זבה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
 
(4 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
#הפניה [[נדה]]
ב[[הלכה]], '''זבה''' היא אשה שמדממת שלושה ימים רצופים בימים בהם לא צפוי [[וסת]]. על פי החוק ה[[מקרא]]י, אישה זו [[טומאה|טמאה]] בטומאת [[נידה]], אך בניגוד לנידה רגילה ש[[מדאורייתא]] נטהרת שבעה ימים אחרי תחילת הדימום, הזבה צריכה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("[[שבעה נקיים]]"), ורק אז תוכל להיטהר ב[[טבילה (יהדות)|טבילה]] ב[[מקווה]].
 
==חלות הטומאה==
המקור לדינה של הזבה הוא ב[[ספר ויקרא]], ב[[פרשת מצורע]]:
{{ציטוט|תוכן=וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא... וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר.|מקור={{תנ"ך|ויקרא|טו}}, פסוקים כה-כח}}
 
על פי פרשנות [[חז"ל]], מדובר בימים השמיני עד השמונה עשר מאז תחילת הווסת החודשית, ואם מבין אחד עשר ימים אלו דיממה שלושה ימים רצופים - הרי היא '''זבה גדולה''', שזקוקה ל"שבעה נקיים". לעומת זאת, אם דיממה רק יום אחד או יומיים מבין הימים הללו, היא נקראת '''זבה קטנה''' או '''שומרת יום כנגד יום''': היא טמאה כנידה ביום הדימום ויום נוסף לאחריו, ובו היא טובלת, ונטהרת לערב.{{הערה|משנה מסכת נידה פרק י משנה ח, ורמב"ם, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק ו הלכה ז-י.}}
==דיני טומאה וטהרה==
{{ערך מורחב|ערך=[[טומאת זיבה]]}}
התורה קבעה על הזבה והדומים לה ([[נידה]], [[זב]], [[טומאת יולדת|יולדת]]) סדרת [[חומרא|חומרות]] מיוחדות. חומרות אלו אינן קיימות אפילו ב[[טומאת מת]]<ref>(משכב והיסט - משנה מסכת זבים פרק ד משנה ו. מעיינות - תלמוד בבלי מסכת חולין דף פח עמוד א)</ref>
 
==קורבנות הזבה==
זבה גדולה צריכה להביא למחרת יום טבילתה [[קרבן]] להשלמת טהרתה: זוג עופות, תורים או בני יונה, אחד ל[[קרבן חטאת]] והשני ל[[קרבן עולה]]. עד שתביא קורבנות אלו היא נחשבת "[[מחוסר כיפורים|מחוסרת כיפורים]]", ומנועה מלהיכנס ל[[בית המקדש]] או לאכול מ[[קרבן]].<ref>משנה מסכת כריתות פרק ב משנה א, מסכת כלים פרק א משנה ה ומשנה ח.</ref>
 
 
{{הערות שוליים}}
{{טומאה וטהרה}}
 
[[קטגוריה:טומאת זיבה]]

גרסה אחרונה מ־22:59, 29 באפריל 2023

בהלכה, זבה היא אשה שמדממת שלושה ימים רצופים בימים בהם לא צפוי וסת. על פי החוק המקראי, אישה זו טמאה בטומאת נידה, אך בניגוד לנידה רגילה שמדאורייתא נטהרת שבעה ימים אחרי תחילת הדימום, הזבה צריכה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים"), ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה.

חלות הטומאה[עריכה]

המקור לדינה של הזבה הוא בספר ויקרא, בפרשת מצורע:

וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא... וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר.
תבנית:תנ"ך, פסוקים כה-כח

על פי פרשנות חז"ל, מדובר בימים השמיני עד השמונה עשר מאז תחילת הווסת החודשית, ואם מבין אחד עשר ימים אלו דיממה שלושה ימים רצופים - הרי היא זבה גדולה, שזקוקה ל"שבעה נקיים". לעומת זאת, אם דיממה רק יום אחד או יומיים מבין הימים הללו, היא נקראת זבה קטנה או שומרת יום כנגד יום: היא טמאה כנידה ביום הדימום ויום נוסף לאחריו, ובו היא טובלת, ונטהרת לערב.‏[1]

דיני טומאה וטהרה[עריכה]

ערך מורחב - טומאת זיבה

התורה קבעה על הזבה והדומים לה (נידה, זב, יולדת) סדרת חומרות מיוחדות. חומרות אלו אינן קיימות אפילו בטומאת מת[2]

קורבנות הזבה[עריכה]

זבה גדולה צריכה להביא למחרת יום טבילתה קרבן להשלמת טהרתה: זוג עופות, תורים או בני יונה, אחד לקרבן חטאת והשני לקרבן עולה. עד שתביא קורבנות אלו היא נחשבת "מחוסרת כיפורים", ומנועה מלהיכנס לבית המקדש או לאכול מקרבן.[3]


הערות שוליים

  1. משנה מסכת נידה פרק י משנה ח, ורמב"ם, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק ו הלכה ז-י.
  2. (משכב והיסט - משנה מסכת זבים פרק ד משנה ו. מעיינות - תלמוד בבלי מסכת חולין דף פח עמוד א)
  3. משנה מסכת כריתות פרק ב משנה א, מסכת כלים פרק א משנה ה ומשנה ח.