פרשני:בבלי:נדה ע ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נידה ע ב

חברותא

וטעון מתנת בהונות על אוזנו הימנית ועל בהן ידו ורגלו הימנית מספק כחומר קרבן אשם.
וטעון נמי סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק מספק כחומר קרבן שלמים  96 .

 96.  ברש"י מבואר, שאין אשם טעון סמיכה. ואשם זה סומכים עליו משום ספק שלמים. ואולם התוספות הוכיחו מהגמרא בזבחים (ל"ג) שלדעת כולי עלמא אשם מצורע טעון סמיכה אלא נחלקו אם היא מדאורייתא או מדרבנן. ולפיכך פירשו התוספות, מאחר שסמיכתו מדרבנן, ושונה היא מסמיכה דאורייתא, שנעשית בכל כוח הסומך, אלא נעשית בשימת היד בעלמא (שלא יעבור על איסור "עבודה בקדשים") נקטה המשנה "סמיכה". (והוסיף בתוס' הרא"ש שלמאן דאמר סמיכת אשם מצורע דאורייתא, נקטה הברייתא "סמיכה" אגב שדרך התנא לנקוט בכל מקום סמיכה עם נסכים ותנופה. ועוד כתב, הטעם שתקנו סמיכה למאן דאמר סמיכתו מדרבנן, כדי שלא יהא שונה משאר קרבנות האשם שצריכים סמיכה). והוסיפו התוס', הטעם שנקטה הברייתא "נסכים" אף על פי שאשם מצורע טעון נסכים כשלמים, להדגיש ששונה אשם מצורע משאר האשמות שאינם צריכים נסכים.
ונאכל לזכרי כהונה, ליום ולילה בלבד, כחומר קרבן אשם!
ולא הודו לו חכמים לרבי שמעון שמצורע ספק מביא קרבן מספק ומתנה עליו - מפני שמביא קדשים לבית הפסול! שהרי יתכן שהקרבן הוא שלמים, ומספק הוא נוהג בו חומר של אשם ואינו אוכלו אלא רק ליום ולילה ולא לשני ימים ולילה, ונמצא שממעט זמן אכילתו, ושורף את מה שנותר אחר יום ולילה, על אף שמותר לאוכלו עוד יום אחד.
ומתרצת הגמרא: שמואל סבר לה כרבי שמעון בחדא, דאשם לא קבע.
ופליג עליה בחדא, וסבר שאין מביאין אשם בתנאי.
שלשה דברי אגדה:
א. כתוב אחד אומר "כי לא אחפוץ במות המת", וכתוב אחד אומר "כי חפץ ה' להמ יתם"!
אמר להם: כאן - בעושין תשובה, כאן - בשאין עושין תשובה.
ב. כתוב אחד אומר "כי לא ישא פנים ולא יקח שוחד" וכתוב אחד אומר "ישא ה' פניו א ליך"? אמר להם: כאן - קודם גזר דין, כאן - לאחר גזר דין.
ג. כתוב אחד אומר "כי בחר ה' בציון".
וכתוב אחד אומר "כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה!"
אמר להם: כאן - קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן - לאחר שנשא שלמה את בת פרעה.
שלשה דברי בורות:
א. אשתו של לוט שנהייתה לנציב מלח - מהו שתטמא?
אמר להם: מת מטמא, ואין נציב מלח מטמא  97 . ב. בן שונמית שהחיה אלישע מהו שיטמא כשחי?

 97.  א. המהרש"א בחידושי אגדות מבאר שאנשי אלכסנדריא נטו אחר דעת הפילוסופים (ולפיכך מכנה הגמרא את דבריהם כ"דברי בורות" שהיו בורים בחכמת היצירה). ולפיכך עלה בדעתם שאשת לוט, אף על גב שהפכה לנציב מלח, זהו רק בצורה החיצונית של החומר, אבל מהות החומר הוא בשרה, ולפיכך חשבו שיש לה לטמאות ככל מת. והשיבם רבי יהושע שהקב"ה משנה את הטבע לגמרי כאילו היא בריאה חדשה, ואין כאן טומאת מת כלל. וכיוצא בזה טעו בשאלתם על בן השונית, שלדעתם גופו מת, ואילו החיים אשר באו לו על ידי אלישע אינם אלא מקריים וחיצוניים אבל גופו נחשב כמת. והשיבם רבי יהושע שיש בכח הנביא על ידי תפילתו לשנות מעשה בראשית, וכאילו לא מת כלל. ב. החכמת בצלאל כתב להקשות בשם התוס' ישנים, מדוע לא שאלו אנשי אלכסנדריא את שאלתם על בן הצרפתית שהחייה אליהו (שקדם לאלישע) מהו שיטמא? ותירץ בשם ה"כנסת יחזקאל" על פי דברי הירושלמי שאין גוף המת מטמא, אלא הכח שהמיתו, והיינו החטא, מטמא (וכן כתב הרמב"ן בתחילת פרשת חוקת והוסיף שזהו הטעם שצדיקים אינם מטמאין), ולפיכך לא שאלו על בן הצרפתית, משום שהגמרא בסנהדרין קי"ג מבארת שכל מיתת בן הצרפתית היתה כדי להכריח את אליהו הנביא להחזיר מפתח של מטר להקב"ה (בתמורה למפתח "תחיית המתים" שיקבל לצורך החיאת בן הצרפתית). נמצא, שלא מת מחמת חטא, ולפיכך פשיטא שאינו מטמא (ובזה תירץ את הקושיא כיצד נטמא אליהו הנביא, למאן דאמר שהוא כהן, לבן הצרפתית. עיין תוס' ב"מ קיד ב). מה שאין כן בן השונמית אפשר שמת בחטא אביו ואמו, ולפיכך מטמא.
אמר להן: מת מטמא, ואין חי מטמא  98 .

 98.  התוס' כתבו, הטעם שלא שאלו על בן השונמית אם הוא צריך הזאה שלישי ושביעי, משום שהיה פשוט להם שאין הוא צריך הזאה, מה שאין כן במתים לעתיד לבוא, שהפסוק מעיד "וזרקתי עליכם מים טהורים", לגביהם הסתפקו אנשי אלכסנדריא אם דבר זה נעשה משום הזאת שלישי ושביעי. והקשה על זה החכמת בצלאל, אם מתים לעתיד לבוא מחויבים בהזאה, מדוע שבן השונמית לא יחויב בהזאה, ומאי שנא? והמהרש"א בחידושי אגדות תירץ על קושית התוספות שכוונת אנשי אלכסנדריא היתה לשאול על המתים שנטמאו בעוה"ז קודם פטירתן לעתיד לבוא כשיחזרו לחיים האם טומאתן פקעה מחמת שבשר גופן נתעכל או שמאחר שנטמאו מחיים נטמאה נשמתן ולפיכך צריכין הזאה, ולפיכך לא שאלו על בן השונמית שנטמא מחיים, שזה ודאי שלא פקעה טומאתו מבשרו כשקם לחיים. (ובזה פירש המהרש"א הטעם שלא שאלו האם מתים כשיקומו לתחיה מטמאין כמו ששאלו על בן השונמית, שמאחר שגופן בריה חדשה, פשוט היה להן שאין הם נחשבים כ"מתים" ולא יטמאו).
ג. מתים כשיחיו לעתיד לבא - האם צריכין הזאה שלישי ושביעי, או אין צריכין?
אמר להן: לכשיחיו - נחכם להן.
איכא דאמרי: לכשיבא משה רבינו עמהם הוא יענה על כך.
שלשה דברי דרך ארץ: א. מה יעשה אדם ויחכם?
אמר להן: ירבה בישיבה, וימעט בסחורה.
אמרו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם!
אלא: יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו. שנאמר "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבו נה".
תני רבי חייא: משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו, ומשגר לאוהביו ממה שלפניו. כך הקב"ה מעניק לאוהביו חכמה מאוצר מיוחד ולא מהמקום שמעניק לשאר אנשים  99 .

 99.  והיינו, שעל מנת לזכות ב"חכמה" אין זה מועיל שירבה בישיבה ויתחכם, שזהו המהלך הטבעי הרגיל, ולפיכך צריך תפילה כדי לזכות בחכמה שהיא מ"שולחן המלך".
והוינן בה: מאי קאמר להו שירבה בישיבה, והא הדבר תלוי ברחמי שמים שהם תלויים בתפילת האדם?
ומשנינן: דאיבעי לתרוייהו - דהא בלא הא לא סגיא.
ב. מה יעשה אדם ויתעשר?
אמר להן: ירבה בסחורה  100  , וישא ויתן באמונה  101 .

 100.  בהגהות הגר"א כתב שתיבות "ירבה בסחורה" נמחקות.   101.  בפשיטות כוונת הגמרא שיהא משאו ומתנו עם הבריות ביושר, ואולם כתב הבן יהוידע שזהו "מילתא דפשיטא" שמצווה עליו כל אדם במשאו ומתנו, ולפיכך פירש שישא ויתן באמונה שהעושר מאת הקב"ה וברצות ה' יעשיר איש.
אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועילו!
אלא: יבקש רחמים ממי שהעושר שלו. שנאמר "לי הכסף ולי הזהב".
ושוב הוינן בה: מאי קאמר להו שירבה בסחורה? והרי הדבר תלוי ברחמי שמים?
ומשנינן: דהא בלא הא לא סגי.
ג. מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים?

דרשני המקוצר