התובעת היא מתווכת שהנתבעים ראו על ידה דירה ואף רצו לקנותה, לאחר מו"מ ממושך, הצדדים הפסיקו לעבוד עמה, אך לאחר כחצי שנה הם חזרו לעבוד עם מתווך אחר ואף סגרו דרכו, ולאחר מו"מ שהוריד את מחיר הדירה על קניית הדירה, התובעת תובעת דמי תיווך, בייחוד לאור העובדה שהמתווך השני לא קיבל חלק משכרו.

התובעת השכירה דירה בקרית ארבע לנתבע, היא תובעת ממנו שכר דירה שלא שולם, ועוד נזקים שנגרמו לדירה, מאידך השוכר טוען שהדירה אינה ראויה למגורים, ויש בה נזקים רבים והוא אכן לא גר בה, ולכן הוא טוען שאינו חייב לשלם דמי שכירות .

ראובן לוה לפני כחמש שנים מגמ"ח סכום של 5000 דולר. בהגיע מועד הפרעון, לא פרע לגמ"ח וגבאי הגמ"ח התריעו בו מספר פעמים שיפרע את חובו ואף פנו לערבים. לאחר כשנה ומחצה ממועד ההלואה נפטר ראובן. לדברי גבאי הגמ"ח אף ששמעו שנשאר לראובן כסף בבנק, הואיל ושמעו שמצבה של האלמנה ושני היתומים הוא בכי רע, נמנעו מלהתריע שוב. אמנם הם פנו לערבים, אך הם ענו שכיון שראובן השאיר כסף בבנק לא מחייבים אותם בפרעון הערבות הואיל והם ערבים רגילים ולא ערב קבלן.
לפני כשנה נפטר אביו של ראובן והשאיר אחריו סכום כסף מכובד בחשבונות בנק שמתחלק בין יורשי ראובן ואחיו כך שחלקם של ילדי ראובן כל אחד קרוב למליון ש"ח. כעת תובע הגמ"ח שיורשי ראובן (כולם גדולים) יפרעו במשותף את הכסף לגמ"ח.
ילדי ראובן מעלים שתי טענות:
א. הם אינם יודעים על החוב ובהחלט יתכן שהאב פרע לגמ"ח את החוב.
ב. שואלים, האם חלה עליהם חובה לפרוע חוב אביהם מירושה שקיבלו מסבם.

התובע הלווה לנתבעים 1 ו-2 שהם בעלי החברה שהיא הנתבעת 3, כספים ריבית בהיתר עיסקה תוך התחייבות להחזר ריביות גבוהות של בין 1.5% ל- 2%, בשלב כלשהו נחתם הסכם פשרה, שלטענת התובע הוא בטל, משום שנעשה בכפייה, ולכן חסר השלמה לחוב, וכן יש לשלם ריבית רטרואקטיבית מאז החתימה על ההסכם, לטענתו את הסכומים שהתקבלו יש לזקוף לריבית ולא לקרן. כמו כן הוא תובע הפרשים על איחורים בהחזרים, ותובע השלמות על שכר שמגיע לו לטענתו מעבודתו אצל הנתבעים.
לטענת הנתבעים הם שילמו את הריבית מדי חודש, לטענתם היתר העיסקה אינו תק משום שהחברה הפסידה סכומים רבים, וכן משום שהריבית גבוהה מדי, ולכן על התובע להשיב את הכספים שהתקבלו בתור ריבית.

התובע הוא בעלים של מקום אירוח שאירח הנתבעת ארגנה שבת לבנות הלומדות במוסד כלשהו, לאחר שהגיעו לשבת התאכזבו מרמת האירוח, ודבר זה פגם באירוח כמו כן הם התלוננו על כך שלמקום לא היה הכשר.

התובעים הם בעלי חנות, הם עסקו בין היתר בשיווק סוכות של החברה לייצור אותה הם תובעים, לטענתם עד כשנתיים לפני הדיון הם היו מקבלים עמלות על שיווק סוכות, וכעת הופסקה העבודה איתם, לטענת החברה ליצור סוכות הם היו תמיד קונים ומוכרים ואין כל יחסים ביניהם.

הנתבע הוא קבלן שביצע עבודות שיפוץ והוספה לתובעים, לאחר זמן הסתבר שאחד היסודות שקע, לאחר זמן מה מומחה בית הדין גילה שיסודות נוספים שוקעים.

א' העסיק את נ' בעבודות בכרמו. נ' שאל את א' אם העסקתו תמשך כיוון שיש לו הצעת עבודה וא' השיב שהעסקתו תמשך לכל הפחות עד סוף הבציר שלהערכתו צפוי להמשך עד סוף חשוון וגם לאחר מכן תתאפשר עבודה בבנייה. במוצאי שבת בראשית פיטר א' את נ' כיוון שהבציר נגמר מוקדם וכי הוא אינו מעוניין להעסיקו בבנייה. א' טוען שנ' אינו מתאים לכל העבודות אותן הוא מציע וכי רק לאחרונה התוודע לכך. נ' טוען כי היה על א' לבדוק את עניין ההתאמה וכי היה על המעסיק להודיעו שהוא בתקופת נסיון וכן טוען שהבעייה נובעת מחוסר הדרכה. א' טוען שאי ההתאמה אינו ניתן לשינוי. נ' תובע את משכורתו עד סוף חשוון וכן את המשך העסקתו גם לאחר מכן.

שלמה מינה את צבי להוסיף קומה לביתו בתיווכו של נתן. נתן פיקח על העבודה. ההתקשרות הופסקה עקב חילוקי דעות שנידונו בפסק קודם בין שלמה לצבי. כעת תובע נתן את צבי עקב דמי תיווך שלא שולמו לטענתו, דמי ניהול שקבל צבי בעוד שנתן עשה את העבודה בפועל וכן עבור תוספת עבודה עקב אי ביצוע המלאכה כראוי על ידי צבי. שלמה תובע מצבי החזר כיוון שלא בצע את העבודה כראוי. צבי מודה בחלק מדמי התיווך שתובע נתן אך טוען שחלקם הובטח בתמורה לעבודה בשטח וזו לא נעשתה עקב הפסקת ההתקשרות.

התובעים שכרו את דירת הנתבעים למשך שנה, כמשון על השכירות הם נתנו למשכירים תכשיטים. כרגע לאחר עזיבת השוכרים המשכירים מסרבים להשיב להם את התכשיטים משום שלטענתם הם חייבים להם חובות על חשמל מים ונזקים בדירה, וכמו כן אי טיפול ברטיבות. כמו כן לטענת השוכרים החתימה על החוזה אינה מחייבת אותם משום שהם אינם יודעים עברית, הם דורשים פיצויים עבור הזמן שהם מעבירים את הדירה.
בנוסף לסיפור ישנו דיון פרוצדורלי: אחד הדיינים שמע את אחד הצדדים עוד קודם שישב בדין, בית הדין הודיע לצדדים על כך והם הסכימו, כעת הנתבע הודיע שאינו מכיר בסמכות בית הדין.