הנתבעים שכרו קראוון מהתובע. התובע, ישוב (באמצעות מזכיר היישוב), דורש דמי שכירות עבור 5 חודשים שלא שולמו. הנתבעים מודים בחוב עבור חודשיים וחצי וטוענים שלאחריהם עזבו את המושכר עקב עובש וריח של עובש במושכר, שלטענתם לא טופלו כראוי. השוכרים השאירו את חפציהם במושכר ופינו אותם כשהתבקשו לכך על ידי התובע. התובע טוען שעשה ככל יכולתו לטפל בבעיה וכי הבעיה החלה באשמת הנתבעים ששינו את כיוון זרימת מי המקלחת. עוד טוען התובע כי הנתבעים חתמו על חוזה כולל סעיף ויתור על ליקויים.

הנתבעים הם הוצאת ספרים ורב שתרגם לאנגלית שני ספרים, הנתבעים חתמו על הסכם הפצה בבלעדיות עם התובע, לטענת התובע הנתבעת הפרה את ההסכם, והפיצה בעצמה תקציר לספרים הדומה בתוכנו לספרים עצמם, כמו כן התובע טען כי הנתבעים חייבים לו כסף נוסף.

צד א' הינו בעל דירת גג וצד ב' גר בדירה מעליו, הצדדים החליטו לבנות ביחד כך שלצד א' יהיו עוד חדרים ולצד ב' תהיה מרפסת והוצאות התוכניות יחולקו בשווה. לצורך אישור התוכניות נדרש צד א' להוסיף ממ"ד. הצדדים חלוקים בשאלה באיזה אופן צריכות להתחלק הוצאות הבנייה והוצאות הממ"ד. בנוסף נחלקו הצדדים לגבי אופן חלוקת הוצאות בניית מעקה האבן.

התובע הינו מסגר שנשכר על ידי הנתבעת לעבודות מסגרות, הנתבעת מחזיקה חלק מתשלום עבור התובע משום שלטענתה נגרמו לה נזקים מעבודתו, בית הדין קמא דחה חלק מטענותיה של התובעת, וקיבל חלק מטענותיה, הנתבעת הגישה ערעור על חלק מקביעות בית הדין קמא.

התובעים עוסקים בשירותי חלפנות כספים, אחיו של הנתבע הוא מנהל ישיבה שקיבל תרומות רבות מחו"ל ופרט את הצ'קים אצל התובעים, לטענת התובעים אחיו חתם לו על ערבות כללית, הנתבע הכחיש זאת, בית הדין קמא קיבל את גירסת הנתבע, ועל כך ערערו התובעים.

קבלן הבנייה והאגודה בנו בניין על קרקע שבבעלותם, ומכרו אותם לדיירים, הדיירים תבעו אותם על מצג שוא במכירת חניה שלא נעשתה בפועל, וכן על ליקויים, בית הדין קמא קיבל את עמדת התובעים על תמחור הליקויים, ולא התיר לנתבעים להגיש את טענותיהם מאחר שהם איחרו את המועד, על כך הגישו הנתבעים ערעור.

התובע השכיר מחסן לנתבע, לאחר תקופת השכירות נשארו במחסן חפצים רבים אשר בין המשכיר לשוכר היתה מחלוקת מי אחראי עליהם ,כשחלק מהחפצים היה ברור שהם שייכים לשוכר קודם, בית הדין הכריע שהשוכר חייב לשלם על זמן שכירות נוסף של ארבעה חודשים ועל כך ערער השוכר.

בין הצדדים שהפעילו בשותפות עסק לחלפנות כספים ישנה מחלוקת מי אחראי לחובות אבודים של העסק שקרס עקב חובות אלו, הנתבע ביקש להגיש ראיות חדשות בתיק, ומאחר שניתן פסק דין, הועברה הבקשה לבית הדין לערעורים שדן בבקשה זו. ב"כ התובע התנגד להבאת ראיות חדשות.

התובע הוא קבלן בניין שביצע עבודות עבור הנתבעת שהיא חברה יזמית, היתה הסכמה בין הצדדים על מחיר של 1,180,000 והחוזה לא נחתם, בית הדין קבע שהתובע זכאי לתשלום על עבודתו, ולא לפי החוזה, אלא לפי ההנאה שנגרמה לתובעת, כמו כן בית הדין קבע את שיעור הרווח הקבלני כלפי כל אחת מההוצאות. התביעה הנגדית על נזקים נדחתה מהעדר ראיות.

הוצאת ספרים ועורך ספר חתמו עם חנות להפצת ספרים על הסכם הפצה בלעדי, הם הפרו אותו, בית הדין קמא, קבע פיצויים, הוגש ערעור על גובה הפיצויים ונאמר שהיה צריך להתחשב גם בנזקי הגרמא.