היסט
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
בהלכה, טומאת היסֶט הוא כינוי לקבלת טומאה על ידי אדם טמא שמזיז (או מנדנד קלות) אדם אחר או כלים אוכלין ומשקין, בניגוד לטומאת "משא" שמטמאת את הנושא (כגון אדם טהור שנשא מת או נבילה או מצורע). טומאת היסט, בדומה לטומאת משא, עוברת אפילו שלא נגע בחפץ, כגון שהזיז אותו על ידי מקל[1].
מהתורה, המטמאים בטומאה זו, הם זב זבה נידה ויולדת בלבד. חכמים גזרו שגם נכרי ונכרית יטמאו בטומאת היסט.
המהלך בבית הפרס על גבי אבנים או על אדם או על בהמה שכוחן רע ויכולות להסיט, הרי הוא כמי שהלך בבית הפרס על עפרו וטמא.
חומרא מיוחדת יש בזב שאם הזב הסיט טהור - טמא הטהור מכוחו.
טומאה וטהרה | ||
---|---|---|
דרגות הטומאה: | אבי אבות הטומאה - אב הטומאה - ולד הטומאה - ראשון לטומאה - שני לטומאה - שלישי ורביעי לטומאה | |
דרכי היטמאות: | אוהל - מגע - משא - היסט - מדרס | |
דברים המטמאים על פי התורה: | מת - נבלה - נבלת עוף טהור - נבלת השרץ - בעל קרי - נידה - זבה - יולדת - זב - מצורע - צרעת הבתים | |
דברים המטמאים על פי חכמים: | ארץ העמים - טומאת ידיים - בית הפרס - טומאת גויים | |
דברים הנטמאים: | אדם - כלים (כלי מתכות, כלי עץ וכלי חרס) - אוכלים - משקין | |
נידה: | הפסק טהרה - חומרא דרבי זירא - כתם - עקרות הלכתית - פרישה סמוך לווסת - שבעה נקיים | |
אחרים: | טומאת מקדש וקדשיו - הכשר לקבל טומאה - טומאה רצוצה - טומאה הותרה בציבור | |
היטהרות: | טבילה - פרה אדומה - מקווה - חציצה - טבול יום - מחוסר כיפורים | |
מסכתות בסדר טהרות: | כלים - אהלות - נגעים - פרה - טהרות - מקוואות - נידה - מכשירין - זבים - טבול יום - ידיים - עוקצים |
- ↑ רמב"ם, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק ח