^ 1.. בפשטות, אם מנהג 'מהדרין' להדליק נר אחד לכל אחד מבני הבית, במנהג 'מהדרין מן המהדרין' צריך להוסיף ולהדליק לכל אחד מבני הבית לפי מספר הימים, וכך היא דעת הרמב"ם הל' חנוכה ד, א-ג, וכן מנהג אשכנזים. אולם לר"י (תוס' שבת כא, ב), רק אחד מבני הבית ידליק חנוכיה אחת, כי אם ידליקו עבור כל אחד מבני הבית, לא ידעו איזה יום הוא בחנוכה, ועיקר מגמת 'מהדרין מן המהדרין' לבטא את הנס לפי מספר הימים. וכך מנהג ספרד, וכ"כ בשו"ע תרעא, ב. (ופירש הרא"ה שזה יותר הידור, כי ברוב הבתים יש מעט אנשים, ונמצא שבדרך זו ידליקו יותר נרות. עוד אפשר לפרש, שאף אם ידליקו בזה פחות נרות, ההידור הוא שיצטרכו לדקדק איזה יום הוא בחנוכה). ורבים ביארו שיסוד החילוק בין המנהגים נעוץ במקום ההדלקה. למנהג ספרדים הדליקו ליד הפתח, ואזי אם היו מדליקים שם כמה מבני הבית, לא היו יודעים איזה יום הוא. ולמנהג אשכנזים נהגו להדליק בתוך הבית, וממילא אפשר שכל אחד ידליק. וכ"כ בדרכי משה תרעא, א, בשם מהר"א מפראג, שכאשר מדליקים בתוך הבית, גם לתוס' ה'מהדרין מן המהדרין' צריכים שכל אחד מבני הבית ידליק חנוכיה לעצמו.
בביאור הגר"א כתב, שהטעם העיקרי בגמרא לדברי בית הלל הוא 'מעלים בקודש', ואין צורך שידעו כמה ימים, אלא העיקר להוסיף ולהרבות בנרות, ודחה בזה את סברת התוס', ולכן גם כשכולם מדליקים בפתח הבית, יש להדליק לפי מספר בני הבית והימים.
יש דקדקו שלרמב"ם אחד מדליק עבור כולם, ואילו למנהג אשכנז עפ"י המהרי"ל כל אחד מבני הבית מדליק בברכה. והרב רבינוביץ כתב בספר מלומדי מלחמה (עמ' 232), שלפי הגירסה המובאת במהדורת הרב קפאח, יוצא שמנהג אשכנז בדיוק כרמב"ם. ונתבאר בט"ז תרעז, א, ומ"א תרעז, ט, שהואיל ובני הבית אינם מתכוונים לצאת בברכת בעל הבית, הרי שהם יכולים לברך על הדלקת נרותיהם. ומשמע שבלא זה אינם יכולים לברך, כי אין לברך על ההידור. וב'שפת אמת' לשבת כא, ב, הביא סברה שמעיקר התקנה קבעו שהמהדרין מן המהדרין יברכו למרות שכבר יצאו ידי עיקר המצווה. עוד נחלקו בזה אם הדליק נר אחד בברכה ואח"כ השיג עוד נרות כמניין המהדרין, האם יחזור לברך על הדלקת נרות ההידור, לא"ר יברך ולפר"ח סו"ס תרע"ב, לא יברך, ולזה נטה בשו"ת רע"א תנינא יג (עי"ש היטב), עפ"י מה שמשמע מהט"ז ומ"א.
ויש לברר מה הדין בבני בית שחשבו להדליק בעצמם, ולבסוף לא הדליקו, האם יצאו בהדלקת בעה"ב. ונלענ"ד שבדיעבד יצאו, כי המצווה שיהיה נר בבית ובפועל היה, ובעל כרחם יצאו ידי המצווה בלא הידור. ומה שהם מכוונים שלא לצאת כדברי הט"ז ומ"א הוא בהידור שהם עצמם ידליקו בברכה, אבל בעצם ההדלקה יוצאים. וצ"ע. ובוודאי שכך הדין לסברת ה'שפת אמת'. ועוד, שיש ברירה בדרבנן.
^ 2.. הטעם שאשתו כגופו מובא בהרבה אחרונים ובתוכם מ"ב תרעא, ט, ותרעה, ט; כה"ח תרעא, טז. ולגבי הנוהגים ששאר בנות הבית אינן מדליקות נאמרו כמה טעמים: לחת"ס שבת כא, ב, הואיל ונהגו להדליק בחוץ, לא היה צנוע שתצאנה. למשמרת שלום מח, ב, הואיל והאם לא מדליקה אין דרך ארץ שבנותיה תדלקנה. וי"א שטעם הדלקת הקטנים כדי לחנכם, וכיוון שהבנות לא ידליקו כשיגדלו, שיצאו על ידי בעליהן, אינן מדליקות כשהן קטנות. (ועי' במקראי קודש (פרנק) יד, ובימי החנוכה ח, ג, ותורת המועדים ב, א-ג).
ואם ירצו ידליקו בברכה, כמובא במ"ב תרעה, ט. שהרי גם במצוות שנשים פטורות, לפי מנהג אשכנז רשאיות לקיים בברכה, ק"ו בנרות חנוכה שנשים חייבות. וכיוון שיש רווקות ואלמנות שגרות לבדן, יש מקום שהבנות יתרגלו להדליק נרות בבית הוריהן בברכה. ולמנהג רוב הספרדים בכל בית רק אחד מדליק, ואם תרצה להדליק לא תברך.
^ 3.. בגמרא שבת כג, א, הגירסה 'להדליק נר של חנוכה', וכ"כ הרי"ף ורוב הראשונים, וכך מנהג אשכנזים, כפי שכתב במ"ב תרעו, א. לעומת זאת בשו"ע תרעו, א, כתב: 'להדליק נר חנוכה', וכך דעת האר"י והגר"א, וכך מנהג ספרדים.
^ 4.. י"א שברכות 'שעשה נסים' ו'שהחיינו' נקבעו על הדלקת הנרות ועל היום, ומי שאינו מדליק נרות יברכן על עצם היום (מאירי). וי"א שנתקנו רק על הדלקת הנרות, ומי שאינו מדליק או רואה נרות אינו רשאי לברכן (רמב"ם). וגם האחרונים נחלקו בזה. ובשעה"צ תרעו, ג, נשאר בצ"ע. ולרוב האחרונים אין לברך מספק. ועי' בימי הלל והודאה יט, ד.
^ 5.. שבת כג, א: "הרואה נר חנוכה צריך לברך". ומבואר שהמדליק מברך שתי ברכות - 'להדליק' ו'שעשה נסים', והרואה מברך אחת - 'שעשה נסים'. וביום הראשון מוסיפים ברכת 'שהחיינו'. אלא שנחלקו באיזה רואה מדובר. לדעת רש"י, רמב"ם ומרדכי, מי שהדליקו עליו נרות ולא שמע את הברכות, כאשר יראה את נרות החנוכה יברך 'שעשה נסים'. מפני שיש במצווה שני חלקים: האחד, להדליק נרות חנוכה בבית כדי לפרסם את הנס, והשני להודות לה' על הנס מתוך ראיית הנרות. ומי שהדליקו עליו נרות בביתו יצא ידי מצוות ההדלקה, אבל כיון שלא שמע את ברכת 'שעשה נסים' לא יצא ידי מצוות ההודאה, ולכן כאשר יראה נרות חנוכה יברך 'שעשה נסים'. למשל, אשה שלא שמעה את בעלה מברך בעת הדלקת הנרות, כשתבוא אח"כ ותראה את הנרות תצטרך לברך 'שעשה נסים'. וכן אחד מבני הבית שלא היה בבית בעת הדלקת הנרות, כשיעבור ברחוב ויראה מבעד לאחד החלונות נרות חנוכה, יברך 'שעשה נסים'. לעומתם, דעת רשב"א, ר"ן וסמ"ג, שרק מי שלא יצא ידי חובת הדלקת נרות, כי אין מי שידליק עליו, כשיראה נרות חנוכה - יברך 'שעשה נסים'.
ונפסק בשו"ע תרעו, ג, מ"ב ו, שעה"צ ט-יא, כה"ח כד, שלא יברך מפני הספק. ועי' בשו"ע תרעז, ג, ובכה"ח כג. ועי' בבירור הלכה שבת כג, א, ובב"י וב"ח תרעו, ג, ומ"ב ו, ושעה"צ ט. וגם לסוברים שבהדלקת אבי המשפחה יוצאים ידי כל המצווה, ברור שיש הידור בכך שהמצווה תתקיים בנוכחות כל המשפחה, ולכן צריך לקבצם לקראת הדלקת הנרות, וכ"כ במ"א תרעב, ה, ח"א קנד, כ, מ"ב תרעב, י, בא"ח וישב א, ועוד. ועי' בתורת המועדים ו, א; ו, טז; ושם עמ' מז-מח; וימי הלל והודאה לט, א; לט, ד, 1.
^ 6.. שבת כא, ב; כג, א; שו"ע תרעג, א. ובשבת כג, א (ועי' בבירור הלכה), אמרו ששמן זית מצווה מן המובחר, אבל משמע שזה רק מפני שאורו צלול יותר. ולכן י"א ששעווה מהודרת כמו שמן זית ואולי אף יותר, כמובא בד"מ תרעג, א, וכ"כ מרן הרב קוק במצוות ראיה תרעג. אולם המאירי והכלבו כתבו שיש מעלה לשמן זית שמזכיר את הנס, וכ"כ הרבה אחרונים ומ"ב ד, וערוה"ש א. וכן נהגו מרן הרב והרצי"ה. (וביחס לדעת המהר"ל, עי' במחה"ש א, שעה"צ ד, כה"ח יח, וימי הלל והודאה יד, 21-23).
^ 7.. לתירוץ הראשון בשבת כא, ב, זמן ההדלקה הוא "משתשקע החמה עד שתכלה רגל מהשוק", ולתירוץ השני משך הזמן שצריכים הנרות לדלוק הוא כשיעור זה, וכתבו הרי"ף והרמב"ם ועוד ראשונים שהוא כחצי שעה, וכך נפסק בשו"ע תרעב, ב, ותרעה, ב. ועי' מ"ב תרעב, ה. אמנם יש מהראשונים שסוברים שיוצאים ידי חובה בהדלקה לזמן קצר יותר ובנרות קטנים יותר, או מפני שהלכה כתירוץ הראשון, או שהלכה כשני, אבל אחר שנהגו להדליק בתוך הבית כבר אין צורך להדליק כשיעור זה שהוא משך זמן שהיו חוזרים מהשוק (או"ז וסמ"ג). ולכן כשאין מספיק שמן, ידליק בלא ברכה (באו"ה תרעב, ב, 'כזה'). ועי' בבירור הלכה לשבת כא, ב, בציון ד, ב, וציון ה.
^ 8.. יש מהאחרונים שסוברים שאפשר לקיים מצוות חנוכה בנורה חשמלית, וכ"כ הרב יוסף משאש בשו"ת מים חיים רעט. ודעת רשז"א (הליכות שלמה טו, ג), שאפשר בלית ברירה להדליק פנס ולברך עליו (כי חומר הבערה שבו סמוך לפתילה). אולם דעת רוה"פ שנורה חשמלית אינה כשרה, ובלית ברירה ידליקו נורות חשמליות בלא ברכה. ועי' ביבי"א ג, לה, שסיכמם. ודנו האחרונים בחילוקים הללו. ומרן הרב קוק במצוות ראיה או"ח תרעג כתב: "מפני שלא היו במציאות בעת תקנת חז"ל, יש לומר שלא נכנסו בכלל הנרות שעליהם חלה התקנה. דוגמא לדבר מצאנו בגזירת כתמים, דאזלינן בתר מאכולת שבימיהם". והחילוק בין נר שבת לחנוכה מבואר בהר צבי או"ח ב, קיד, ועוד. ועי' בפניני הלכה שבת ד, ה, שבשעת הצורך אפשר לברך בשבת על הדלקת נורה חשמלית.
^ 9.. עי' בבירור הלכה שבת כא, ב. ואין מברכים מפני שאולי יוצאים בהדלקה של פחות מחצי שעה, כמובא בהערה 7. ועוד שלפעמים נדמה שהנרות בוודאי יכבו ובאמת אין בזה וודאות, עי' שעה"צ תרעג, ל. וגם אם כיבם במזיד, חוזר ומדליקם בלא ברכה, כי אולי כבר יצא. ועוד, שלא ברור שהכיבוי ביטל את ההדלקה שהיתה כהלכה. כתב בהר צבי או"ח ב, קיד, שאם הדליק במקום שמסיבה חיצונית אינם יכולים לדלוק חצי שעה ובכל זאת דלקו חצי שעה, יצא ידי חובה, ולכן המדליקים בארגז זכוכית ורק אחר ההדלקה סגרו את הפתח, יוצאים לכתחילה, כי בפועל הנרות יכולים לדלוק באופן זה חצי שעה.
דעת רש"ל וט"ז (מ"ב כו), שאם בערב שבת הנרות כבו בשגגה, חייבים לחזור להדליקם, כי עדיין לא דלקו אחר שקיעה. ודעת רוה"פ שאין בזה חובה, אבל ראוי מאוד להדליקם. ואחר שנכנסה שבת או שקיבל על עצמו את השבת, לכו"ע אסור להדליקם.
^ 10.. העבירם מבפנים לחוץ או להיפך אחר ההדלקה - לא יצא, שהרואה יחשוב שהדליקם לצורך עצמו (שו"ע תרעה, א). וצ"ע אם גם היום שאין משתמשים בנרות לאורה לא יצא, שכן לכאורה אין חשש שיחשבו שהדליק את הנרות לצורך עצמו. ומ"מ למעשה אפילו בתוך הבית אין להזיז את הנרות ממקום למקום (מ"ב ו). אבל מעט, כאשר ברור שהוא כדי לפרסם את הנס, נראה שמותר, ועי' שעה"צ תרעד, ד.
^ 11.. לדעת רז"ה ועיטור, מותר להשתמש לאורם תשמיש של קדושה. ולדעת רמב"ם, רמב"ן, רשב"א, רא"ש ועוד - אסור, וכך הלכה. ולדעת רא"ש תשמיש ארעי של חול שאין בו גנאי מותר, כגון למנות מעות מרחוק. ולרוה"פ אסור, וכ"כ בב"י ושו"ע תרעג, א. ובבאו"ה 'ויש' כתב שתשמיש קדושה דרך ארעי, כגון ללמוד מעט לאורן, אפשר דמותר. כתב בשעה"צ יא, שמותר ללכת במקום שנר החנוכה מסייע לו שלא יכשל, ואינו חייב לעצום את עיניו, כי אין זה נחשב תשמיש. ועי' בבירור הלכה שבת כא, ב; מ"ב ח.
^ 12.. עי' שבת כב, א, בירור הלכה שם, שו"ע תרעד, א, ויש בסוגיה זו דעות ופרטים רבים. אבל המנהג שלא להדליק אפילו נר מצווה מנר מצווה כמבואר ברמ"א ומ"ב, וכ"כ בכה"ח ח. ובשעת הדחק יכול לסמוך על דעות המקילים.
^ 13.. שו"ע תרעב, ב, מ"ב ז-ח. ומתחשבים בדעת רש"ל שחושש לרואים שיחשבו שנהנה באיסור, ובדעת הב"ח שמתיר בהנאה רק אם התנה שלא תחול הקדושה על הנותר אחר חצי שעה. ועי' להלן יג, ד, שכיום יש הידור מצווה שהנרות ידלקו יותר מחצי שעה. ועפ"י סברות אלו כתבתי בסתם ששמן הנותר אסור, בלא לחלק אם כבר דלק חצי שעה. אמנם אם התכוון לכבות את הנר אחר חצי שעה ולהשתמש בנותר לצורך חול - מותר, כמבואר במ"ב תרעז, יח.
^ 14.. בעניין השמש, עי' שבת כא, ב, ובירור הלכה שם; שו"ע תרעא, ה, באו"ה 'וצריך', שיש עניין להבחין בין נרות מצווה לנר רשות.
לדעת שו"ע ורמ"א תרעג, א, ורוב הפוסקים, נר שמש אחד מתיר את השימוש לאור כלל הנרות. אמנם י"א שאם בא לעיין ממש אסור, כי נהנה מתוספת האור של נרות המצווה. והפר"ח סובר שרק אם צריך לאור רב אסור. ולמ"ב תרעג, טו, עפ"י מ"א, לכתחילה אין להשתמש לאור הנרות והשמש, כי הרואה יאמר שלצרכו הדליקם. וע"ע במ"ב כד, ובבאו"ה שם 'שאם', ו'יהיה', וכה"ח לט.
^ 15.. מנהג זה מבואר בשו"ע תרעו, ה, דרכי משה ב, האר"י בשער הכוונות, כה"ח לא. והעמידה קרוב לנר החדש השמאלי מבוארת בח"א קנד, כג, ומ"ב יא. ונראה להוסיף, שעל ידי שיעמוד בצד השמאלי של הנרות, בבואו להדליק את הנר הראשון בשמאל, לא יחשב כמי שפונה לשמאל, אלא כמדליק את הנר הקרוב אליו ומשם פונה לצד ימין. ויש עוד שני מנהגים: מהרש"ל והגר"א סוברים שתחילה יש להדליק את הנר הקרוב ביותר למזוזת הפתח (בין אם הניחוהו משמאל לפתח כפי שצריך לכתחילה ובין אם הניחוהו מימין), וממנו ממשיכים אל שאר הנרות. ומתחילים בו כי הוא עיקר המצווה והשאר למהדרין, וזה יותר חשוב מלהדליק משמאל לימין. ושיטת הט"ז הפוכה מהשיטה המקובלת, מפני שהוא סובר שהפנייה לצד ימין, פירושה שיתחיל להדליק את הימני ומשם ימשיך לשמאל. וביום הראשון מדליק את הנר השמאלי שבחנוכיה, כי הוא הסמוך למזוזה שבצד שמאל של הפתח. ושיטות אלו נתבארו במ"ב ובאו"ה שם, וכתב שבכל הדרכים יוצא ידי חובה.
^ 16.. הטעם העיקרי שנזכר בראשונים להדלקה בביהכ"נ - משום פרסום הנס. וכ"כ המאירי שבת כג, ב, המנהיג, הכלבו, ועוד רבים. והריב"ש קי"א כתב, שהואיל והתחילו להדליק בפנים, הנהיגו להדליק בביהכ"נ לפרסם את הנס ברבים. ועוד טעם כתב המנהיג, שהואיל והנס היה במקדש רצו לפרסמו בביהכ"נ שהוא מקדש מעט. ולטעמים אלו אין יוצאים בהדלקה זו. ובאורחות חיים באר שהמנהג נועד גם כדי להוציא את מי שאינו בקיא או שאינו זריז במצווה. וי"א שהוא להוציא האורחים שאין להם בית. ולטעמים אלו משמע שאפשר בשעת הדחק לצאת בהדלקה שבביהכ"נ. ולשיטת רש"י, רמב"ם ומרדכי, שהובאה בהערה 5, מי שיצא ידי חובת עצם ההדלקה בנרות שהדליקו בביתו בהעדרו, לא יצא ידי חובת הודאה, ויכול לצאת בשמיעת ברכת 'שעשה נסים' בהדלקה שבביהכ"נ.
ומ"מ להלכה המדליק בביהכ"נ לא יצא ידי חובתו, שחובה על כל אחד להדליק בביתו. ומי שהדליק בביהכ"נ, אם בביתו הוא מדליק גם עבור אשתו או בני ביתו, פשוט שבביתו יחזור לברך את כל הברכות. ואם הוא מתגורר לבדו, ביום הראשון יברך בביתו רק שתי ברכות, מפני שי"א שברכת 'שהחיינו' היא על עיצומו של יום (עי' ב"י תרעו, ג, שעה"צ ג), וכבר יצא בה בברכה שבירך בביה"כ. וכ"כ במ"ב תרעא, מה, כה"ח עד. (וביחו"ד ב, עז, כתב שגם 'שעשה ניסים' לא יחזור לברך, ובאג"מ או"ח א, קצ, כתב שגם 'שהחיינו' יחזור לברך). ולכן עדיף לכתחילה שידליק בביהכ"נ מי שאינו נכנס לספקות הללו, כגון מי שנוהג לצאת בביתו בהדלקת אביו או שהוא מדליק בביתו גם עבור אשתו.
^ 17.. יש אומרים שהואיל ואח"כ יתקבצו שם עשרה אנשים שיראו את הנרות, אפשר להדליק את הנרות בברכה למרות שאת הברכות לא ישמעו עשרה (מ"א, מ"ב תרעא, מז, ובאו"ה שם). ויש אומרים שידליקו נרות בלי ברכה (מור וקציעה, כה"ח תרעא, עב). וכתב בשו"ת רב פעלים או"ח ב, סב, שאם יש שם עשרה בצירוף נשים שבעזרת נשים, גם למצריכים עשרה אפשר לברך. ובתורת המועדים ז, ח, הביא דעות שאפשר לצרף קטנים.
^ 18.. האוסרים לברך הם: מנח"י ו, סה, ציץ אליעזר טו, ל, דברי יציב או"ח רפו, שבט הלוי ד, סה, רשז"א וריש"א. לעומת זאת הרב אליהו התיר בתנאי שיתפללו שם ערבית. והרב ישראלי התיר להדליק גם אם לא יתפללו ערבית (מקראי קודש הררי י, הערה כד). וכ"כ ביבי"א ח"ז, נז, ו, והביא שכ"כ משנת יעקב להגר"י רוזנטל. ובאז נדברו ה, לז; ו, עה, הורה לברך כאשר ההדלקה נעשית באספה שמתקיימת בחוץ.
ומה שכתבתי להעדיף את שאינו רגיל במצוות, כי גם אם הלכה כמחמירים, אפשר להחשיב את אמירת הברכה שלו כלימוד וחינוך, וכעין מה שמתרגלים קטנים באמירת ברכות (עי' שו"ע או"ח רטו, ג, ומ"ב יד, שעה"צ יד, ונראה שאמירת ברכות תוך כדי קריאה בגמרא חמורה מחילוני שמתרגל לברך).