טומאת נבלה

טומאת נבלה היא טומאה החלה על פגר של בהמה או חיה (אך לא על עוף) טהורה או טמאה (מותרת או אסורה לאכילה), למעט בעל חיים המותר לאכילה שנשחט כהלכה (אף אם נמצא טרפה לאחר השחיטה). טומאה זו היא טומאה מהתורה, אך היא מהטומאות הקלות (טומאת ערב בלבד). דיני טומאה זו אינה נוהגים למעשה בימינו, בשל אי היכולת להטהר מטומאת מת, באופן דומה לרוב דיני טומאה וטהרה.

פגר המטמא טומאת נבלה נחשב לאב הטומאה, וכזית ממנו מטמא אדם, כלים ומאכלים הנוגעים בו או כלי חרס שכזית מהנבלה נמצאת באווירו, להיות ראשון לטומאה. אדם הנושא כזית מהנבלה מטמא גם את בגדיו אותם הוא לובש בעת נשיאת הנבלה, או כלים בהם הוא נוגע בשעת הנשיאה (למעט כלי חרס שאינם נטמאים במגע ישיר). אדם הנוגע בנבלה (ואינו נושאה) אינו מטמא את בגדיו בהם הוא לבוש בשעת הנגיעה, או את הכלים בהם הוא נוגע תוך כדי המגע בנבלה.

הלכות הטומאה[עריכה]

נבלת חיה ובהמה (שמתה ללא שחיטה כהלכתה) מטמאת את מי שנוגע בה או נושא אותה^[1] (לאו דווקא את כולה, ודי בכזית מבשרה)^[2], אבל לא את מי שנמצא איתה באותו אהל. טומאה זו נמשכת יום אחד בלבד עד הערב (על כן היא נקראת "טומאת ערב")^[3].

חיה ובהמה מן המינים הכשרים לאכילה (כגון צבי, בקר וצאן) שנשחטו כהלכה - הרי הם טהורים. אם הבשר שלהם יגע בגורם מטמא - הוא ייטמא בתור מזון טמא ("טומאת אוכלין"), שטומאתו קלה יותר.

שומר לטומאה[עריכה]

ערך מורחב - שומר לטומאה

שומר הוא כל חלק מהבשר השומר ומגן עליו. בניגוד לטומאת אוכלין, שהעור השומר על הבשר מצטרף כדי להשלימו לשיעור כזית, הרי שבטומאת נבלה אין לצרף את השומר לשיעור כזית, וכוחו הוא רק כשל יד לטומאה, המביא ומוציא טומאה על ידי נגיעה בו, אך אינו מצטרך לשיעור האוכל‏^[4]

ראו גם[עריכה]

• טומאת נבלת עוף טהור

הערות שוליים