אכילה לפני תקיעות בראש השנה | הרב יואל ליברמן | בית המדרש

מדורים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אברהם בן רוחמה

2943

5 דק' קריאה

1.מה המקור בחז"ל לאיסור אכילה לפני תקיעות?
תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק א הלכה ז
כשם שמפסיקין [סעודה] לקריאת שמע כך מפסיקין לקריאת מגילה ולקריית ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולכל מצות האמורות בתורה .[סיכום: לפי התוספתא יש בעיה עם אכילה לפני תקיעת שופר ולעוד מצוות בין מן התורה כדוגמת שופר ולולב ובין מדרבנן כדוגמת מגילה ]

מה נפסק בשולחן ערוך?
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרנב סעיף ב: אסור לאכול קודם שיטלנו; [את הלולב] ואם שכח ואכל ונזכר על שלחנו ביום הראשון, שהוא מן התורה, יפסיק, אפי' יש שהות ביום ליטלו אחר שיאכל; ומיום ראשון ואילך, אם יש שהות ביום לא יפסיק; ואם לאו, יפסיק. הגה: ואם התחיל לאכול יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן חיובו, אפי' ביום ראשון א"צ להפסיק בדאיכא שהות ביום (ר"ן פ' לולב הגזול).

משנה ברורה סימן תרנב ס"ק ח: ביום ראשון שהוא מן התורה יפסיק - באמצע סעודתו כדין כל דבר שהוא מן התורה שאם התחיל (ח) באיסור צריך להפסיק..
[סיכום: בשולחן ערוך הובא להלכה איסור אכילה לפני נטילת לולב אלא שלא הובא איסור אכילה לפני שמיעת שופר.אלא שהמשנה ברורה מסביר שלפני כל מצווה מן התורה צריכים להפסיק לאכול. מצד שני, בנוסף, בשולחן ערוך, יש התייחסות לאיסור אכילה לפני מצוות אחרות כגון לפני תפילת מנחה וקריאת שמע במשנה מסכת שבת דף ט ע"ב, ושו"ע סי' רצב, לפני קריאת מגילה בשו"ע סי' תרצב, ולפני שריפת חמץ שו"ע סי' תלא, ]

2. האם איסור האכילה הוא מוחלט או שמותר לטעום?
מגן אברהם אורח חיים סימן תרנב ס"ק ד: אסור לאכול - משמע דטעימה בעלמא שרי [מותרת]...[לפני נטילת לולב]

3. כיצד מוגדרת טעימה בדין אחר בשולחן ערוך?
שולחן ערוך אורח חיים סימן רלב: והא דאסור לאכול סעודה קטנה [ לפני תפילת מנחה], היינו כשקובע לסעודה; אבל לטעום, דהיינו אכילת פירות, מותר. והוא הדין לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל, בלא קבע, מותר.

4.האם יש עוד פוסקים שסוברים כמגן אברהם?
ספר חיי אדם - חלק שני - כלל קמח: (טז) [לגבי אכילה לפני נטילת לולב] ומי שחלש לבו ואין יכול להמתין כ"כ, מותר לטעום קודם, דדוקא באכילה גזרינן שמא ישכח, משא"כ טעימה בעלמא. אבל מי שאינו חלוש, יחמיר אף בטעימה :

5. מה למד המטה אפרים מהחיי אדם לגבי אכילה לפני שופר?
ספר מטה אפרים - סימן תקפח סעיף א: וְאָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר, וּמִי שֶׁלִּבּוֹ חָלוּשׁ וְאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת לִתְקֹעַ וּלְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּטְעַם, יַעֲשֶׂה קִדּוּשׁ וְיֹאכַל כְּזַיִת לֶעקִיךְ (עֻגַּת דְּבַשׁ), בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה בִּמְקוֹם סְעֻדָּה וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתֶּה מְעַט קַאוֵי אוֹ טֵייא. (קפה או תה) וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָהֶם לַעֲשׂוֹת בְּצִנְעָה מִפְּנֵי הֲמוֹן עָם שֶׁלֹּא יָקֵלּוּ בְּיוֹתֵר:

6. מה נהגו בדורות קודמים?
שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן ז ד"ה אך יפה [ לרבי משה סופר נפטר בפרשבורג ה' ת"ר=1839] אך הרי הרופאי' שפטו שחלישותו של זה ליבא ריקנא גרמה לו וא"כ בר"ה =בראש השנה= טרם הליכתו לב"הכ =לבית הכנסת= שהוא קודם אור היום יטעם ואפי' יאכל ויחזק לבו להתפלל ועוד אני אומר אם לא סגי לי' בכך עלי ועל צווארי שיקדש על היין אחר תפלת שחר קודם תקיעת שופר מיושב [דאח"כ קודם מוסף הוה הפסק בין תקיעות מיושב לתקיעות של סדר הברכות] אך מיד אחר תפלת שחר יקדש ויסעוד ויתפלל לפני ה'
[סיכום: יוצא מהחת"ס שהחידוש הגדול הוא אכילה לפני שופר, ואפילו את זה הוא מתיר במקרה הצורך לחולה וחלש ]

כיצד הגיב בעל שדי חמד כששמע שנוהגים אשכנזים לאכול לפני תקיעות?
שדי חמד מערכת ראש השנה (סי' ב אות לא): שמעתי שיש מקומות אצל אחינו האשכנזים יצ"ו, שביום ר"ה אחר שחרית יוצאים מבהכ"נ ושותים תה וחוזרים לשמוע קס"ת ותקיעות וכו', והיה הדבר תמוה בעיני, אך כשם שמצוה לומר דבר שנשמע וכו', ושו"ר בשו"ת הד"ר (סי' כט אות צח), שהגאון מהר"ש נהג כל ימיו ביום ר"ה, אחר תפלת שחרית, לצוות לאחד חלש לקדש ולהוציא הרבים י"ח, ואח"כ שתה הגאון הנ"ל תה, ונתן לקהל לשתות, ושוב אחר מוסף חזר לקדש שנית, וגם אנן נהגינן הכי אבתריה. וכמה רבנים גדולים נמצאים כאן, ואין פוצה פה ומצפצף וכדאי לסמוך עליהם. [סיכום: בעיני השדי חמד,(רב חיים חזקיה מדיני זצ"ל, נפטר תרס"ה בא"י), מה שנהגו אשכנזים לקדש לפני התקיעות היה חידוש אבל לאחר שראה שנוהגים כך גדולים יראי ה', אף הוא עצמו נהג כן.]
7. ומה כתבו בזה מפוסקי דורנו?
שו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן ז : ונראה דיסוד ההיתר לטעימה לפני התקיעות הוא עפ"י מה שכותב המג"א בסי' תרנ"ב שם בסק"ד דממשמעות לשון השו"ע שכתוב אסור לאכול, משמע דטעימה בעלמא שרי. וכן פוסק החיי אדם בכלל קמ"ח סעי' ט"ז. וכן ראיתי בספר ערך שי על או"ח סי' הנ"ז שכותב בפשיטות עפ"י דברי המג"א הנ"ל דלפי"ז בר"ה לפני תקיעת שופר ג"כ מותר טעימה וא"כ חל עליו חובת קידוש .. ואסור לשתות אחר שחרית בלא קידוש ע"ש.

שו"ת יביע אומר חלק ה - או"ח סימן כב: ועכ"פ נראה עיקר כד' האחרונים שמתירים מן הדין לטעום קודם תקיעת שופר וקודם נטילת לולב, ונ"מ דבאדם חלוש סמכינן עלייהו.

שו"ת שאילת שלמה חלק א' סי' קפ"ה: אמנם עכשיו נהגו היתר בכל המקומות, אפילו אצל היראים ביותר, והעמידו את הדברים על שורת הדין שטעימה מועטת מותרת. לכן אין כח לאסור

8.האם יש מקום גם להתיר סעודה?
שו"ת מנחת יצחק חלק ה סימן קיא ד"ה אמנם שפיר: אבל החת"ס ס"ל דמדינא מותר טעימה, וגם סעודה שאסור אינו אסור אלא משום פשיעה, (משא"כ קודם התפילה שאסור משום דל"ת =דלא תאכלו= על הדם), וכה"ג הקשור עם הרבים, כמו תקיעת שופר, אין חוששין לפשיעה, והיה אפשר דגם סעודה מותר מדינא, אלא משום מורא של יום הדין, המנהג שלא לטעום כלל ...
סיכום: מעיקר הדין היה נראה להתיר גם סעודה כיון שתקיעה היא בציבור לא צריך לחשוש שיפשע ויפסיד את התקיעות עקב אכילתו, אלא בגלל מורא יום הדין נהגו לא לטעום כלל.

שו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן ז: והיה נלפענ"ד להוסיף לומר דטעימה לפני התקיעות קיל עוד בהרבה מטעימה לפני נטילת לולב וממילא יש להקל אפילו בלא צורך גדול [עיין במ"ב שם בסק"ז שמתנה תנאי זה גבי נטילת לולב], והיינו מפני דהא התקיעות נעשים במשותף כל הציבור ביחד, ולכן ליכא בכה"ג חששא לשמא ישכח, דהרי מה"ט הוא שמחלק שם החיי אדם בין טעימה לאכילה משום דדוקא באכילה גזרינן שמא ישכח משא"כ בטעימה בעלמא ע"ש, וא"כ טעם זה דלא יבא לשכוח שייך עוד יותר לפני התקיעות מבלפני נטילת לולב, מכיון שיודע שהרבים לא יחכו לו, ונותן לכן דעתו לגמור טעימתו במהירות ולחזור לביהכ"נ, ולשמא כל הציבור ישכח לזה בודאי לא חיישינן דציבור זריזין הן. ומי שירצה לצאת מן המובחר יכול לבקש מחבירו או משכנו שיזכירנו ללכת לתק"ש בשעה המיועדת.
סיכום: לפי הרב וולדנברג בציץ אליעזר יש מקום להתיר טעימה לפני תקיעות יותר ממצוות אחרות כמו נטילת לולב. כיון שתקיעות נעשות בציבור בוודאי יזכירו לו לשמוע את התקיעות.

מקראי קודש לרב צבי פסח פראנק זצ""ל, ימים נוראים, סי' כט : אבל לעניין אכילה פחות מכביצה [ אפילו לחם] לפני תקיעת השופר במקום חולי או חולשה בודאי ההיתר הוא בגדר הותרה ואין צריך לאהדורי אחרי הקל קל תחילה. ובפירוש הררי קודש שם הביא דברי משנה ברורה סימן תרצב:[ לגבי אכילה לפני קריאת מגילה] - ואם הוא אדם חלוש והשהייה יזיק לבריאותו ויכול לבוא לידי חולי וטעימה מעט אינו מספיק לו (כט) נראה דשרי לאכול אך יבקש מאחד שיזכירנו לקרוא את המגילה אחר אכילתו
סיכום ותוספת הערות: בפועל לאכול סעודה ממש לא התירו. ומה שמצא הציץ אליעזר סברא לקולא היה רק לטעימה. ועיין מאמר מקיף ביותר בנושא זה של הגר"י סגל בנועם כרך י"ד לגבי מי שקשה לו בלי אכילה והתפילה נמשכת אחרי חצות -שהתיר לטעום אבל לא התיר סעודה. ועיין מה שכתב הרה"ג הרי"א הענקין בהפרדס לחודש תשרי תש"ז (ובשו"ת בני בנים סי' יד), שכתב שזו טעות גמורה, להקדים לאכול קודם תקיעות דמיושב, מטעם שאין ראוי להפסיק באמצע התקיעות, ולדעת המנחת יצחק הנ"ל הוא הפריז על המדה לכתוב כן כנגד החת"ס ז"ל. והמשנה ברורה התיר לאכול ממש רק בחולה כשהטעימה אינה מספיקה.

1 תגובותב1 דיונים

א אביגדור פרידלין |ה' תשרי תשפ"ג

שיעור אכילה לפני תקיעות ראש השנה

שאלתי היא מדוע - לפני תקיעת שופר בראש השנה - אכילה בעלמא צריכה להיות פחות מכביצה, ולא פחות משלושה-ארבעה ביצים? הרי במקומות שמקדשים בשבת אחר התפילה, אוכלים (שיחשב קידוש במקום סעודה) מזונות בשיעור פחות 3-4 ביצים...ולא רק פחות מכביצה.