התובע הוא קבלן עפר שהוזמן על ידי הנתבע לבצע עבודות חפירה להכשרת כרם בישוב ק', הנתבע רצה שהעבודה תבוצע בזמן קצר, אך התובע סירב להתחייב ללוח זמנים קצר, לאחר זמן מה הופסקה עבודתו של הקבלן על ידי המועצה המקומית, חלק מהעבודה נעשתה לשביעות רצון הנתבע, סוכם שהתובע ישלים את העבודות, ועד היום הוא לא השלים אותן.

התובע תושב העיר א' הזמין הדברה נגד חולדות לביתו בעקבות מודעה שראה על הדברה ללא חומרים רעילים, כמה ימים לאחר ההדברה כלבו של התובע החל לחוש ברע, ונזקק לטיפול רפואי ממושך בעלות כ-5,000 ש"ח הוא תובע מהנתבע את עלות הטיפול בכלבו, וכמו כן הוא תובע חצי מעלות ההדברה בטענה שההדברה לא תוכננה להיות הדברה רעילה, ולכן יש בה משום מקח טעות. לדברי הנתבע לא קיימת הדברה ללא רעלים, והכוונה שההדברה טבעית היא שהיא ללא נזק סביבתי.

התובע בנה קיר בינו לבין בית השכן, בזמן שעוד הבית היה שייך למשפחת י', יורשי משפחת י' מכרו את הבית לנתבע לאחר שהוריהם נפטרו, והתובע תובע מהנתבע שהוא הקונה השתתפות בהוצאות בניית הקיר. יורשי משפחת י' סירבו להצטרף לדיון בבית הדין, למרות שהתבקשו לעשות כך. לטענת הנתבע עלות הבנייה היתה נמוכה ממה שמדווח התובע משום שהיא היתה במהלך בניית ביתו.

התובע תבע את הרב פ' ואת המוסדות, הנתבעים ביקשו כי יתנו להם רשות לתבוע בבית המשפט משום שאנשים אחרים לא הסכימו להצטרף לתביעה, והם יפסידו מקיום הליך מקביל. התובע יצא במהלך הדיון הראשון ואמר שהוא מבטל את התביעה, אך לאחר מכן הוגשה נגדו תביעה נגדית.

התובעות הן בעלות משרד תיווך והן בעלות רשיון תיווך, הנתבעים הינם מר ד' וחתנו, אשר חיפשו במשותף שני קוטג'ים והגיעו לסיור על ידי המתווכות, לאחר כמה זמן בו לא היה קשר ביניהם, הודיעו הנתבעים לתובעת כי הם קנו את הדירה והם מסכימים לתת להן 6,000 ש"ח הן סירבו ותבעו את הנתבעים לדין תורה.

המבקשים הם כולם חברים בקבוצת רכישה, חברת הניהול היא נתבעת 2, מנהל חברת הניהול הוא נתבע 3, ועוה"ד שהיה נאמן הקבוצה הוא נתבע 1. בין הצדדים התבצע דיון על סמכות בית הדין לדון בצדדים הכספיים ועל האחריות האישית של נתבע 1 ונתבע 3, אך מוסכם על הצדדים שבית הדין מוסמך לפסוק בסכסוך שבין נתבע 2 לבין התובעים.
הדיון בבית הדין עסק בעיקר בשאלת הערת האזהרה שלטובת נתבעת 2, לטענת התובעת יש להסיר את הערת האזהרה שגם מפריעה למימון הפרויקט, וגם משום שהיא מיועדת להבטחת תשלום לנתבע 1 למרות שאין זה מתפקידה.

הנתבעים הזמינו את התובע לבצע שיפוץ והרחבה בביתם, בשלב כלשהו התובע עזב את העבודה מיוזמתו, ולטענתו משום שהוא הבין שהוא לא יקבל כסף על עבודתו, בין התובע לבין הנתבעת מחלוקות רבות על טיב עבודתו של התובע שהוא קבלן בנייה, לטענת הנתבעים הליקויים היו רבים, ולמרות זאת הם הסכימו להמשיך לעבוד עם התובע, הם תובעים מהתובע תשלום עבור הליקויים שתוקנו על ידי אנשי מלאכה אחרים.

התובע עבד אצל הנתבעת כראש כולל וקיבל מילגה, עקב כך הוא תובע פיצויים שונים, בית הדין קמא פסק כי התובע נחשב לעובד, על כך הוגש ערעור לבית הדין לערעורים.

התובע שמכהן כרב, התחיל את לימודיו בכולל מסוים, בשלב כלשהו נתבקש על ידי ראש העמותה להעביר שיעורים ולאחר מכן התבקש לעמוד בראשות הכולל, הוא קיבל שכר עבור עבודתו כמילגה, לאחר כמה שנים הוא התפטר מעבודתו עקב סיבות התלויות בטיפול בבנו, והוא דורש פיצויי פיטורין, והפרשים בתלושי השכר, כמו כן הוא טוען כי אין להעסיקו כמקבל מילגה אלא כמקבל משכורת בלבד. כמו כן הנתבעים טוענים כי אין לראותו כמפוטר אלא כמתפטר, וכמו כן שלא מגיעות לו זכויות נוסף על מה שקיבל.

נתבעת 1 היא עמותה לבנייה שהוקמה על מנת להקים קבוצת רכישה לבניית דירות, התובע 1 ותובעת 2 הם שניהם רוכשים של דירה בפרויקט, שניהם הוטעו על ידי היועץ מטעם העמותה וחברת הניהול, ולכן חתמו על רכישת הדירה לבדם בלי בן/בת זוגם, בדיעבד הסתבר שהם הפסידו כ-42,000 ש"ח כל אחד על הלוואת משכנתא יקרה יותר, הפרש זה הם תובעים מהעמותה.