הנתבע 1 קנה חנות ממוכר החנות באמצעות חברה בבעלותו שהיא הנתבע 2, התובע טוען שהוא קנה את אותה החנות לפני הנתבע 1, ולכן החנות היא בבעלותו ולא בבעלות הנתבע, לטענת הנתבע קניית התובע היתה פיקטיבית, והוא הביא ראיות מאופי המכירה הנסתרת, וגם מכך שהתובע לא סיכם את הדברים עם בעלת הנכס.

הנתבע והתובע התחילו שותפות עסקית למכירת ארבעת המינים לפני ארבע שנים, לאחר חילוקי דעות שהתגלו ביניהם, הם פנו לרב ר' על מנת שיברור ביניהם, לטענת הנתבע הרב ר' הורה על פירוק השותפות, ואילו לטענת התובע הרב ר' לא הורה על פירוק השותפות, והוא רוצה להמשיך את השותפות.

התובע הוא מתווך מורשה, הוא פרסם דירה עבור המוכר באתר יד2 בחלק של המודעות הפרטיות, הקונה הגיע לקנות, ולטענת המתווך נאמר לקונה שהתובע הוא מתווך, לטענת הקונה לא נאמר לו שהתובע מתווך, וכמו כן הוא ידע על הדירה עוד קודם, כך שלא מגיע למתווך דמי תיווך.

בעלת רכב החנתה את רכבה בירושלים, לאחר שחזרה לרכבה ראתה רכב הצמוד לשלה באופן שקימט את הפגוש הקדמי, היא תובעת את הנהג של הרכב הקדמי בטענה שהוא פגע ברכבה. הם תובעים 800 ש"ח עבור תיקון הפגוש ועוד אגרת בית דין בסך 300 ש"ח. לטענת הנתבע התובעת חנתה אחריו

ספר תורה שעבר את השואה הובא מחו"ל ונתרם לבית הכנסת, בית הכנסת מכר את ספר התורה בטעות, והתובע תבע מבית הכנסת להשיב לו את ספר התורה, בפסק הדין החלקי נקבע כי ספר התורה שייך לתובעים, וכי הספר שנמצא לפנינו והובא מארה"ב הוא הספר המדובר,

התובעים תרמו ספר תורה שניצל מהשואה והובא מארה"ב, בבית הכנסת הרב הורה לאחד הגבאים שניתן למכור ספרים ישנים, ובטעות הוא מכר את ספר התורה הזה, עמותת בית הכנסת קיבלה על עצמה את כל הדיון בתביעה, לאחר שספר התורה נמכר נעשה מאמץ לאתרו והוא אותר והוחזר, כעת טוענים התובעים כי ספר התורה הזה אינו ספר התורה המקורי.

הנתבעת מחזיקה בדירה השייכת לאמה, היא תובעת את השכן שמעליה הנתבע על נזילות ונזקים שמדירתו לדירתה.

התובע שימש כחזן בשכר במשך מספר שנים בבית הכנסת אותו מפעילה העמותה הנתבעת, לאחר כמה שנים פוטר ממשרתו, והוא דורש פיצויים שונים - פיצויי פיטורין, הפרת חוזה, ועוגמת נפש, כמו כן הוא דרש פיצויים על לשון הרע. לטענת הנתבעת התובע היה חזן בהתנדבות, וכמו כן הם אינם חייבים לתובע כל פיצויים.

שוכר שכר מחבירו דירה, לאחר זמן מה החוזה הופר על ידי המשכיר שלא חיבר את הדירה למים, הדיון בין המשכיר לשוכר הוא אודות קו הטלפון שהשוכר לא יכל להשתמש בו, והשאלה היא האם עליו לשלם את התשלום החודשי לחברת בזק.

הנתבע גר בשכירות בדירת התובע. לאחר זמן הודיע הנתבע לתובע על כוונתו לעזוב את המושכר לפני סוף תקופת השכירות ולאחר שבוע עזב את המושכר ושילם דמי שכירות עבור כל החודש במהלכו עזב. התובע דורש דמי שכירות עבור חודש נוסף בו עמדה הדירה ריקה משוכרים שכן על פי החוזה על השוכר להודיע שלושה חדשים מראש לפני עזיבה והוא מודה שבשיחה שקדמה לעזיבה ויתר לשוכר על חודש וחצי. הנתבע טוען שבשיחה שקדמה לעזיבה אמר לתובע שלא יוכל לשלם עבור חודש וחצי ועל כן ישלם רק עד סוף החודש בו יעזוב ולטענתו התובע שתק ולכן הוא טוען שהוא פטור מכל תשלום נוסף, כראיה לויתור טוען הנתבע שהתובע לא דרש תשלום זה אף שהיו לו מספר הזדמנויות לעשות זאת. התובע מכחיש שוויתר על הסכום וטוען שתבע אותו מספר פעמים, בנוסף טוען התובע שלא תבע את הסכום כיוון שלא ידע עדיין בכמה ייסתכמו הפסדיו וכן מכיוון שלא היתה הזדמנות נאותה.