עבודת ה' חלק ח' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
חובת הלבבות

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

103

4 דק' קריאה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

ייחוד עבודת ה' לכל דור ועם
וְהָרְבִיעִי, כִּי מִן הַיָּדוּעַ, כִּי עֲבוֹדוֹת בְּנֵי אָדָם חַיָּבִין בָּהֶן* כְּפִי מַעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת עֲלֵיהֶם, וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר מִתְחַדְּשׁוֹת סִבּוֹת לְעָם זוּלָתִי עַם אַחֵר*, מְבִיאוֹת לְיַחֲדָם בַּטּוֹבָה* מֵאֵת יְיָ יִתְעַלֶּה, וְצָרִיךְ בַּעֲבוּרָם שֶׁיִּתְיַחֲדוּ גַם הֵם בְּתוֹסֶפֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא מִבַּלְעֲדֵי שְׁאָר הָעַמִּים. וְאֵין דֶּרֶךְ לָדַעַת* זֶה מִצַּד הַשֵּׂכֶל לְבַדּוֹ, כַּאֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ בְּהוֹצִיאוֹ אוֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבְקִיעַת יַם סוּף, וּמַה שֶּׁסָּמוּךְ לָהֶם מִן הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר אֵין צֹרֶךְ לְזָכְרָם בַּעֲבוּר שֶׁהֵן יְדוּעוֹת וּמְפֻרְסָמוֹת. וְיִחֲדָנוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מִשְׁאָר הָאֻמּוֹת בָּעֲבוֹדָה, חִיְּבָנוּ בָהּ לְהוֹדוֹת לוֹ, וְיָעַד אוֹתָנוּ* עַל קַבָּלָתָהּ בִּגְמוּל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבַבָּא מַה שֶּׁלֹּא יִסָּפֵר מֵרֹב חֶסֶד וְטוֹבָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. וְכָל זֶה לֹא יִתְבָּרֵר כִּי אִם בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שְׁמוֹת יט, ד): "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי, וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".

התורה היא הקדמה להערת השכל
וְהַחֲמִישִׁי, כִּי הַהֶעָרָה הַתּוֹרִיָּה הִיא הַקְדָּמָה וּמָבוֹא אֶל הֶעָרַת הַשֵּׂכֶל וּרְאָיָה עָלָיו, בַּעֲבוּר צֹרֶךְ הָאָדָם בְּנַעֲרוּתוֹ אֶל חִנּוּךְ וְהַנְהָגָה וְלִמְנֹעַ תַּאֲווֹתָיו עַד שֶׁיֶּחֱזַק וְיִכּוֹן שִׂכְלוֹ, וְכֵן הַנָּשִׁים וְקַלֵּי הַדַּעַת מִן הָאֲנָשִׁים אֵינָם נִמְשָׁכִים אַחַר הַנְהָגַת הַשֵּׂכֶל מִפְּנֵי חֲלִישַׁת אִסּוּרוֹ* בָהֶם וְקִשּׁוּרוֹ אוֹתָם, הִצְרִיךְ הַדֹּחַק* לְהַנְהָגָה בֵינוֹנִית* שֶׁיִסְבְּלוּהָ, וְלֹא יִבָּצֵר* מֵהֶם לַעֲמֹד בָּהּ. וְעַל כֵּן נוֹסְדוּ הַתּוֹרוֹת עַל קָטְבֵי הַיִּחוּל וְהָרְהוּת*.
וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְקַצֵּר בְּחִיּוּבֵי הַתּוֹרָה, יִהְיֶה בְּמַדְרֵגַת הַחֲסִידִים הַזַּכִּים, וְיִהְיֶה רָאוּי לִגְמוּל הָעוֹלָם הַזֶּה וְהַבָּא. וּמִי שֶׁעוֹלֶה מִמֶּנָּה אֶל הָעֲבוֹדָה שֶׁהוּא מִדֶּרֶךְ הֶעָרַת הַשֵּׂכֶל*, יַגִּיעַ אֶל מַדְרֵגַת הַנְּבִיאִים וּבְחִירֵי עֶלְיוֹן הַחֲסִידִים, וִיהִי גְמוּלוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַשִּׂמְחָה בִּמְתִיקוּת עֲבוֹדַת יְיָ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (יִרְמְיָה טו, טז): "נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם וַיְהִי דְבָרְךָ לִי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי כִּי נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת", וְאָמַר (תְּהִלִּים סד, יא): "יִשְׂמַח צַדִּיק בַּייָ וְחָסָה בוֹ וְיִתְהַלְלוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב", וְאָמַר (תְּהִלִּים צז, יא): "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה". וּגְמוּלוֹ לָעוֹלָם הַבָּא לְהַגִּיעַ אֶל הָאוֹר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר לֹא נוּכַל לְסַפְּרוֹ וְלֹא לְדַמּוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (זְכַרְיָה ג, ז): "אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים* הָאֵלֶּה", וְאָמַר (תְּהִלִּים לא, כ): "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם*", וְאָמַר (יְשַׁעְיָה סד, ג): "עַיִן לֹא רָאָתָה* אֱלֹהִים זוּלָתְךָ* יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ".

חובת הלבבות (109)

בשביל הנשמה

29 - עבודת ה' חלק ז'

30 - עבודת ה' חלק ח'

31 - עבודת ה' חלק ט'

טען עוד

___________________________________
חַיָּבִין בָּהֶן וכו' – מצד חיוב 'הכרת הטוב'. לְעָם זוּלָתִי עַם אַחֵר – בבלעדיות לעם זה, ולא לעמים אחרים. מְבִיאוֹת לְיַחֲדָם בַּטּוֹבָה – גורמות שרק הם יזכו לטוב מה'. וְאֵין דֶּרֶךְ לָדַעַת – מהם הטובות שהושפעו לאומתנו בימי קדם. וְיָעַד אוֹתָנוּ – הבטיח לנו בתמורה. חֲלִישַׁת אִסּוּרוֹ – חיבור חלש של הנער לשכלו. הַדֹּחַק – ההכרח. לְהַנְהָגָה בֵינוֹנִית – הנהגה ממוצעת ומאוזנת בין השכל לתאוות הגוף, היא הנהגת מצוות התורה. וְלֹא יִבָּצֵר – אין מניעה. קָטְבֵי הַיִּחוּל וְהָרְהוּת – יסודות הציפייה לשכר והפחד מהעונש. מִדֶּרֶךְ הֶעָרַת הַשֵּׂכֶל – עבודה מתוך הבנה. עבודה מאהבה, לשמה. מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים – תתהלך בין מלאכי השרת. נֶגֶד בְּנֵי אָדָם - בגלוי לעיני כל [על פי מלבי"ם]. עַיִן לֹא רָאָתָה – את השכר הצפון לצדיקים. זוּלָתְךָ – מלבד ה'.

ביאורים
רבינו ממשיך לבאר שתי מעלות נוספות לעבודת ה' שמגיעה מתוך לימוד התורה מאשר זו שמגיעה רק על פי השכל;
4. ייחודיות : עבודת ה' שעל פי השכל נובעת מתוך התבוננות בטובו של הקב"ה על האדם. ככל שטובותיו של ה' לאדם גדולות יותר - כך עבודת ה' צריכה להיות מסורה ומדויקת יותר. אם היינו מתבוננים בשכלנו בלבד על המצב העכשווי בזמן רבינו, היינו סבורים שעמים אחרים שעכשיו שולטים ומשגשגים, הם אלו שצריכים לעבוד את ה' בצורה המעולה ביותר. לעומת זאת, עם ישראל שנמצא בגלות נרדף ומושפל, צריך לעבוד אותו פחות. התורה מגלה לנו שהטובות שעשה עימנו הקב"ה הן לאין ערוך יותר גדולות מאשר לאומות העולם. ה' הוציאנו מעבדות לחירות, נתן לנו את תורתו, והפך אותנו לעם המיוחד שלו שאף מקבל שכר בעולם הבא על עבודתו. דברים אלו הם טובות נפלאות שאין להן שיעור, ואלמלא התורה לא היינו מודעים לטובות הגדולות הללו. לכן דווקא עבודת ה' שנובעת מתוך התורה היא עבודת ה' גדולה ומפותחת יותר מאשר אם היתה נובעת רק על פי השכל.
5. מתאים לכולם : עבודת ה' הנובעת מתוך הכרה שכלית אינה מתאימה לכולם. אנו צריכים את הדרכתה של התורה כדי להדריך ולחנך את האדם כשהוא קטן, מכיוון שאז שכלו עדיין לא התבגר מספיק כדי לנהל את חייו לאורו. כמו כן, התורה מדריכה גם את אלו שאינם מנווטים את חייהם לאור השכל, כמו אנשים חסרי השכלה ודעת וכן מרבית הנשים בדורות שעברו (שמסירותן הרבה לבית מנעה מהן את הפנאי שנדרש להשכלה), אשר השכלתם לא יכלה לעזור להם להתגבר על תאוותיהם. התורה מציגה עבודת ה' מאוזנת שיכולה להתאים לכולם. מי שעובד את ה' לאור התורה, גם אם רצונו בשכר - זוכה למדרגת החסידים. כמובן, שמי שעובד את ה' מתוך הבנה והזדהות הוא במדרגה עליונה עוד יותר. זוהי מדרגת הנביאים והוא זוכה לשכר נפלא בעולם הזה של שמחה ומתיקות בעבודת ה' ולשכר עליון בעולם הבא שאי אפשר לתארו.

הרחבות
•שמחה בעבודת ה'
וִיהִי גְמוּלוֹ בָעוֹלָם הַזֶּה הַשִּׂמְחָה בִּמְתִיקוּת עֲבוֹדַת יְיָ. רבנו בחיי כותב שהשמחה היא שכרו של אדם המגיע לעבודת ה' מתוך השכל. אולם אין השמחה רק גמול, אלא גם תנאי הכרחי.
בספר דברים כתוב: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב" [כח, מז]. ופירש אור החיים : "יאשימנו הכתוב בעבדו ה' יתברך ולא היתה העבודה בשמחה, לפי שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצוות, והשמחה במעשה המצוה, מצוה בפני עצמו , מלבד השכר שיש לו על המצוה, יש לו שכר על השמחה, ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה, ולכך צריך שיעשה אדם המצוות בשמחה ובכוונה שלמה".
המרפא לנפש, בשם השל"ה (מט), כותב: "האריז"ל העיד על עצמו שלא זכה לכל המעלות הגדולות, מה שזכה לרוח הקודש כמפורסם, רק מחמת שהיה שמח תמיד כשעשה שום כל מצוה". השמחה בזמן עשיית המצוה מעידה על כוונה אמיתית והזדהות שלמה, ובכך היא מקרבת את האדם לה'.

לעילוי נשמת אברהם אספיס בן משה הלוי ע"ה