בעקבות ספר שקראתי על מות אמא, אני מאוד מאוד מפחד ממותם של הורי. אני פוחד שיום אחד הם ימותו ח"ו, שלא נדע מצרות או מתאונת דרכים, או מבעיה בריאותית ואפילו מזקנה. במיוחד שאני חש שאיני מכבדם מספיק (למרות שלפי מה שהם אומרים אני מכבד אותם והם מאוד מרוצים ממני), בגלל שיש דברים ומעשים רעים שאני עושה והם לא מודעים אליהם. אני גם פוחד ממוות שלהם בעקבות מעשי (למרות ש"לא יומתו אבות על בנים") - האם למרות הפסוק הנ"ל ישנו סיכוי שהורי ינזקו, חלילה, בגללי? אשמח לקבל מהרב הדרכה נוספת כיצד להיפטר מהפחדים שממש גורמים לי עצבות.

אתה צריך ללמוד בנושא האמונה בענין המיתה ותחית המתים. באופן כללי במצב שאנו נמצאים עתה שהעולם עדיין לא מתוקן גם הוריך וגם אתה עומדים להיפטר מן העולם. המיתה לא צריכה להיתפס אצלנו כדבר כל כך נוראי. אדם ממלא את שליחותו בעולם ואז הוא עובר לתחנה הבאה. צריכים להתפלל על שעת המיתה שהיא תבוא לנו בדרך נינוחה ולא מפחידה. כמו שאדם מתפלל על יום חתונתו שיזכה למצוא את האישה הטובה שאיתה הוא יחיה כך אדם מתפלל שגם המציאות של המיתה שיש בעולם בין אצלו ובין אצל הקרובים לו תהיה בדרך שלא מעוררת אצלו דמיונות ופחדים. אדם צריך לחשוב על החיים. החיים בין בעולם הזה ובין על החיים לאחר העולם הזה. הקב"ה מקור החיים והוא דואג שכולנו נתברך בחיים לפי מה שהוא נותן לנו. באופן כללי חז"ל אומרים שלכל אחד יש קיצבה לכמה שנים הוא יחיה בעולם הזה. היכולת לשנות את קיצבת החיים שנקבעו לו מראש היא רק במקרים קיצוניים. [כמו הסיפור לגבי חזקיה]. תאונת דרכים היא לא פנצ'ר בתוכנית של הקב"ה. גם הם חלק מהחשבון האלוקי. ממה שאתה מספר אין שום עשייה חריגה במעשיך. עצם זה שהוריך לא חושבים שאתה לא מכבדם אפילו שאתה חושב שאתה יכול לכבד אותם יותר זה מעיד שלא מדובר על מצב קיצוני. אתה יכול לומר על עצמך אני בינוני. אם אתה בינוני הקב"ה לא ישנה ממה שנקבע קיצבת חיים להוריך וגם לא ממה שנקבע לך. אדם שמתעסק רבות במה יהיה זה גורם לו שלא להתמקד בהוה ובשליחות שהוא צריך לעשות בהווה. לכן כדאי שתמעט את המחשבות שלך על מה שיהיה ותתמקד במה עלי לעשות. בהצלחה.