הנתבעת עבדה כגננת בגן שבהנהלת התובע. לאחר חופשת הלידה חזרה לעבוד, לטענת התובע רק כדי לא לפגוע בתנאיה הראשונים. לאחר מכן, במהלך השנה עזבה הנתבעת את עבודתה.
התובע טוען שנעדרה יומיים מהעבודה ללא הודעה מוקדמת, עזבה ללא הודעה מוקדמת, וגרמה לו אבדן רווחים בגין אי הרשמה/ עזיבת ילדים את הגן עקב רשלנותה בעבודה ומעשים כנגד סיכומים עמו.
הנתבעת טוענת שתנאי עבודתה הורעו, ומשכורתה לא הועלתה. ההיעדרות הייתה לאחר הודעה ואישור מרופא. היום החופשי תמיד נקבע לה לימי החופש של המדינה במקום שיהיה לה יום חופשי קבוע. לאחר שיחה קשה ואיומים מצד המעסיק, היא הפסיקה לעבוד.
תביעותיה הממוניות הן - ימי עבודה שלא שולמו, פנסיה, פיצויי פיטורין, ימי חופשה שלקחה, ואלו שלא נוצלו, ודמי הבראה.

הנתבעת היא חברה המפיקה טיולים ונופש, התובעת היא עמותה שמפעילה מדרשה, בין התובעת לנתבעת היו קשרים ארוכי טווח שבהם הנתבעת שכרה את שירותי התובעת פעמים רבות, לטענת התובעת מגיע לה סכומים של 12,450 ש"ח על סיורים שהודרכו על ידה ולא שולמה הדרכה. לטענת הנתבעת על יום שהתקיימו בו שני סיורים יש לשלם רק הדרכה אחת ולא יותר.

התובע קנה רכב דרך מתווך שהתחייב למצוא רכב גדול תקין לגמרי ולאחר הטסים הנחוצים. בפועל לטענת התובע הרכב לא היה תקין לגמרי ואינו שווה את המחיר אותו דרש המתווך.
התובע ניסה למכור את הרכב דרך המתווך ולאחר המכירה ארעה תקלה אצל הקונה והתובע לקח חזרה את הרכב. לטענתו יש לשלם לו את כל ההפסדים שנגרמו לו מחמת קנייה זו, ולא לשלם דמי תיווך.
הנתבע טוען שאינו אחראי לנזק והוא דורש את דמי התיווך 3000 ש"ח לכל מכירה. (על פסק זה התקבל ערעור)

ראובן הגיע לעשות טסט, וכאשר הגיע הבוחן לא הסכים לבחון אותו כיוון שהמשאית לא הייתה מאובזרת כראוי. הבוחן גבה את דמי הטסט. ראובן תובע את בית הספר לנהיגה לשלם את דמי הטסט כיוון שהם גרמו לו הפסד זה בזה שלא איבזרו את הרכב. ביה"ס טוען שפטור כיוון שזבה נזק בגרמא.

אדם קיבל שכר נסיעות משני מעבידים. לפעמים הוא נוסע לצורך שני המעבידים האם יכול לתבוע את שניהם על אותה נסיעה?

אשה נפטרה בשנת תש"ע, ולאחר כמה שנים גם בעלה שהתחתן שוב, אשתו השנייה הסכימה לקחת אחריות על הילדים, וחברי הועד למען משפחת א' אספו כספים לצורך המשפחה, הכסף נאסף דרך עמותה, שסוכם איתה שהכספים יוצאו בתיאום עם הוועד, בפועל הועברו כספים רבים ללא תיאום, ועל כך תביעת הועד את העמותה הועד תובע את העמותה שתשיב את הכספים שהועברו, לטענת העמותה הכספים אינם שייכים לה אלא למשפחה, והמדיניות שלה הוא לא לעכב את הכספים שמגיעים למשפחה, כמו כן לטענתה

אדם רצה להרחיב מבנה שיש לו זכויות עליו, הוא מכר את הזכויות לבנייה לתובעת לפי החוזה הוא צריך לתת לה חנות 17.38 מ"ר, התובעת תובעת פיצוי על איחור במסירת הדירה וכמו כן תובעת פיצוי על הקטנת שטח החנות. לטענת הנתבע הוא הודיע לתובעת על העיכובים בעיסקה, וכיון שהיא החליטה לא לבטל את העיסקה הרי שאין לחייב אותה על גרימת נזיקין.

המושב נתן חלקת קרקע שבבעלותו לתובע לעבד אותה, וחתמו חוזה עבודה לשנה, ולאח"מ המשיך לעבוד ללא חידוש החוזה. בשלב מסויים שלח המושב מכתב על הפסקת ההתקשרות. המכתב לא הגיע למעבד והוא זרע את החלקה. הצדדים הגיעו להבנות וחתמו על 'מסמך התחשבנות'. כמה ימים לאחר מכן הודיע העובד ששכח להכניס להסכם השקעות בסך 70,000 ₪ שהשקיע בקרקע. המושב טוען שהמסמך היה חוזה התחייבות וממילא הוא מחל על זה, והעובד טוען שזו הייתה התחשבנות ויש להוסיף את הסכום הזה להסכם.

מזכיר המכון היה צריך לרשום כמה ילדים מביא כל הורה כדי לדעת כמה כסף מגיע להם. המזכיר לא ידע שיש בזה חשיבות ולא כתב כמה כל הורה מביא,, וחמת זה נגרם נזק למכון כיוון שהיו הורים שכתבו שיש להם יותר ילדים ממה שהביאו בפועל. הנידון האם המזכיר חייב על הנזק שנגרם מחמתו.

הנתבעת וחברתה שכרו טרקטורון לנסיעה מודרכת יחד עם מדרכים של בעל האתר (התובע). במהלך הנסיעה התהפכה עם הטרקטורון. התובע טוען ע"פ המדרכים, שהנתבעת נהגה בחוזר זהירות ולא לפי ההוראות, וזה גרם להתהפכות, וכתוצאה מזה לנזק של 1500 ₪. הנתבעת מכחישה וטוענת שנהגה ע"פ הוראות המדריך, וכמו"כ טוענת- יתכן שהרכב היה מקולקל לפני כן ומה שעשתה היה ה'טריגר' לנזק בלבד.