בעלים של חברה קבלנית, הנתבע, פנה לתובעת שהיא חברה שמסייעת בקבלת הלוואות כנגד שעבוד נדל"ן על מנת שתסייע לו באופן אישי בקבלת משכנתא, על כך שולם לתובעת 25 אלף שח + מע"מ, לטענת התובעת היא סיכמה עם הנתבע על תשלום נוסף באותו סכום. לטענתה הוא התחייב על התשלום הנוסף והפקיד עליו שיק בטחון, אלא שהתאריך שהיה בשיק היה שגוי. הנתבע תיקן את התאריך אך השיק חזר, אחרי שהנתבע התנגד להוצאה לפועל התקיים דיון בבית המשפט, שבו התביעה נמחקה. התובעת הלכה לבורר שפסק בלא התייצבות של הנתבע, אך פסק זה בוטל ובהסכמת הצדדים פנו לבית דין זה. כעת התובעת תובעת סך הכל 54 אלף שח - 25 + מע"מ עבור החוב, ועוד 29 עבור הוצאות שהוציאה על חוב זה.
הנתבע טען כי השיק ניתן למטרה אחרת וכי גם אם קיים חוב יש לקזז כנגדו חוב של 30 אלף שח על הצבת שלט בשטח הנתבע.

הנתבע יזם נדל"ן תכנן פרויקט בנייה במסגרת זאת הוא לווה מהתובע במהלך תשס"ט סך של 397 אלף דולר בשישה תשלומים, חלקם בתמורה לזכות על חדרים בפרויקט, וחלקם בתמורה לריבית, לאחר כשנתיים בשנת תשע"א הוא קנה ממנו את הזכויות שהיו לו על דירות בפרויקט תמורת התחייבות לשלם לו מיליון שח בריבית של 2 אחוז לחודש, ועוד 660 אלף שח ללא ריבית, כמו כן ניתנה הלוואה נוספת בסך 250 אלף שח, לאחר זמן מה הם סיכמו ביניהם על הסדר שבו מפורטים ההלוואה הריביות שנצברו, והסכומים שעל הנתבע לשלם כל חודש, ממסמך זה עולה כי על הנתבע לשלם כ-20 אלף שח בחודש. בנוסף הנתבע התחייב עבור שכירות דירה לבתו עוד 49.5 אלף שח בשנת תשע"ב נכתב שהנתבע שילם כ- 494 אלף שח עבור ריביות, ובתשע"ד נאמר שהנתבע שילם עוד 200 אלף שח,
בתשע"ב הוחלט בעמותה להתנגד להמשך הסכם ההלואה, והוצא צו מניעה כנגד המשך הבנייה בפרויקט.
לפני שהוצא צו עיקול על נכסי החברה, הועברו חלק נכבד מהזכויות בחברה לצד שלישי.
בית המשפט הפנה את הצדדים לבית הדין של ארץ חמדה, להכריע בעניינם ובגובה החוב שביניהם.
התובע תובע תשלום מיידי להלוואות שנתן למרות שבחלק מההלוואות לא כתב זמן החזר, וכן לטענתו אין לחכות לרווחים מהפרויקט. החוב של הנתבע הינו כ- 3.5 מיליון שח ועוד 325 אלף דולר, בצירוף של 2 אחוז ריבית לחודש, כלומר סך חודשי של 38200 שח, ועוד סך של 2800 דולר. מחודש חשון תשע"ו ועוד למועד התשלום בפועל.
הנתבע מודה בחובות אך טוען שאינו חייב להחזיר כעת, כמו כן לטענתו כיון שכעת אין רווחים מהפרויקט הוא לא חייב לשלם את הריבית כדין היתר עיסקה, ואם הוא יחוייב בתשלום מיידי הוא יוכרז כפושט רגל, וממילא אין סיכוי שהוא ישיב את חובותיו.

הנתבע, מגדל הדסים, שכר את התובע שימכור עבורו בכמה דוכני מכירה בבני ברק, הנתבע קיבל 19.5 אחוזים מהמכירות בדוכן שלו, ועוד 1500 שח עבור פיקוח על שני דוכנים נוספים שהיו בבני ברק, שכר זה שולם לו במלואו, הנתבע שכר עובד שיסייע לו במכירה והודיע על כך לתובע, לטענת התובע הובן שהוא מסכים שהנתבע ישכור עובד נוסף, אך הנתבע אחראי לשכרו, לטענת הנתבע הוא קיים שיחה עם התובע שבה התובע אמר שהוא ישלם לו עבור העובד, התובע לא זוכר קיומה של שיחה כזו, אך אומר בעצמו שאין זו ראייה כיון שהיה טרוד בענייני העסק. התובע תובע 5500 שאותם עיכב הנתבע לעצמו עבור תשלום לעובד הנוסף, הסכום הנ"ל מהווה 10 אחוז מהפדיון שהיה באותו דוכן מכירות, שאותם הבטיח לעובד הנוסף.

אדם נפטר ולו שני בנים, בפוליסת ביטוח החיים שלו רשם כמוטב רק אחד משני הבנים, לטענת המוטב הוא היורש היחיד והכספים שהופקדו בביטוח החיים נועדו אך ורק עבורו, לטענת האח השני לפני פטירת האב הוא אמר לו שהוא יוכל להשתמש בכסף הביטוח וכמו כן, לא יתכן שהנפטר הוריש את פוליסת הביטוח רק למוטב שכן היו בינם יחסים עכורים.

קבלן בנה קומה שנייה עבור אדם ולטענתו לא שולמו לו כל התשלומים המגיעים לו עבור הבנייה ועבור תוספות. המזמין הודה כי לא שילם את התשלום האחרון, טען שהתוספות כלולות בהזמנה, ומנגד טען שהיו ליקויים בעבודת הקבלן, וכמו כן שהוא איחר במסירת הקומה השנייה. הקבלן טוען שברצונו לתקן את הליקויים ולא לשלם על עלות התיקון.

התובע עוסק ביחסי ציבור, הנתבע מוהל פנה אליו על מנת לשווק עריכת בריתות למשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות, התובע הציע לנתבע ליצור קשר עם עמותה, ותיאם את הפגישה ביניהם, הוא ביקש שהוא יוזכר בפגישה, העמותה הסכימה לסייע, אך שם התובע לא הוזכר בפגישה. התובע תובע מהעמותה עמלת דמי תיווך בסך 10,000 שח. לטענת הנתבעת - העמותה, אין קשר בינה לבין התובע, ומעולם הם לא התחייבו כלפיו.
הנתבעת משכה תביעה נגדית כנגד התובע על כתבה שפרסם התובע, ועל ההליך המדובר.

התובעת מתגוררת בדירה בדמי מפתח, הנתבע מעוניין לבצע שיפוצים בדירתה, התובעת ביקשה להוציא צו מניעה כנגד השיפוצים שלטענתה פגעו בזכויותיה

התובע עבד בחברת הנתבע 2 כחצי שנה, והוחלט ביניהם שתשלומי המשכורת שלו יועברו לחשבונו של נתבע 1, והוא יהיה אחראי להעברת הכסף לתובע. התובע שכר רכב לשימושו האישי מחברת השכרה, ולטענתו סוכם שהנתבעת 3 (החברה) תשלם בפועל את דמי השכירות, אחרי שחודשיים החברה לא שילמה, סוכם שהיא תחזיר את הכסף לחברת ההשכרה, וזו תזכה את חשבון התובע, אך החברה זיכתה אותו רק על חודש אחד על סעיף זה הוא תובע 3060 שח הכוללים גם עמלת המרה של מטבע זר.
לטענת התובע הנתבעת היתה חייבת לו על משכורת סכום נוסף של 1000 שח, הנתבע 1 מסר לטענתו סכום של 1000 שח, לנתבע 2 (המעסיק) על מנת שהוא יעביר את הסכום במזומן לתובע, אך לטענת נתבע 2 (המעסיק) סכום זה הגיע עבור חוב אחר, בכל מקרה סכום זה לא הגיע לתובע. לכן הוא תובע 1000 שח, מאחד משני הנתבעים ועוד 3060 מנתבע 2 ו-3.
לגבי השכרת הרכב הנתבעים אמרו שאינם זוכרים את פרטי ההסכם, לגבי תביעת ה- 1000 שח, נתבע 1 אמר שהוא זוכר שנתן כסף מזומן לנתבע ואמר לו שהסכום הוא עבור התובע.

התובע הוא קבלן שיפוצים, הנתבע פנה אליו לצורך שיפוץ מחסן והכשרתו למגורים, כשהחוזה היה על סך 27 אלף, וחלק מהחוזה כלול חיבור לביוב, בסופו של דבר הושקעו כספים רבים יותר משום שהסתבר שקו הביוב שאליו ניתן להתחבר היה מרוחק יותר, כמו כן התובע דורש תוספת על דוד חשמל ונקודת מים חמים שלא סוכמו בחוזה בסך 2000 שח, לטענת הנתבע, הוא הסכים לשלם רק 800 שח על הדוד, התובע תובע עוד 100 שח על פועל שהוזמן על ידו לנקות את הגינה, לטענת הנתבע הוא ניקה פסולת בניין, ועוד 330 שח על שדרוג הכיור והמטבח שנעשו לטענת התובע בהתאם להוראות אשת הנתבע. כמו כן עקב איום של התובע הוא הוציא חשבונית, ועל כן הוא דורש מע"מ על סכום השיפוץ בסך 2240 שח, הנתבע תובע בתביעה נגדית את התובע לתקן ארון מטבח.

התובעת היא עמותה שמסייעת לישובים ביו"ש באספקת ציוד ואימון לכיתות הכוננות הישוביות, הנתבעת היא ישוב (אגודה שיתופית) ביו"ש בשנת 2003 רבש"ץ הישוב קיבל מהתובעת ציוד עבור כיתת כוננות, חלק מהציוד אבד, וחלק מהציוד הוחזר לתובעת, התובע תובע את עלות הציוד שלא הוחזר לו. לטענת הנתבעת הרבש"ץ הוא לא עובד שלה, וכמו כן הישוב לא קיבל אחריות על הציוד, כמו כן הם לא ידעו שמדובר בהשאלה אלא חשבו שמדובר בתרומה.