פרשת מקץ: הבדלים בין גרסאות בדף

פרשת מקץ היא פרשת השבוע העשירית בספר בראשית. היא קרויה כשם המילה הראשונה של הפרשה: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר" בראשית מא א. לחלומות יש פתרון אמיתי וגם כמה ספיחים כפי שרבי עובדיה ספורנו כתב:" כשם שאי אפשר לבר בלא תבן. כך אי אפשר לחלום בלי דברים בטלים" ^[1] . התוצאה הסופית של פתרון החלומות היתה בכך שיוסף מונה למשנה למלך מצרים, וניתנו לו סמכויות על מנת להכין את מצרים לשנות הרעב: "אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ" (מ'). תפקידו לדאוג כי מצרים תצבור די מזון בשנים הטובות על מנת לספק את צרכיה בשנים הרעות.

הרעב מגיע גם לארץ ישראל ויעקב אבינו מבקש מעשרת בניו (למעט בנימין - בן הזקונים) לרדת מצרים על מנת להביא מזון למשפחותיהם. יוסף הצדיק מכיר אותם אך הם לא מזהים את האח שמכרו לישמעליים. יוסף מערים עליהם מכשולים וכאשר הוא שולח אותם חזרה, הוא משאיר אצלו את שמעון כבן ערובה לכך שיביאו בפעם הבאה את אחיו בנימין. הרעב נמשך ובני יעקב יורדים שוב למצרים, הפעם עם בנימין, אחי יוסף. הוא מוזמנים לבית יוסף וחוששים כי "אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת-חֲמֹרֵינוּ" (מ"ג,י"ח) - הפרשה נקטעת בנקודת מתח.

תחילתה של הפרשה היא שנת 2229 לבריאת העולם והיא מספרת על האירועים בתקופה של תשע שנים. היא מתחילה "מקץ" שנתיים בבית הסוהר וחולפות בה שבע שנות שובע ומסתיימת בשני שנות רעב.

חלוקת הפרשה[עריכה]

הפרשה מתחלקת לנושאים הבאים:

1. תאור חלומות פרעה - שני חלומות וכפי שיוסף הצדיק אומר :"חלופ פרעה אחד הוא"(כ"ה). החלום הראשון מתאר שבע פרות דלות ורעות "אוכלות" - בריאות בשר ויפות מראה. החלום השני - שבע שיבולים צנומות דקות קדים "בולעות" - מלאות וטובות.
2. פתרון החלום - פרעה אינו מקבל את פתרון של חרטומי מצרים "לא היה לו קורת רוח בפתרונם" (רש"י). יוסף הוצא מהבור ומסביר לפרעה כי העובדה של "הישנות החלום...פעמיים...וממהר האלוקים לעשותו" (ל"ג).
3. מינוי יוסף למשנה- יוסף מציע להכין את מצרים לשנות הרעב ופרעה קובע:"אין נבון וחכם כמוך" (ל"ט) . וכך הוא מתחיל בתפקידו. אף נושא אישה אסנת בת פוטי פרע כהן - מרקע מכובד, נולדים לו שני הבנים: אפרים ומנשה. שנות השפע הסתיימו והחלו שנות הרעב. והעם המצרי נהנה מכישורין של יוסף ובא לקנות ממנו לחם (נ"ה).
4. הרעב ב"כל הארצות" - הוא מגיע גם ליעקב אבינו בארץ כנען. הוא שומע כי במצרים יש מזון ושולח לשם את בניו וכך "ונחיה ולא נמות" (מ"ב, ב'). יוסף מזהה אותם ומכריז כי הם מרגלים. הוא תופס אותם בדיבורים: מדוע הם רק עשר ולא אחד-עשרה ודורש כי יביאו את האח שנותר בכנען.
5. זכרון מכירת יוסף - התאור המקראי נעצר לפסוקים בודדים. האחים עושים חשבון נפש. כאן מתגלה כי הם ראו את "צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו" (מ"ב, כ"א). רק עכשיו הקורא מקבל תמונה על האירוע מהעבר. ראובן מעלה את גירסתו ויוסף שומע הכל "כי הוא המליץ בינותם" (מ"ב, כ"ג).
6. אחים שבים עם מזוןהביתה - האחים חוזרים עם מזון ומספרים ליעקב את הקורות אותם. הם מספרים לו כי בפעם הבאה יהיה עליהם לרדת עם בנימין, בנו האהוב. הרעב כבד והם יורדים מצרימה, כאשר יהודה ערב לאחיו הקטן.
7. חןסף מתכנן את הפקת הלקחים - הפעם הם יורדים עם "זמרת הארץ". יעקב נוטה לגרוע מכל ןמכריז "כאשר שכלתי שכלתי" (ט"ו). יוסף מארח אותם בביתו. וכאשר הם מתכוננים לשוב הביתה, נמצאה הסיבה ויוסף מודיע כי בנימן, אשר בכליו נמצא הגביע הגנוב יהיה לעבדו ואתם תשובו הביתה. לכך יהודה לא מסכים ופרשת ויגש ממשיכה בעלילה.

על חלומות[עריכה]

יעקב אבינו חלם על סולם יעקב. בנו, יוסף הצדיק, חלם וסיכן את חייו. שרי פרעה חלמו כיצד נחרץ גורלם. פרעה מלך מצרים מקבל התרעה על הצפוי לממלכתו, שוב בעזרת חלום.

שמואל לובושיץ מרמת- גן בדף שבועי המוצא על ידי אוניברסיטת בר-אילן ניסה לבחון את הנושא:תשמע חלום לפתֹּר אותו.

חז"ל ניסו לבחון על מה האדם חולם ? "אמר רבי שמואל בן נחמני אמר רבי יוחנן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו שנאמר בדניאל 'א נתְ מלכָ א רעיו נ ך על-משְ כּבָ ך סְ לקוּ' (אתה המלך רעיונותיך על משכבך עלו)" ^[2]. ובמסכת ברכות נאמר : אמרי ליה קיסר לרבי יהושע ברבי חנינא: 'אמריו דחכמיו טובא, אימא ליה מאי חזיתא בחלומאי? אמר ליה: חזית דמשחרי ליה פרסאי ומדרבי בך ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא. הרהר כוליה יומא ולאורתא חזו (אומרים שאתם היהודים חכמים ביותר, אמור לי מה אראה בחלומי. אמר לו אתה תראה ששובים אותך הפרסים ומשעבדים אותך ורועים על ידך שקצים במקל של זהב. הרהר כל היום ובלילה ראה חלום זה) ^[3] .

על חלום פרעה אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: פותרין היו אותו אלא שלא היה קולן נכנס באזניו. שבע פרות הטובות – שבע בנות אתה מוליד, שבע הרעות – שבע בנות אתה קובר, שבע השיבולים הטובות – שבע איפרכיות אתה רוכש, שבע השיבולים הרעות – שבע איפרכיות מורדות בך. על פי מדרש הגדול שאל יוסף את פרעה: 'מי הודיעך שלא פתרוהו כראוי? השיבהו פרעה: 'כשם שראיתי את החלום כך ראיתי פתרונו לכן אינם יכולים (החרטומים ע"י פתרונות שוא) לשחק בי'.

ומסיים לובושיץ: " תופעה של רעב, בייחוד שנות רעב, לא התקבלה על הדעת בארץ מצרים שהייתה ידועה באותם ימים "כְּגַן- ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" ^[4] . היה צורך בנער עברי היודע או שמע על רעב ועל אבי-סבו שירד למצרים בגלל הרעב בארץ, היודע על עבודת האדמה ועל "אלומות" כדי לפתור את חלום פרעה.

התוכנית הכלכלית[עריכה]

יוסף הצדיק נטל על עצמו משימה, להכין את ארצו לקראת שבע שנות רעב. הוא עשה זאת בשלבים והשיג את מטרתו. בנוסף לכך גם הכין תשתית לקליטת משפחות אחיו בארץ מצרים. להלן השלבים:

1. מינוי פקידים - "יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע" (מ"א,ל"ד). תרגום יונתן בן עוזיאל מפרט: וימנה ממונים על הארץ ויוציאו אחד מחמישה, דהיינו יקחו הכל ומזה יחלקו חמישית לעם וארבע חלקים יישארו למשמרת ^[5].
2. הקמת מחסנים - "וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ" (ל"ה) התבואה תצטבר על ידי הנאמנים לפרעה בערים והם יישמרו על המחסנים. התרגום מוסיף כי התבואה תגנז במערות. על ה"ערים" מבאר מדרש רבה:" אוכל שדה העיר, אשר סביבותיה, נתן בתוכה, נתן מה שבתחום טבריה, בטבריה.ומה שבתחום ציפורי, בצפורי. מפני שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה."
3. הצלחת האגירה - "וַיִּקְבֹּץ אֶת-כָּל-אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם ... וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר כִּי-אֵין מִסְפָּר" (מ"ח) - המשימה הצליחה. בידי יוסף מלאי תבואה מספיק.
4. מכירה במזומן - "וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם ..." (נ"ו) אונקלוס כתב: וכל יושבי הארץ באו למצרים לקנות תבואה מיוסף. גם האחים נהגו כך.

המשך ביצוע התוכנית יפורט בפרשת ויגש

אחי יוסף[עריכה]

במקרא נאמר:" וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יֹוסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם." ^[6]. לא בני יעקב, אלא אחי יוסף ולא מקרית היא ההגדרה. התורה מכוונת ומדריכה אותנו לקראת העימות בין יוסף לאחיו. ואכן, מיד עם הגעת האחים למצרים מתרחש המפגש ביניהם. תהליך העימות נדון בדף פרשת שבוע של הרב שמעון גולן מאפרת ^[7]

לפי מדרש רבה יוסף ציפה לאחיו והוא מתאר איך נוצר המפגש:" "אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבור אוכל. מה עשה ? הושיב שומרים על כל הפתחים ואמר להם: ראו כל מי שנכנס לשבור אוכל כתבו שמו ושם אביו. לערב הָביאו פתקים, ועשו כך. כיון שבאו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו וכתבו את שמותם. לערב הֵביאו לו הפתקים. זה קורא ראובן בן יעקב ואחד קורא שמעון בן יעקב ואחד לוי וכן השוערים כל אחד שלו. מיד אמר להם יוסף: סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד ונתן שמותם לבעל האוצר ואמר לו ראה כשיבואו האנשים אלו לידך תפוש אותם ושגר אותם לפני." ^[8]

הרמב"ן טוען שהמפגש לא תוכנן מראש על ידי יוסף, אלא היה הליך שגרתי: "ועל דרך הפשט יתכן שהיו באים לפניו מכל הארצות, והוא שואל וחוקר עליהם ומצוה לפקידים תמכרו לאנשי עיר פלונית כך וכך תבואה ממין פלוני, והוצרכו בני יעקב לבא לפניו בתוך הבאים מארץ כנען לצוות עליהם כמה ימכרו לארצם, כי הם ראשונים לאשר באו מארץ כנען, והם באו לפניו בעבור כולם."

הרב גולן מאתר בעימות את השלבים הבאים:

1. יוסף מכיר את אחיו.
2. יוסף מתנכר אליהם.
3. חזרה: יוסף מכיר את אחיו.
4. האחים אינם מכירים אותו.

עובדה שהכרת יוסף את אחיו מוזכרת פעמיים. לפי דעת אבן עזרא מדובר בשתי "הכרויות" שונות: "בתחילה הכיר שהם אחיו, ואחרי כן הסתכל בכל אחד והכירו." גם הרמב"ן מחלק את הכרתו של יוסף לשני שלבים; הראשון מהוסס במידה מסוימת, והשני ודאי: "מיד שראה אותם הכירם, ופחד אולי יכירוהו, ויתנכר אליהם ששם המצנפת על מצחו וקצת הפנים ושינה עצמו... או יהיה ויתנכר בכאן, שהתנכר להם בדבריו שדבר להם קשות ואמר להם בכעס כאילו לא יבוא אדם לפניו לשבור, מאין באתם לפני? ויאמרו מארץ כנען לשבור אוכל, וכאשר הזכירו לו זה אז נתברר לו שהם אחיו באמת וזה טעם ויכר יוסף, פעם שנית, כי נתוסף לו בהם היכר וידיעת אמת."

בין הגורל לבין האנושיות[עריכה]

יחסו של יוסף אל אחיו נע בפרשה מקצה אחד לשני. תחילה הוא נותן לאחים גם תבואה וגם מחזיר להם את כספם. הרב חנוך וקסמן מבית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון סבור כי המצרים שביצעו את הפקודה ראו בה ביטוי נוסף לנדיבותו של אדונם. אמנם הוא חושד באנשים מכנען בריגול, אך הוא סיפק להם את המזון שהם בקשו לקנות, ובנוסף לכך הוא העניק להם מזון נוסף חינם אין כסף; הוא בוודאי אדון רחום וחנן. לדעת אברבנאל, זהו אכן מניעו של יוסף; הוא פועל מתוך דאגה, חסד ורחמים. למרות שהוא צריך להתקדם בתוכנית המוזרה שלו ולשים את שמעון במעצר (מב:כד), הוא מנסה להיות רחום בכל מקום שהוא יכול. בזמן רעב יש חשיבות גדולה למזומן - אולי לאחיו אין עוד כסף, ואולי ייקח להם זמן לממש נכסים. יוסף, לשיטה זו, דואג לרווחה הכלכלית של משפחתו.

אבל יוסף גם מבקש ללמד אותם לקח ונוקט מידה כנגד מידה. בעבר הרחוק יוסף הלשין לאביו על אחיו, והם שנאו אותו על כך ^[9]. יוסף גילה דברים שהאחים העדיפו להשאיר בסוד ואין ספק שהוא סבר כי ה"ריגול" שלו היה חוקי ומוצדק. כעת התחלפו התפקידים:

• ראשית, יוסף הוא זה שמאשים את אחיו בריגול ^[10].
• שנית, האחים שמו את יוסף בבור, ובסופו של דבר הוא בילה הרבה מאוד זמן בבור כלא - בין שנתיים לשלש עשה שנים . כעת, האחים מקבלים טעימה מחיי הכלא: הם נכלאים לשלשה ימים, ושמעון שוהה שם מעט יותר זמן כדי להציל את שאר האחים.

מסכם הרב וקסמן:" התגלות של יוסף לאחיו היא סוג של כישלון, אירוע שממנו והלאה לא ניתן יהיה עוד לדבוק בתכנית, משום שאנושיותו של יוסף גברה על חזונו.

הפטרת הפרשה[עריכה]

ההפטרה של הפרשה היא מספר מלכים ומתחילה במילה דומה:"וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית-אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל-עֲבָדָיו." (א',ג',ט"ו). גם בהפטרה ייקיצה לאחר חלום. תוכנה הוא משפט שלמה המלך לשתי הנשים הבאות אליו עם ילד אחד חי והשני מת.

אבל אם הפרשה נאמר בחנוכה ההפטרה היא גם כן מספר מלכים וענינה השלמת בניית בית המקדש שבנה שלמה המלך. תחילת ההפטרה:"וַיַּעַשׂ חִירוֹם אֶת-הַכִּיֹּרוֹת וְאֶת-הַיָּעִים וְאֶת-הַמִּזְרָקוֹת וַיְכַל חִירָם לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה' (א',ז',מ').

אם השבת השנייה של חנוכה חלה בראש חודש אז מוציאים שלושה ספרי תורה. והנוהג אז לקרוא את ההפטרה המיועדת לחנוכה, מתוך ספר זכריה. וזאת לפי העקרון:" תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם"

דוד נתיב, מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון, מציג את תוכן ההפטרה באתר "כיפה". ההפטרה לקוחה מספר זכריה :"רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת-צִיּוֹן כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם-ה'" (ב,י"ד) ומתארת את השיבה לארץ בראשית ימי הבית השני, ויש בה אזכור של מנורת הזהב, במראה הנבואי שראה זכריה. מראה זה בא לבטא את האור הגדול האמור לעלות עם ביסוסה של האומה בארצה, לאחר השיבה מגלות בבל.

אך תהליך שיבת ציון, שהחל בהצהרת כורש, נתקל בהתנגדות השומרונים. יחד עם זאת, גם רוחו של העם מעט נחלשה. הנביאים מבקשים לחזק את רוחו עד לחידוש בנין בית המקדש. הנביאים מדגישים שזו חוליה חשובה בגאולת ישראל.

ההפטרה מזכירה את חג החנוכה, עם הבעיות הפנימיות שלה. רק "סילוק גורמים משטינים בצד סילוק הבגדים המלוכלכים ולבישת בגדי כהונה במקומם - כמובא בחזון הנביא זכריה, הוא התהליך שעבר על השבים כולם. זהו האור החדש שהאיר על ציון ויצר תקווה גדולה למימוש הגאולה השלימה.

ומסכם נתיב :" העלאת האור בחנוכה, כמו גם בחזיון של ההפטרה מבטאת את התקווה הגדולה שלא פסקה גם בימים החשוכים של חורבן וגלות מרה. מן הכמיהה להעלאת האור מחדש במקדש שיבנה, שאבה האומה כוחות בלתי רגילים, כאוד מוצל מאש, תוך ידיעה שבוא יבוא היום."

בהמשך ההפטרה תופיע גם מנורת הזהב:"וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה (וָיאֹמַר) [וָאֹמַר] רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת- זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ" (ד'.ב') וסיומה בפסוק הידוע:"וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר-ה' אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם-בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת (ו')

בשבת זו הספרדים נוהגים להוסיף פסוק ראשון מהפטרת ראש חודש: השמים כיסאי" ואם השבת היא ערב ראש חודש :"מחר חודש"

קישורים חיצוניים[עריכה]

• טקסט פרשת מקץ באתר ישיבה
• שיעורים על פרשת מקץ באתר ישיבה
• פרשת מקץ באתר 'מקראות גדולות הכתר'
• הפטרת מקץ (ספרדים, אשכנזים ותימנים) באתר 'מקראות גדולות הכתר'

הערות שוליים[עריכה]