התובעת היא חברה העוסקת בחקלאות והמים המיועדים לחברה, עוברים דרך הנתבעת - הישוב, בקיץ תשס"ז הכפילו את לחץ המים המסופקים לנתבעת (הישוב), התובע לא נודע על כך, וזמן קצר לפני הגדלת הלחץ הוא שתל גפנים בעלות של כ- 1,000,000 ₪, הוא השקה אותם למרות שידע שייגרם נזק לצנרת בגלל הגדלת הלחץ, כתוצאה מזה נגרם לו נזק לצנרת, בסך 30 אלף ₪, כמו כן הישוב חייב אותו על המים הרבים שאבדו בעקבות הפיצוץ.
החקלאי כעת תובע את הישוב על תשלום חשבון המים ועל הצנרת. זאת משום שלטענתו הישוב היה צריך להודיע לו מראש, כשקיבל הודעה מחברת המים מקורות.
אחרי תיווך של אדם ג', הם החליטו שהמועצה תשא בחצי מעלות הנזק, ולכן הוא דורש סך הכל 15,000 ₪ ועוד ריבית והצמדה.
לטענת הנתבעת הם רק 'צינור' של חברת מקורות להעברת המים, וכמו כן הם לא קיבלו הודעה מחברת מקורות על הגדלת לחץ המים, שנעשתה בכלל לטובת החקלאים, אין להם חיוב בהצעת הפשרה של אדם ג'.
אדם ג' העיד וטען שהסיכום הסופי היה אחרי תיאום עם המועצה.

התובעת מטפלת בהחזרי מס מרשויות המס, והיא טיפלה בעניינו של הנתבע שנים רבות, בשנת 2009 הנתבע הפך להיות עצמאי ושכר יועץ מס שיטפל בכל ענייני המיסוי, אך התובעת המשיכה לטפל בעניין החזרי המס, הפרוצדורה ארכה זמן רב, אך בסופו של דבר הנתבע קיבל החזר בשיעור של 17,943 ₪.
לטענת התובעת העיכוב נבע מההתנהלות מול יועץ המס של הנתבע, והיא תובעת את העמלה שנחתמה בחוזה ביניהם בסך 25% ללא מע"מ - 4,410 ₪, כמו כן היא רוצה להמשיך את ההליך מול רשויות המס, משום שלטענתה ניתן להשיג החזרי מס נוספים, במידה והנתבע מסרב, היא תובעת כפיצוי 1,500 ₪ נוספים, היא תובעת גם 320 ₪ עבור הוצאות עו"ד (מכתב) ו- 1,500 ₪ קנס על פי ההסכם, ועוד 2,000 ₪ על הטירחה והוצאות המשפט, וסך הכל 9,730 ₪.
לטענת הנתבע, אין חוזה חתום לשנת 2009, כמו כן בשנים שבאו לאחר 2009 היא טיפלה בענייניו וגרמה לו לעיכובים בקבלת החזרי המס, ואף נגרם לו נזק בכך שעוקלו חשבונותיו. הוא העביר את הטיפול ליועץ המס שלו, שטען שהטיפול של התובעת היה רשלני.

הדיון נסוב אודות מקום הדיון בסכסוך שבין ישוב בבנימין הרוצה לקיים את התביעה בבית הדין 'ארץ חמדה גזית' שבבנימין לבין הנתבע תושב הישוב הרוצה לקיים את הדיון בבית הדין דיני ממונות של הרב לוין.

התובעים - מחותנים קנו לילדים דירה בתיווך הנתבע, לאחר זמן הם תבעו את המוכר בבית דין אחר והוא ביטל את הרכישה משום שהתגלו בעיות בדירה - בחוקיות הדירה ובשטח הדירה שלא תאם את הנתונים שהוצגו, והתובעים לא הצליחו לקחת משכנתא, כעת הם תובעים דמי תיווך מהמתווך שלטענתם הטעה אותם.
מאידך, התובעים ביקשו מהנתבע למצוא להם שוכר לדירה, והוא מצא להם, אך מכיון שהעיסקה התבטלה והשוכר משלם למוכר, לכן הם לא שילמו לו דמי תיווך, ועל כך הנתבע תובע את התובעים.
לטענת הנתבע בית הדין טעה כשפסק שהמקח בטל, ולכן על דמי התיווך שקיבל להשאר אצלו.

התובעת שכרה נכס ממשכיר כלשהו, לאחר זמן התובעת רצתה לצאת מהנכס, אך המשכיר לא הסכים, לכן התובעת הכניסה את הנתבעת כשוכר משנה (ששכר את הנכס ממנה) הזמן שהנתבעת שהתה בנכס מוגדר כתקופה ב', לאחר שהסתיים החוזה, הנתבעת המשיכה להשתמש בנכס בתקופה ג' כשנה ללא חוזה. לאחר שנה חתמה על חוזה חדש, ובמשך השנה הראשונה לחוזה השכירות לא העבירה הנתבעת את חוזה הארנונה על שמה - מוגדר כתקופה ד', בכל תקופות אלו חשבון הארנונה היה על שמה של התובעת, ותשלומי הארנונה לא שולמו לעירייה, החובות צברו ריביות והצמדה, והחוב תפח לכמעט 1,000,000 ₪ התובעת שכרה עו"ד שיטפל בחוב, והוא הצליח להפחית את סכום הארנונה ל- 700,000 ₪, על כך שולמו לעו"ד 71,294 ₪, והנתבעת והתובעת סיכמו ביניהם ששכר הטירחה יחולק ביניהם לפי חלקו היחסי בהפחתה, כעת הצדדים דנים ביניהם על אופן חלוקת תשלומי הארנונה.
לטענת התובעת יש לחלק את הארנונה לפי תקופות השימוש, וכיון שהיא השתמשה 1.5 שנים, והנתבעת 3.5 שנים, הרי שיש להטיל על הנתבעת סכום יחסי בסך 490 אלף שח, ועל התובעת 210 אלף שח, כך גם יש לחלק את שכ"ט של העו"ד, ועל הנתבעת לשלם 49,905 ₪ ועל התובעת לשלם 21,388 ₪.
לטענת הנתבעת, כעת היא משלמת סכום נמוך בהרבה, בשנה שבה היא שהתה בלי חוזה (תקופה ג'), היא מסכימה לשלם את סכום הארנונה המלא ואת שכ"ט העו"ד בסך 12,060 ₪, אך לגבי שאר השנים היא טוענת שעליה להשתתף בארנונה רק בסכום שאותו היא משלמת עכשו (64,100 ₪) כיון שהתובעת היתה צריכה לטפל בשינוי סיווג הנכס בגלל חובות ישנים שהיו לה בעירייה. כמו כן התובעת (במהלך תקופה ב') לא העבירה לנתבעת שוברים לתשלום הארנונה ובכך גרמה לחיוב הגבוה, בנוסף התובעת יכלה להודיע לעירייה שהיא עזבה את הנכס, והיא לא עשתה זאת. לכן עליה לשלם על תקופות השכירות הללו סך הכל 160,250, וכמו כן היא אינה חייבת לשלם על תקופה זו שכ"ט עו"ד, משום שהתובעת גרמה לצורך בעו"ד, משום שהתרשלה בכך שלא שינתה את סיווג הנכס. סך הכל היא מסכימה לשלם 278,750 ₪.

התובע רכש מהנתבע מחשב נייד ב 2,100 שח עבור בתו שהיתה צריכה מחשב עם תוכנות גרפיות, המחשב כבה לעיתים קרובות, כשהנתבע לקח את המחשב לתיקון נפלו ממנו חלקים, ומאז המחשב אינו פועל כראוי. התובע טוען שהמחשב היה פגום והמקח בטעות, הוא תובע 2,100 שח החזר הסכום ששולם על המחשב, ועוד 200 שח עבור אגרת בית הדין.

הנתבעת היא שוכרת שבחוזה השכירות מופיע סעיף של אופציה לשנה נוספת, התובע המשכיר אינו רוצה להאריך את החוזה ורוצה לפנות את הנתבעת מהדירה, מכיון שהתובעת לא שילמה שכר דירה לחודש יולי, השכנים מתלוננים על רעש שהיא מקימה, וכמו כן לא הודיעה בזמן על רצונה למימוש האופציה. כן הוא דורש פיצוי של 3000 דולר בשל הפרה של ההסכם.
לטענת הנתבעת היה ביניהם סיכום בעל פה על מימוש האופציה. הצעת פשרה לפינוי בעוד 4 חודשים נדחתה על ידי הנתבעת.

התובעים השכירו את הדירה לשנה לנתבעים והחוזה חודש לשנה נוספת, חלק מתשלומי השכירות ניתנו בהמחאות שחזרו, כמו כן הנתבעים לא שילמו ועד בית במשך חודשים רבים ועזבו לפני תום החוזה. כמו כן לבית נגרמו נזקים רבים, והיו חובות לחברת חשמל לחברת הגז ומים, והיה בלתי אפשרי להשכיר את הדירה לזמן ממושך. על נזקים אלו, ביטול זמן ואגרת בית הדין הם תובעים סך הכל 24,413 שח. ועוד 4,300 חוב עבור השכירות. על עיכוב בהשכרה הוא דורש סכום של 22,200 שח.
הנתבעים הודו שהמחאות חזרו, אך תלו זאת בכך שהמשכיר השתהה בהפקדתם, כמו כן היו תשלומים לחברת הגז והחשמל ששולמו על ידם לאחר הדיון בבית הדין.

התובע רכש תנור עצים וארובה אצל מוכר תנורים - הנתבע, עלות העיסקה היא סךהכל: 12,450 שח כולל מע"מ כשהעיסקה מחלוקת ל- 8200 שח עבור התנור ו- 4250 עבור הארובה, מתוכם 2000 שח עבור ההתקנה.
לאחר זמן קצר התברר שהארובה קצרה מדי, והתובע הלך לקנות הגבהה לארובה, כשנתיים לאחר הקנייה בתשע"ג התפרקה חלק מהארובה בגלל קורוזיה, והתובע התקין את החלק לבדו, לאחר שנה נוספת בתשע"ד שאר חלקי הארובה המותקנים בבית התפרקו גם הם, אולם הנתבע לא הגיע לתקן, לאחר זמן מה, התובע שכר אדם שהחליף לו את כל הארובה ב- 4,700 שח כולל מע"מ. התובע תובע סכום זה בחזרה.
הנתבע טען שהוא נותן אחריות רק לשנה, ולכן הוא אינו נושא באחריות מצד הדין, כמו כן הוא לא יודע מדוע הארובה התקלקלה, והיא אמורה להחזיק לפחות 8 שנים. לטענתו יתכן שהתובע השתמש בעצים רטובים וזהו הגורם לקלקול המואץ. הוא מודה שהוא לא הדריך את הקונה כיצד להשתמש בתנור.
התובע הגיב שהוא גנן במקצועו והוא יודע באילו עצים להשתמש, וכמו כן לטענתו הפח שממנו היתה הארובה עשויה היה רגיל ולא מיוחד עבור תנור עצים.

התובעת רכשה דירה מהנתבעת שהיא חברה קבלנית, בין הצדדים נחתם חוזה בו נאמר שתאריך מסירת הדירה הוא 24 חודשים אחרי הוצאת היתר בניה לפרויקט, ונקבע פיצוי מוסכם בסך 2800 שח על כל חודש איחור, התובעת תובעת פיצויים בסך 4200 בתוספת אחוזים לפי חוק המכר, כיון שלפי חוק המכר היא זכאית לפיצויים בסך זה על כל חודש איחור, ובסך הכל עבור האיחור היא דורשת 105,275 שח.
לטענת הנתבעת לפי החוזה על חודשיים ראשונים לא משלמים כלל פיצוי, וכמו כן הוא פטור חוזית בגלל שינויים בתוכניות, ומתיחות בטחונית שגרמה לעובדים להמנע מלהגיע, ובגלל שינוי בדרישות העירייה.
כמו כן לטענתו לפי דיני תורה אין ללכת לפי חוק המכר. לכן לדעתו הפיצוי צריך לעמוד על הפיצוי הקבוע בחוזה בסך 2800 שח, למרות שהיא מודה ששכ"ד באיזור הוא 4000 שח לחודש.
בנוסף את מועד המסירה יש להקדים כחודש וחצי לפני המסירה בפועל, כיון שאז הדירה היתה מוכנה, והעיכוב לא נבע מרשלנות הקבלן.