?

ומתרץ שמוכח מהפסוק, שבנוסף על בניית המקדש הציבורי, מוטל על כל אדם מישראל לבנות גם מקדש בתוכו, ולהכין את עצמו להיות כלי המקבל את השכינה. דבר זה גם רמוז גם בעצם הציווי של המקדש: ועשו לי מקדש- ושכנתי בתוכם, הקב"ה לא שוכן בתוך המקדש, אלא שוכן בתוך עם ישראל.

זמנה של הפרשה[עריכה]

זמנה של הפרשה היה בארבעים היום שהיה משה רבינו על הר סיני. על כך ניתן ללמוד מהפסוקים הבאים:

  • כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ. [8] .
  • וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר... וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. [9]
  • וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים. נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ. [10] .

השאלה היא האם 40 הימים לפני חטא העגל או 40 היום לאחריהם.

רש"י, בפירושו [11], לד"ה "ויתן אל משה", כתב:"אין מוקדם ומאוחר בתורה; מעשה העגל - קודם לציווי מלאכת המשנן ימים רבים היה, שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל ולמחרת התחילו בנדבת המשכן, והוקם באחד בניסן".

המהר"ל ב'גור אריה' כתב :"וקשה, דמה ראיה מביא מזה שאין מוקדם ומאוחר בתורה, שהרי עדיין יש לומר דהיה ציווי מלאכת המשכן קודם מעשה העגל, אלא שמשה אמר לישראל הציווי על מלאכת המשכן אחר יוה"כ, כאשר נתרצה להם על מעשה העגל?". דהיינו, רק אחרי שבאה הכפרה על מעשי העגל, משה רבינו ציוו על הקמת המשכן.

ישנן שתי שיטות עיקריות בנושא, שיטת הרמב"ן הסובר כי הפרשיות באות כסדרן ושיטת רש"י הסובר כי אינם כסדרן:

ראיות הרמב"ן[עריכה]

לשיטתו, הפרשיות באות כסדרן ומשמען. ואף אם אנו מקבלים את העיקרון של "אין מוקדם ומאוחר בתורה", לא בטל תוקף הראיה. עצם העובדה, שהתורה הקדימה את בחירת אהרן ובניו לכהונה לספור מעשה העגל, מוכיחה, כי מבחינה רעיונית אין הבחירה קשורה למעשה זה.

מתוך האמור בספר במדבר, ג', ו: "הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו... ונתת את הלויים לאהרן ולבניו נתונם נתונם המה לו מאת בני ישראל", וגם מהאמור בבמדבר, י"ח, ב: "וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתר וילוו עלי וישרתוך", משמע, כי עיקר הבחירה היא באהרן ובניו, ורק בשלב שני מצרפים אליו את הלוויים כמשרתים אותו. כמו כן, אין המקרא מפרש במקומות אלו את סיבת בחירת שבט לוי.

הראיות לרש"י[עריכה]

בעקבות מעשה העגל אומר משה לשבט לוי: "מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו" (שמות, ל"ב, כ"ט), ופירש שם רש"י:"בדבר זה תתחנכו להיות כוהנים למקום". וזו באמת משמעות מילוי ידיים בכל מקום (עיין שמות, כ"ט, ט, כט, לה; מלכ"א, י"ג, לג; ועוד).

ברכת משה לשבט לוי (דברים, ל"ג, ח- יא) מדברת במפורש על תפקידי כהונה ("תומיך ואוריך") שניתנו לשבט לוי, כנראה בעקבות מעשה העגל (כך פירש רש"י, והסכים לו רמב"ן) ומייחסת אותם לכלל השבט, הראיה העיקרית היא, כאמור, מהפסוק בדברים, י', ח, שהובא לעיל, וממנו משמע כי בחירת שבט לוי אירעה לאחר מעשה העגל, והיא הייתה בחירה הן לכהונה והן ללווייה.

מאת כל איש[עריכה]

בפסוק השני בפרשה נאמר:"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי"[12]. רש"י כתב על ד"ה תקחו את תרומתי - "אמרו רבותינו: שלוש תרומות אמורות כאן:

  1. אחת תרומת בקע לגלגלת, שנעשו מהם האדנים, כמו שמפורש באלה פקודי [13]
  2. ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור.
  3. ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד.

מכאן שתרומת המשכן הייתה של כל אחד ואחד, לעומת קרבנות הציבור שבאו מכספי הציבור.

זאב ח' ארליך (ז'אבו) במדורו "ארץ מקרא" כתב על הנושא תרומת הכלל:"מאת כל איש" מקור ראשון 27 בפברואר 2009 ומביא דוגמאות למימון בתי כנסת על-ידי כלל הציבור ולא רק המתפללים. בבית הכנסת העתיק בחפציבה התגלתה ריצפת פסיפס ובה כתובת בארמית:" ייזכרו לטוב האמנים שביצעו את המלאכה" והמשך כתוב פעמיים כל בני קרתה - הכוונה היא שכל בני הקהילה התנדבו לממן את הבנייה. ואפילו מתואר כיצד ? על-ידי מכירת מאה סאים חיטה של כל בני הכפר ולהתקין בתמורה הכספית ממכירתם את רצפת בית הכנסת..

הוא מביא דוגמא מימינו שחברי קיבוץ עין הנציב בקשו כי העתק של פסיפס שנמצא במקום יהיה מוצג בקיבוץ, כל משפחה קבלה על עצמה ליצור ריבוע פסיפס אחד וכך להיות כולם שותפים למלאכת השיחזור.

משכן אוהל מועד[עריכה]

ערך מורחב - משכן אוהל מועד

רבי יצחק אברבנאל מעלה את השאלה למה ציוה הקב"ה על בניית המשכן. הרי נאמר בספר ישעיהו: "כֹּה אָמַר יְהוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" [14] ורש"י מוסיף:השמים כסאי - "איני צריך לבית המקדש שלכם". על כך הפרשן משיב: "צויתי לעשותם כדי להשריש בלבותיכם השגחתי" דהיינו, המשכן נבנה במטרה כי יאמינו כי האלוקים חי בקרבת עם ישראל והשגחתו עליהם. וכן, שתדבק הקדושה בעם ישראל באמצעות השכינה המצויה בתוכו כפי שנאמר:" "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.". וזהו שאמר הכתוב: "ועשו לי מקדש", אך עשיית המקדש לא תהיה ללא כל תועלת אלא על מנת ש"ושכנתי בתוכם", שאם לא כן בניית היכלות ריקים אין בהם תועלת!

בהמשך, האברבנאל מפרש כי הסיבה שנכתבו פסוקי המשכן בצורה כה מפורטת היא משום שכל ציווי בכלי המשכן יש בו משל ורמז לדבר אחר הקשור לעבודת האל. כהוכחה לדבריו הוא מביא את דברי המדרש הדורשים רמזים מכלי המשכן וכן הסביר בעצמו את כל פסוקי המשכן בדרכי משל על עניינים רוחניים.

ארון הברית[עריכה]

ערך מורחב - ארון הברית

בפרשה מצווה משה לבנות את ארון הברית: "ועשו ארון עצי שיטים". המדרש [15] מקשה מפני מה הציווי בכל הכלים הוא בלשון יחיד ("ועשית") ואילו בארון הוא בלשון רבים? ומפרש שהדבר בא לסמל שהתורה שייכת לכולם " אמר הקב"ה יבאו הכל ויתעסקו בארון שיזכו לתורה".

הנצי"ב [16] מפרש שנשיאת הארון על ידי הלווים איננה רק נשיאה פיזית אלא עליהם להיות מרכבה לשכינה: " שבשעת משא כלי הקודש אלו, יש להם (הלויים) בעצמם להיות מרכבה לשכינה.. להיות דברים במחשבתם בדעת אלוקות".

איסור הסרת בדי הארון[עריכה]

על בדי הארון נאמר בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים, לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ[17] ומוני המצוות מנו איסור זה כמצוות לא תעשה, שאף לוקים עליה[18]. בטעם האיסור נאמרו כמה טעמים:

  • כבוד לארון- החינוך (מצווה צז) מפרש שהאיסור נובע מתוך כבוד לארון, וחשש שמא כאשר יהיה צורך לצאת לדרך במהירות, לא יחברו היטב את הבדים והארון עלול ליפול. דעת זקנים מבעלי התוס' [19] מפרשים שמפני קדושת הארון, לא רצה הקב"ה שבכל פעם יצטרכו למשמש בו להסיר הבדים ולהכניס בטבעות, ולכן קבע שלא יגעו בארון, ולא יסירו הבדים.
  • ביטוי עניינים עליונים- החינוך מביא טעם נוסף שכל כלי המקדש מרמזים על עניינים עליונים, ועל כן הארון צריך להישאר מחובר לבדיו על מנת שלא תפסיק צורתו המיוחדת אפילו לפי שעה.
  • סמל להחזקת לומדי תורה- המאירי [20] מפרש שהארון מסמל את המהות הרוחנית של התורה, בעוד בדי הארון מבטאים את הצרכים הגשמיים של התורה (כגון החזקת תלמידי חכמים). לדבריו, האיסור להפריד את הבדים נועד לסמל שגם צרכי הגוף צריכים להיות קשורים לצרכי הרוח. המשך חכמה, (שמות כה, טו ד"ה בטבעות הארון) מפרש את האיסור באופן דומה, ומסביר שהארון מסמל את התורה והבדים את נושאי ומחזיקי התורה. התורה מצווה שאין להפריד בין תומכי התורה, הנותנים ממון וסעד ללומדיה, לבין הלומדים עצמם ששניהם יחד אוחזים בארון הברית.
  • הארון נושא את נושאיו- על דרך המושכל, מפרש המשך חכמה שאיסור הסרת הבדים מקביל להדלקת נרות המקדש ביום. כשם שהנרות מודלקים ביום על מנת להראות שאין לקב"ה צורך באור (אלא זו עדות לשכינה השורה בישראל), כך הבדים מחוברים לארון גם שלא בזמן המסע- על מנת להראות שכשם שאין צורך לבדים בזמן מנוחה כך אין בהם צורך במסעות משום שהארון נושא את נושאיו.
  • התורה איננה קבועה- הרש"ר הירש [21] מדייק כי בדי הארון הינם חלק משמעותי ממנו, והציווי לחבר אותם לארון היה עוד לפני ששמו בו את העדות והכפורת. בנוסף, בדי הארון היו בולטים מאחורי הפרוכת, והם הדבר היחיד שרמז לבאי המקדש על מציאות הארון. לדבריו, איסור הסרת הבדים מסמל את הניידות של התורה שאיננה קבועה דווקא בארץ ישראל, אלא היא יוצאת יחד עם ישראל לגלות ולכל מקום הנדרש להפצתה.
  • תזכורת לשאת את הארון בכתף- הרב אלחנן סמט מפרש באופן נוסף, שאיסור הסרת הבדים נועד להזכיר שמצווה לשאת את הארון בכתף ולא בעגלה. כהוכחה לדבריו, הוא מביא את דברי הרמב"ם המסביר שהסיבה למות עוזא בהעלאת הארון לעיר דוד, היא משום שנשאו אותו על העגלה [22]. רמז לפירוש זה ניתן למצוא מהפסוק בדברי הימים שהתיקון לחטא נעשה כאשר נשאו הלווים את הארון בכתף על גבי מוטות [23].

מצוות הפרשה[עריכה]

מחבר ספר מצוות השם, ברוך הלפרין מונה בפרשתינו : שתי מצוות עשה ומצוות לא תעשה אחת.

  • מצווה צ"ה : מצוות עשה לבנות בית מקדש שנאמר: "ועשו לי מקדש" [24].
  • מצווה צ"ו : שלא להוציא בדי הארון מן הארון.שנאמר: "בטבעות הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו" [25].
  • מצווה צ"ז : מצוות עשה שיסדרו כהנים בהיכל לחם הפנים. שנאמר: "ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד" [26].

מראי מקומות באתר דעת - ברשות חלמיש - חברה למאגרי מידע תורניים שימושיים

שאין הברכה שרויה אלא בדבר סמוי מן העין[עריכה]

הפרטים המובאים על מבנה המשכן מצביעים על כך כי המרכיבים המפוארים שבו, העשויים זהב או כסף, מצויים בתוך המשכן ואילו מחוצה לו המרכיבים נראים פשוטים לכאורה: הם עשויים מנחושת ומבדים.

הרב מרדכי אליהו כתב על כך כשם שיעקב אבינו ציווה את בניו כאשר ירדו למצרים : "למה תתראו?", דהיינו, אל תראו את עצמכם לפני השכנים שלכם בני ישמעאל ועשיו שאתם עשירים ואינכם צריכים לקנות מזון ממצרים. לכו לקנות אוכל במצרים, שלא להראות את עושרכם ברבים. הנהגה זו של יעקב אבינו היא לנו לדורות. לא להחצין את העושר או כל מעלה אחרת שיש לנו. זה מה שנקרא צניעות, והיא הייתה בעיקר באמהות שניכרו ביופיין, ובשרה ורחל שניכרו גם בצניעותן. את המידה הזאת רואים אפילו בבית המקדש.

  • עמודי המשכן היו מיוסדים על אדני כסף ואילו העמודים החיצוניים של החצר היו עשויים נחושת.
  • בתוך המשכן, בקודש, הפנים של בית המקדש היה שולחן זהב. מנורת זהב ומזבח זהב. אבל בחוץ היה מזבח חיצון, מזבח העולה שהיה עשוי נחושת.
  • בקודש הקודשים שהוא לפני ולפנים, שהוא סמוי לגמרי מכל עין, היה ארון שכולל שני ארונות זהב. אחד בתוך השני וכפורת זהב וכרובים זהב.

גם על הלוחות אמרו חז"ל שצריך להיזהר לא להראות ברבים. כך אמרו חכמינו למה הלוחות הראשונים נשתברו ואילו הלוחות השניים נשארו לדורי דורות? וענו כי הלוחות הראשונים ניתנו ברוב עם ובפרסום גדול - שלטה בהם העין, בני ישראל עשו אחר כך את העגל ונשתברו הלוחות הראשונים. ואילו הלוחות השניים שניתנו בקול דממה דקה ביום כיפור בצנעה, לא שלט בהם היצר הרע ונשארו עד היום.

קישורים חיצוניים[עריכה]


הערות שוליים[עריכה]

  1. ↑ כ"ה,ב'
  2. ↑ ל"ט,ל"ג
  3. ↑ תרומה סימן ה'
  4. ↑ שמות - פרק כה - רמז שסז
  5. ↑ ע"פ תהלים ח, ג
  6. ↑ כ"ו, יח
  7. ↑ בית המדרש הוירטואלי, הר עציון
  8. ↑ כ"ה, ט'
  9. ↑ ל"א, מ'.
  10. ↑ כ"ז, א, ח
  11. ↑ שמות, ל"ו, י"ח
  12. ↑ כ"ה, ב'
  13. ↑ ל"ה, כ"ו- כ"ז
  14. ↑ ס"ו,א'
  15. ↑ שמות רבה לד,ב
  16. ↑ במדבר ז,ט
  17. ↑ ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ט"ו
  18. ↑ ספר המצוות לרמב"ם מצווה פו
  19. ↑ שמות כה, טו ד"ה לא יסורו
  20. ↑ יומא עב
  21. ↑ שמות כה, יב-טו
  22. ↑ כלי המקדש ב,יב
  23. ↑ דברי הימים א ,טו,יג-טו
  24. ↑ שמות כה, ח
  25. ↑ שמות כה, טו
  26. ↑ שמות כה, ל
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=פרשת_תרומה&oldid=138233"