הנתבעת היא שוכרת שבחוזה השכירות מופיע סעיף של אופציה לשנה נוספת, התובע המשכיר אינו רוצה להאריך את החוזה ורוצה לפנות את הנתבעת מהדירה, מכיון שהתובעת לא שילמה שכר דירה לחודש יולי, השכנים מתלוננים על רעש שהיא מקימה, וכמו כן לא הודיעה בזמן על רצונה למימוש האופציה. כן הוא דורש פיצוי של 3000 דולר בשל הפרה של ההסכם.
לטענת הנתבעת היה ביניהם סיכום בעל פה על מימוש האופציה. הצעת פשרה לפינוי בעוד 4 חודשים נדחתה על ידי הנתבעת.

התובעים השכירו את הדירה לשנה לנתבעים והחוזה חודש לשנה נוספת, חלק מתשלומי השכירות ניתנו בהמחאות שחזרו, כמו כן הנתבעים לא שילמו ועד בית במשך חודשים רבים ועזבו לפני תום החוזה. כמו כן לבית נגרמו נזקים רבים, והיו חובות לחברת חשמל לחברת הגז ומים, והיה בלתי אפשרי להשכיר את הדירה לזמן ממושך. על נזקים אלו, ביטול זמן ואגרת בית הדין הם תובעים סך הכל 24,413 שח. ועוד 4,300 חוב עבור השכירות. על עיכוב בהשכרה הוא דורש סכום של 22,200 שח.
הנתבעים הודו שהמחאות חזרו, אך תלו זאת בכך שהמשכיר השתהה בהפקדתם, כמו כן היו תשלומים לחברת הגז והחשמל ששולמו על ידם לאחר הדיון בבית הדין.

התובע רכש תנור עצים וארובה אצל מוכר תנורים - הנתבע, עלות העיסקה היא סךהכל: 12,450 שח כולל מע"מ כשהעיסקה מחלוקת ל- 8200 שח עבור התנור ו- 4250 עבור הארובה, מתוכם 2000 שח עבור ההתקנה.
לאחר זמן קצר התברר שהארובה קצרה מדי, והתובע הלך לקנות הגבהה לארובה, כשנתיים לאחר הקנייה בתשע"ג התפרקה חלק מהארובה בגלל קורוזיה, והתובע התקין את החלק לבדו, לאחר שנה נוספת בתשע"ד שאר חלקי הארובה המותקנים בבית התפרקו גם הם, אולם הנתבע לא הגיע לתקן, לאחר זמן מה, התובע שכר אדם שהחליף לו את כל הארובה ב- 4,700 שח כולל מע"מ. התובע תובע סכום זה בחזרה.
הנתבע טען שהוא נותן אחריות רק לשנה, ולכן הוא אינו נושא באחריות מצד הדין, כמו כן הוא לא יודע מדוע הארובה התקלקלה, והיא אמורה להחזיק לפחות 8 שנים. לטענתו יתכן שהתובע השתמש בעצים רטובים וזהו הגורם לקלקול המואץ. הוא מודה שהוא לא הדריך את הקונה כיצד להשתמש בתנור.
התובע הגיב שהוא גנן במקצועו והוא יודע באילו עצים להשתמש, וכמו כן לטענתו הפח שממנו היתה הארובה עשויה היה רגיל ולא מיוחד עבור תנור עצים.

התובעת רכשה דירה מהנתבעת שהיא חברה קבלנית, בין הצדדים נחתם חוזה בו נאמר שתאריך מסירת הדירה הוא 24 חודשים אחרי הוצאת היתר בניה לפרויקט, ונקבע פיצוי מוסכם בסך 2800 שח על כל חודש איחור, התובעת תובעת פיצויים בסך 4200 בתוספת אחוזים לפי חוק המכר, כיון שלפי חוק המכר היא זכאית לפיצויים בסך זה על כל חודש איחור, ובסך הכל עבור האיחור היא דורשת 105,275 שח.
לטענת הנתבעת לפי החוזה על חודשיים ראשונים לא משלמים כלל פיצוי, וכמו כן הוא פטור חוזית בגלל שינויים בתוכניות, ומתיחות בטחונית שגרמה לעובדים להמנע מלהגיע, ובגלל שינוי בדרישות העירייה.
כמו כן לטענתו לפי דיני תורה אין ללכת לפי חוק המכר. לכן לדעתו הפיצוי צריך לעמוד על הפיצוי הקבוע בחוזה בסך 2800 שח, למרות שהיא מודה ששכ"ד באיזור הוא 4000 שח לחודש.
בנוסף את מועד המסירה יש להקדים כחודש וחצי לפני המסירה בפועל, כיון שאז הדירה היתה מוכנה, והעיכוב לא נבע מרשלנות הקבלן.

בעלים של חברה קבלנית, הנתבע, פנה לתובעת שהיא חברה שמסייעת בקבלת הלוואות כנגד שעבוד נדל"ן על מנת שתסייע לו באופן אישי בקבלת משכנתא, על כך שולם לתובעת 25 אלף שח + מע"מ, לטענת התובעת היא סיכמה עם הנתבע על תשלום נוסף באותו סכום. לטענתה הוא התחייב על התשלום הנוסף והפקיד עליו שיק בטחון, אלא שהתאריך שהיה בשיק היה שגוי. הנתבע תיקן את התאריך אך השיק חזר, אחרי שהנתבע התנגד להוצאה לפועל התקיים דיון בבית המשפט, שבו התביעה נמחקה. התובעת הלכה לבורר שפסק בלא התייצבות של הנתבע, אך פסק זה בוטל ובהסכמת הצדדים פנו לבית דין זה. כעת התובעת תובעת סך הכל 54 אלף שח - 25 + מע"מ עבור החוב, ועוד 29 עבור הוצאות שהוציאה על חוב זה.
הנתבע טען כי השיק ניתן למטרה אחרת וכי גם אם קיים חוב יש לקזז כנגדו חוב של 30 אלף שח על הצבת שלט בשטח הנתבע.

הנתבע יזם נדל"ן תכנן פרויקט בנייה במסגרת זאת הוא לווה מהתובע במהלך תשס"ט סך של 397 אלף דולר בשישה תשלומים, חלקם בתמורה לזכות על חדרים בפרויקט, וחלקם בתמורה לריבית, לאחר כשנתיים בשנת תשע"א הוא קנה ממנו את הזכויות שהיו לו על דירות בפרויקט תמורת התחייבות לשלם לו מיליון שח בריבית של 2 אחוז לחודש, ועוד 660 אלף שח ללא ריבית, כמו כן ניתנה הלוואה נוספת בסך 250 אלף שח, לאחר זמן מה הם סיכמו ביניהם על הסדר שבו מפורטים ההלוואה הריביות שנצברו, והסכומים שעל הנתבע לשלם כל חודש, ממסמך זה עולה כי על הנתבע לשלם כ-20 אלף שח בחודש. בנוסף הנתבע התחייב עבור שכירות דירה לבתו עוד 49.5 אלף שח בשנת תשע"ב נכתב שהנתבע שילם כ- 494 אלף שח עבור ריביות, ובתשע"ד נאמר שהנתבע שילם עוד 200 אלף שח,
בתשע"ב הוחלט בעמותה להתנגד להמשך הסכם ההלואה, והוצא צו מניעה כנגד המשך הבנייה בפרויקט.
לפני שהוצא צו עיקול על נכסי החברה, הועברו חלק נכבד מהזכויות בחברה לצד שלישי.
בית המשפט הפנה את הצדדים לבית הדין של ארץ חמדה, להכריע בעניינם ובגובה החוב שביניהם.
התובע תובע תשלום מיידי להלוואות שנתן למרות שבחלק מההלוואות לא כתב זמן החזר, וכן לטענתו אין לחכות לרווחים מהפרויקט. החוב של הנתבע הינו כ- 3.5 מיליון שח ועוד 325 אלף דולר, בצירוף של 2 אחוז ריבית לחודש, כלומר סך חודשי של 38200 שח, ועוד סך של 2800 דולר. מחודש חשון תשע"ו ועוד למועד התשלום בפועל.
הנתבע מודה בחובות אך טוען שאינו חייב להחזיר כעת, כמו כן לטענתו כיון שכעת אין רווחים מהפרויקט הוא לא חייב לשלם את הריבית כדין היתר עיסקה, ואם הוא יחוייב בתשלום מיידי הוא יוכרז כפושט רגל, וממילא אין סיכוי שהוא ישיב את חובותיו.

הנתבע, מגדל הדסים, שכר את התובע שימכור עבורו בכמה דוכני מכירה בבני ברק, הנתבע קיבל 19.5 אחוזים מהמכירות בדוכן שלו, ועוד 1500 שח עבור פיקוח על שני דוכנים נוספים שהיו בבני ברק, שכר זה שולם לו במלואו, הנתבע שכר עובד שיסייע לו במכירה והודיע על כך לתובע, לטענת התובע הובן שהוא מסכים שהנתבע ישכור עובד נוסף, אך הנתבע אחראי לשכרו, לטענת הנתבע הוא קיים שיחה עם התובע שבה התובע אמר שהוא ישלם לו עבור העובד, התובע לא זוכר קיומה של שיחה כזו, אך אומר בעצמו שאין זו ראייה כיון שהיה טרוד בענייני העסק. התובע תובע 5500 שאותם עיכב הנתבע לעצמו עבור תשלום לעובד הנוסף, הסכום הנ"ל מהווה 10 אחוז מהפדיון שהיה באותו דוכן מכירות, שאותם הבטיח לעובד הנוסף.

אדם נפטר ולו שני בנים, בפוליסת ביטוח החיים שלו רשם כמוטב רק אחד משני הבנים, לטענת המוטב הוא היורש היחיד והכספים שהופקדו בביטוח החיים נועדו אך ורק עבורו, לטענת האח השני לפני פטירת האב הוא אמר לו שהוא יוכל להשתמש בכסף הביטוח וכמו כן, לא יתכן שהנפטר הוריש את פוליסת הביטוח רק למוטב שכן היו בינם יחסים עכורים.

קבלן בנה קומה שנייה עבור אדם ולטענתו לא שולמו לו כל התשלומים המגיעים לו עבור הבנייה ועבור תוספות. המזמין הודה כי לא שילם את התשלום האחרון, טען שהתוספות כלולות בהזמנה, ומנגד טען שהיו ליקויים בעבודת הקבלן, וכמו כן שהוא איחר במסירת הקומה השנייה. הקבלן טוען שברצונו לתקן את הליקויים ולא לשלם על עלות התיקון.

התובע עוסק ביחסי ציבור, הנתבע מוהל פנה אליו על מנת לשווק עריכת בריתות למשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות, התובע הציע לנתבע ליצור קשר עם עמותה, ותיאם את הפגישה ביניהם, הוא ביקש שהוא יוזכר בפגישה, העמותה הסכימה לסייע, אך שם התובע לא הוזכר בפגישה. התובע תובע מהעמותה עמלת דמי תיווך בסך 10,000 שח. לטענת הנתבעת - העמותה, אין קשר בינה לבין התובע, ומעולם הם לא התחייבו כלפיו.
הנתבעת משכה תביעה נגדית כנגד התובע על כתבה שפרסם התובע, ועל ההליך המדובר.