שבת הראי"ה פרשת בהעלותך | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

2503

6 דק' קריאה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

אורות הפרשה

יֵרֵד הַמָּן עָלָיו [יא, ט].
שונים הם הגוונים שהצמאון האלהי מעורר בנשמה, ועל פי יסוד הצמאון שונים הם הטעמים שכל הארה רוחנית עליונה מעדנת בהם את הנשמה. דגן שמים - סגולת המן בו תמיד, שמתהפך לכמה טעמים, ודברי תורה נמשלו למים, לחלב, לדבש ויין וקונדיטין. אשרי החיך הטועם תמיד בכל עת ורגע את נועם עדן זה. טעמו וראו כי טוב ד'. לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים' קובץ ד', פסקה יג].

בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ [יב, ו].
החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתקין העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון. הגסות של החיים החברותיים, בהיותם שקועים רק בצדם החמרי, נוטלת את אור החלום מן העולם, את זוהר ההרחבה שלו, את עליתו העליונה, מהמציאות הקודרת, עד שהעולם מפרפר במכאובים מתוך עקיצותיה הארסיות של המציאות, חסרת זהר החלום. רק המכאובים הם יסורי אהבה, הם ימרקו את העולם, יבררו לו, כמה גדולה היא הטעות של המתפארים במציאות הלקויה, בעת אשר רק החלום החפשי, המורד במציאות וגבוליה, הוא הוא באמת האמת היותר הויתית של המציאות. ואז שב חזון החלום והיה למחזה ברור. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, ותמונת ד' יביט [שם קובץ ג' פסקה רכו].

אורות הראי"ה
מרן הראי"ה קוק
והגאון ר' יוסף גרשון הורביץ זצ"ל
רבה של שכונת וישיבת מאה שערים (פרק י"ב)

פרק י"ב: זקן הרבנים
כפי שספרנו בשבועות הקודמים, שימש הרי"ג הורביץ כרבה של שכונת מאה שערים וכראש הישיבה ששכנה בה. כמו כן הוא שימש כדיין בבד"ץ של ירושלים, שהשתייך למרן הראי"ה ואשר בראשו עמד הגרצ"פ פראנק. בתקופה מסויימת שימש הרי"ג גם כסגן הראב"ד.
זאת בנוסף לתפקידים והמשרות הציבוריות שנשא, כיו"ר 'הועד הכללי', נשיא 'ועד העדה', ועוד.

נצח ישראל - קשור לתורה
באחת מדרשותיו אמר הרי"ג כך:
"מסורת קדושה, הטבועה עמוק-עמוק בחיי ישראל מאז היותו לעם, ומצאה לה את הבטוי הנכון וההדגשה האמיתית ע"י מאמרי חז"ל הרבים בנדון זה: כי מושג הנצחיות שאנו מיחסים לחיי ישראל הן במובן הכללי והן במובן הפרטי, קשור וצמוד עם "למוד וקיום התורה" שהיא נצחית-החלטית "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום!" וההנחה היסודית הזאת היא אמנם גם משמשת לנקודת ההערכה לכל אישיות ולכל צבור ותקופה בישראל" [את דבריו אלו הבאנו במילואם בגליון 123].
על דיבור בלשון הקודש
הרי"ג היה מראשי התנועה החרדית 'המזרחי' בירושלים. בישיבת ועדת החינוך של המזרחי (שהתקיימה ביפו בימים י"ט-כ' שבט תרע"ט), אמר כך:
"לנו יש חינוך מקובל מדורי דורות ועליו לא נוותר. ועד החנוך אינו צריך להתערב בדבר הזה. הכסף שבידו הוא שלנו יותר משלו. הוא משמש רק אדריסה [=כתובת]. יש לנו הזכות לדרוש את הכספים מבלי שיחוו לנו דעה בעינינו הרוחניים. ישיבות ותלמודי תורה צריכים לייסד רבנים ולא מרדכי בן הלל הכהן וסייעתו. עכשיו מודים כבר הנבונים שבהם שאין מקום לשפה זרה בבתי הספר העממיים. כל צעקתם מתרכזת כעת מסביב לשפה העברית, שעושים אותה לעיקר העיקרים. הסיבה מובנת, להם אין למוד אחר המכריז על לאומיותם. לנו השפה היא רק אחד העיקרים, יש בכלל מאתים מנה; מכיון שיש לנו כל למודי הקודש, ממילא יש לנו גם לשון הקודש. ההתנגדות לשפתנו בירושלים באה רק מפחד התקונים שכבר נכווינו בהם" ['האיש על החומה', ג', עמ' 97, ע"פ עתון 'הציר'].

בעניין זה יש להזכיר את דבריו של מרן הראי"ה:
"בנוגע לתלונה של "עברית בעברית" [דרישה שהוצגה למנהלי מוסדות החינוך של הישוב הישן] אחשוב כי מע"כ יודע שאוהב אני גם את השפה הקדושה שלנו לא פחות מהדורשים אותה, ואילו לא הייתה הדרישה בָּאופן הידוע כי עתה לא הייתה שאלה זו במציאות, ועכ"פ הלא יודעי השפה ודובריה יוצאים מ'עץ חיים' לא פחות מבתי הספר, מה גם שלימודי השפה נלמדים בעברית ומה מקום לטענות קלושות שאין להם שום ערך כללי כלפי הדרישה המקורית שבה נוגע הרבה גם קיום וערך ההסתדרות הציונית מעולם" [מתוך הספר 'חורבת ריה"ח בנשיאות מרן הראי"ה (הוצ' 'אור האורות', ירושלים תש"ע) עמ' צח].
את הדברים הללו כתב מרן הראי"ה למר חיים וויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, בתוך מכתב ארוך בו הוא מבאר את חשיבות התלמוד תורה 'עץ חיים' (שעמד תחת נשיאות הראי"ה), כמכון קודש העומד בטהרתו מבלי עירובים זרים וחדשניים.

החגיגה ב'מאה שערים'
לאחר פטירתו של מרן הראי"ה, בשנותיה הראשונות של המדינה, היה נחשב הרי"ג הורביץ ל'זקן רבני ירושלים', הודות לגילו המופלג, גדלותו המופלאה בתורה, ומסירותו בהנהגת הציבור.
והנה תיאור מעניין של אחת החגיגות שנערכו בנוכחותו, בישיבת 'מאה שערים' אשר הוא עמד בראשה:
"קהל אלפים מתושבי ירושלים וסביבותיה ובראשם כבוד הרב הראשי לישראל מרן הגאון רבי יצחק איזיק הלוי הרצוג שליט"א, גדולי התורה, ראשי הישיבות ורבי ירושלים, נציגי השלטונות והמוסדות הלאומיים, השתתפו בחגיגה הגדולה והמפוארה של חנוכת בדק הבית והכנסת ספרי תורה בארון הקודש החדש בהיכל הישיבה הגדולה 'מאה שערים' ששופץ לאחר שנפגע קשות מהפגזת עיר הקודש ע"י קלגסי האויב - בתמיכת המוסדות הממשלתיים והלאומיים, והושלם תיקונו ושכלולו ברוב פאר [...].
התהלוכה עם ספרי התורה יצאה מבית המדרש דחסידים אוהל שמואל ביום שני כ"ז אלול תש"ט, בלווית תזמורת שנגנה במשך כל התהלוכה עד הכנסת ספרי התורה לחצר הישיבה רחבת הידים שקושטה בטעם רב. לאורך החצר התנופף סרט עצום שנשא על גבו הברכה המסורתית "ברוכים הבאים בשם ד'".
ברטט וברגש רב פתח את החגיגה זקן הרבנים ונשיא המועצה הדתית לקהילת ירושלים הגאון הצדיק רבי יוסף גרשון הורביץ שליט"א שקידם בברכה את אישי התורה והישוב הרבים שבאו לקחת חבל בשמחת היום. הרב הראשי לישראל מרן הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג שליט"א דיבר ארוכות על קדושת האוהל, הישיבות ובתי המדרש ופנה בקריאה נלהבת לנדיבי הלב לתת יד רחבה למען ביצור הישיבה, להגדלת התורה והאדרתה, יו"ר המרכז העולמי של המזרחי וחבר הנהלת הסוכנות היהודית הרב זאב גולד דיבר על ערכן הרב של הישיבות העתיקות המהוות את באר החיים והפליג בשבחה של ישיבת 'מאה שערים' המהווה מבצר לתורת ישראל ולומדיה. כן השמיעו דברי ברכה האורח מארה"ב ר"מ ישיבת רבי יצחק אלחנן הגאון רבי אהרן דוד בוראק שליט"א ומנהלו הכללי של משרד הדתות הרב דוב וויס. מטעם 'מפעל התורה' - המוסד המרכזי של הישיבות בא"י נאמו ראש ישיבת 'שער השמים' הגרחי"ל אויערבאך שליט"א והמפקח הכללי של הישיבות וראש ישיבת 'בית זבול' הגרש"ב וורנר שליט"א [...]. ניהל את החגיגה ראש הישיבה ומנהלה מרן הגאון רבי יצחק יעקב וויכטפויגל שליט"א" ['הפרדס', שנה כד, חוב' א', עמ' 5].

מזכרונות הרי"ג הורביץ זצ"ל
"אנוכי, נער כבן עשר שנים, בשנת תרל"ט - והנני יושב בבית הורי ז"ל בעיירה הקטנה "יורעמיץ", על פני הנהר ניימאן, ליד מיר המפורסמת, בכל יום ויום אני מהלך ברגל לטוריץ הסמוכה, מהלך של שני מילין, כדי ללמוד תורה: בימי תקופת טבת כבימים של תקופת תמוז... עיירתנו קטנה היתה ומספר היהודים בה מעטים.
כשמלאו לי עשר שנים ניגשה אלי אמא באחד הלילות, עת ישבתי לבדי בחדר קטן, ד' על ד', ולמדתי (נדמה לי מסכת גיטין), ואמרה ברַכּוּת: "הנה גדלת והיית לבן עשר, עליך ללמוד תורה הרבה, בעיירתנו אין ישיבה ולא מגיד שיעור. סע אל אחי שאול חיים לדובראוונא, ושם תלמד תורה"... דמעות זלגו מעיני אמא ז"ל, וגם מעיני אני. להפרד מן הבית - מה קשה! אבל כמצוות אמי - קם והיה: בחודש אייר שנת תרל"ט באתי לדובראוונא, אל בית דודי, ר' שאול חיים. הגעגועים לבית הורי - היו עזים ונוראים. ואולם הרוח היהודית ששרתה בדובראוונא עודדה וליטפה אותי, עד שהסתגלתי לחיים עצמאיים, כלומר לחיים ברחוק מקום מן ההורים... ומאז לא ראיתי יותר לא את אבא ולא את אמא, זכרונם לברכה!
בדובראוונא מצאתי חיים אחרים מאלה שב"יורעמיץ", כי המעבר היה מעיירה קטנה, המלאה עובדי אלילים, לסביבה יהודית, אשר בכל פינה, בכל שביל ובכל צעד - הנך נפגש ביהודי - יהודי בתלבושת יהודית...
באתי לְבַּית רַבָּנִי, מלא אור, אור תורה ומצוות, שהרי בבית הדוד יומם ולילה הוגים בתורה: בחורים יושבים ולומדים בביתו, והוא מפרנסם ומכלכלם על חשבונו. עם כל אחד מהם נהג כמו בבנו ממש. קיצורו של דבר: הבית היה לבית מקדש מעט. וזכורני באותם הלילות מלילות שבת, בהם ישבנו כל 'חבורת הבחורים' עד לאחר חצות הלילה ולמדנו לפני מנורות נפט, ישב לו גם הוא, ר' שאול חיים, לפני מנורת שמן קטנה והתעמק בלימודו, והוא כולו, נפשו וגופו, צמוד לספר הגמרא המונח על ה"שטענדער"... רבים מן הבחורים נפלו אפים על ה"שטענדערים" ונרדמו, ואז קם ר' שאול חיים ממקומו ומציע את יצועיהם וחוזר אל מקומו, וממשיך בלימודו...
ואז, רק אז, ראיתי בפעם הראשונה את ר' שאול חיים איש המידות, ראיתי את ר' שאול חיים השקדן והמתמיד. ובהמשך השנים, כלומר עד יום פטירתו, עקבתי אחרי כל מהלכיו ודרכיו. ומפעם לפעם הכרתי יותר את האיש, את הגאון, את הגדול במידות והמלא במצוות כרימון [...]".
['נרות שבת', י"ז טבת תש"ו]