פרק א' חלק א' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
גבורות השם

קטגוריה משנית

1556

5 דק' קריאה

פרק א
נושא הפרק: ההיתר לספר גבורותיו של הקב"ה
מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה', יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ (תהילים קו, ב). רְצוֹנוֹ לוֹמַר, כִּי סִפּוּר שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי אֶפְשָׁר מִשְּׁנֵי פָּנִים: הָאֶחָד, מִצַּד שֶׁלֹּא נוּכַל לַעֲמֹד עַל הַגְּבוּרָה בְּעַצְמָהּ כַּמָּה גָּדוֹל גְּבוּרַת מַעֲשָׂיו, וְהַשֵּׁנִי, מִצַּד שֶׁהֵם רַב בְּרִבּוּי אֵין תַּכְלִית לָהֶם. וּלְפִיכָךְ סִפּוּר שִׁבְחוֹ אִי אֶפְשָׁר, מִצַּד הָאֵיכוּת וּמִצַּד הַכַּמּוּת, אִם מִצַּד הָאֵיכוּת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל אֵיכוּת גְּבוּרַת מַעֲשָׂיו, וְגַם מִצַּד הַכַּמּוּת אִי אֶפְשָׁר. וּכְנֶגֶד הָרִאשׁוֹן אָמַר: מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה', שֶׁהָרָצוֹן בָּזֶה*, מִי יוּכַל לְדַבֵּר הַגְּבוּרָה 1 וְלָרֶדֶת עַד תַּכְלִית, וּלְפִיכָךְ אָמַר לְשׁוֹן יְמַלֵּל, כִּי לָשׁוֹן זֶה בָּא עַל דְּבַר חִדּוּשׁ, כְּמוֹ (בראשית כא, ז): מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה. וּכְנֶגֶד רִבּוּי הַכַּמּוּת, שֶׁהֵם בְּלִי קֵץ וְתַכְלִית, אָמַר: יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. אָמַר כָּאן לְשׁוֹן כָּל תְּהִלָּתוֹ, שֶׁרְצוֹנוֹ עַל הַכַּמּוּת. וּבְפֶרֶק אֵין עוֹמְדִין (ברכות לג, ב): 2 הַהוּא דִּנְחִית קַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר: הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, הָאַדִּיר וְהָאַמִּיץ וְהָעִזּוּז וְהָאֲמִתִּי וְהַיָּראוּי וכו'. 3 אֲמַר לֵיהּ: סִיַּימְתַּנְהוּ לְכוּלְּהוּ שְׁבָחֵיהּ דְּמָרָךְ? הַשְׁתָּא הַנְהוּ שְׁלֹשָׁה, אִי לָאו דְּאַמְרִינְהוּ מֹשֶׁה בְּאוֹרָיְתָא, וְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תַּקְּנִינְהוּ בַּתְּפִלָּה, לָא הָוֵי אָמְרִינַן לְהוּ, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וַאֲזַלְתְּ כֻּלֵּי הַאי?! מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים דִּינָרֵי זָהָב, וְהָיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּשֶׁל כֶּסֶף וכו', עַד כָּאן. וּפֵרֵשׁ הָרַמְבָּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי אֵין לְסַפֵּר שִׁבְחוֹ מִצַּד הָאֵיכוּת, שֶׁאֵין לַעֲמֹד עַל שִׁבְחוֹ עַד הֵיכָן מַגִּיעַ הַשֶּׁבַח הַהוּא שֶׁמְּסַפֵּר. וְגַם מִצַּד הַכַּמּוּת גַּם כֵּן, שֶׁאֵין לִגְמֹר שִׁבְחוֹ מִצַּד הָרִבּוּי, שֶׁשִּׁבְחוֹ הֵם בְּלִי תַּכְלִית וְקֵץ. וּלְפִיכָךְ אָמַר, שֶׁהוּא מָשָׁל וכו'. כִּי אִם מְקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּשֶׁל כֶּסֶף, הֲרֵי חִלּוּף יֵשׁ בֵּין הַכֶּסֶף וּבֵין הַזָּהָב מִצַּד הָאֵיכוּת, וּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים דִּינָרֵי זָהָב וּמְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ בְּאֶלֶף, הֲרֵי חִלּוּף זֶה מִצַּד הַכַּמּוּת. אי אפשר לספר גבורות ה', הן מצד הכמות והן מצד האיכות
____________________________
מי ימלל גבורות ה', ישמיע כל תהלתו. כוונת הכתוב לומר, שלא ניתן לספר את שבח הבורא משתי סיבות: האחת, כי אי אפשר להבין את עומקה של הגבורה, עד כמה גדולה גבורת מעשיו, והשניה, כי שבחי הבורא רבים מאד בלי תכלית. אם כן מצד האיכות ומצד הכמות לא ניתן לספר את שבחי הבורא וגבורותיו. כנגד האיכות אמר: מי ימלל גבורות ה', כלומר מי יכול להבין את גבורת ה' 1 עד סופה, כי יש לה עומק רב מאד. ואמר בלשון ימלל, כי מילה זו נאמרת על דבר חידוש ופלא, כמו: מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה. וכנגד הריבוי, ששבחי ה' רבים מאד ואין להם סוף, אמר: ישמיע כל תהילתו, נאמר כל תהילתו, ללמד על הכמות. בפרק אין עומדין מספרת הגמרא על 2 אדם שירד להתפלל כשליח צבור לפני רבי חנינא. אמר: האל הגדול, הגבור והנורא, האדיר והאמיץ והעזוז והאמיתי והיראוי וכו'. 3 שאלו רבי חנינא: האם סיימת לומר את כל שבחי אדונך? הרי את שלושת התארים שאנו מזכירים: הגדול, הגבור והנורא, לא היינו אומרים אם לא אמרם משה בתורה ותקנו חכמים לאמרם בתפילה, ואתה אמרת רבים כל כך?! משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיו לו אלפי אלפים דינרי זהב והיו מקלסים אותו בדינרים של כסף. פירש הרמב"ם, שאין לספר בשבח הבורא מצד איכות נפלאותיו, כי אין בכח האדם לעמוד על תכליתן, וגם מצד הכמות אין לספר, שכן אי אפשר לספר כל נפלאותיו כי רבות הנה עד אין קץ. לכן אמרו בגמרא: משל וכו', כי אם מקלסים אותו בשל כסף, החליפו את הזהב בכסף, וזהו פגם מצד האיכות. וזה שמשבחים אותו באלף זה קלקול מצד הכמות, מפני שיש לו אלפי אלפים.
[ שֶׁהָרָצוֹן בָּזֶה – כוונת המשפט.]

גבורות השם (75)

בשביל הנשמה

1 - פרק א' חלק א'

2 - פרק א' חלק ב'

3 - פרק ב' חלק א'

טען עוד

הקדמה
כהמשך להקדמה הראשונה, בפרק זה ממשיך המהר"ל לברר את היחס הנכון שלנו כלפי הקב"ה בזמן שאנו עוסקים ביציאת מצרים.
אפשר לחשוב שביציאת מצרים אנו עוסקים בסיפור שבחו של הקב"ה והגדרת גדולתו ורוממותו. המהר"ל מסביר שסיפור כזה לא רק שאינו טוב, אלא הוא אפילו יוצר נזק. כאשר אנו עוסקים בקב"ה, מנתחים ומגדירים את כוחותיו – אנו עושים זאת לפי שכלנו האנושי המצומצם. את הגודל האין-סופי של הא-ל אנו מנסים לתפוס במוח בשר ודם. זה יוצר הגשמה והגבלה, ומגדיר את כוחותיו של הקב"ה לכוחו של אדם.
סיפור יציאת מצרים הוא אחר לגמרי. הוא לא עוסק בקב"ה, אלא בגילוי שלו אלינו. בהודיה שלנו על הטוב והחסד שנעשו לנו, מתוך הבנה שאין לנו יכולת לתפוס את החסד כולו, אנו חשים חובה פנימית להודות ולהלל על כך.
יחס עדין זה חושף בפנינו את המטרה האמיתית של סיפור יציאת מצרים; אנו לא עוסקים בו, בקב"ה – אלא בנו, בגילוי שלו אל החיים שלנו . איננו מבררים מהי גדולתו האין-סופית של הקב"ה, אלא כיצד עלינו לנהוג ולחיות מתוך המפגש עם התגלות נפלאה ומרוממת כמו שחווינו ביציאת מצרים. בכך, יציאת מצרים נהפכת מדיון פילוסופי בגדרי הא-ל – לחוויה רוחנית המרוממת את האדם.

ביאורים
כאשר אנו מביטים על הבריאה שברא ה', אנחנו מתמלאים התפעלות אין-קץ. רִבי-רבבות נבראים, כמות עצומה של צמחים, בעלי-חיים, בני אדם, הרים וגאיות, ימים וכוכבי-לכת אדירים. לאן שלא נביט, בכל רגע נתון, נחזה בבריאתו האין-סופית של הקב"ה. אך מה שמפליא עוד יותר הוא דווקא האיכות של הבריאה – האין-סוף שקיים בכל פרט בבריאה; כאשר נתבונן מקרוב, ניחשף לאין-סוף חלקיקים קטנטנים, שחלקם אפשר לראות רק במיקרוסקופ. בנמלה אחת טמונה חכמה שגם המדע כיום אינו מסוגל לרדת לכל עומקיה. וכל זה רק בעולם הזה; מעבר לעולם שלנו יש עוד אין-סוף עולמות רוחניים, ובכל עולם יש אין-סוף מלאכים. ככל שאתה מעמיק בבריאה אתה מגלה עוד ועוד רבדים באין-סופיותה של הבריאה האלוהית. אין-סוף כמותי ואיכותי.
המעמד הזה יוצר בנפש רצון אדיר לשבח ולהלל. להשמיע תהילה עמוקה לאדון-כול, בורא נפלאות. אלא שכאן אנו נתקלים בבעיה. כאשר אנו משבחים את הקב"ה, אין ביכולתנו לשבחו כראוי. כל שבח והלל שנגיד, נחשוב או נצייר – יהיו כאין וכאפס לעומת גבורתו וגדולתו האין-סופיים. הדבר כביכול אפילו פוגע בקב"ה, מקטינו ומצמצמו. אנו מגבילים את כוחו של הקב"ה למבטנו האנושי המוגבל, ומציירים את גבורתו לפי מידות בשר ודם. זוהי הגשמה. זו יצירה של גבולות והגבלות לאין-סוף. יש בכך פגיעה ביחס שלנו לאלוהות. לא רק ששבח זה אינו מועיל – הוא מזיק. דומה הדבר לבן כפר שכל מה שיש לו אלה כמה פרוטות. כאשר הוא מדמיין עשיר, הוא מדמיין מישהו שיש לו פרוטות לרוב. אלף פרוטות! רק לדמיין מה הוא יכול לעשות עם סכום כזה יוצר אצלו סחרחורת. באלף פרוטות אפשר לקנות פרה ואולי גם סוס, ולהוסיף שלושה חדרים לבית, אך בסופו של דבר, הוא נשאר תקוע בעולמו של בן כפר. הוא לא יהיה מסוגל למשל לדמיין שמלך יכול לשכור צבא, לסלול דרכים ולבנות ערים, להקים ארמון מפואר מזהב ויהלומים. מבחינתו מלך זה בן כפר עם הרבה מאוד פרוטות. כך קורה גם כאשר אנו משבחים את הקב"ה בשבחים שאנו מכירים. אנו מתארים אותו כגדול, גיבור ואדיר, אך במוחנו נשאר ציורו של הא-ל – כבשר ודם, המוגבל בכמות מעשיו, ובעומק ובחכמה העומדים מאחוריהם.
כיצד אם-כן אפשר לנתב את אותן תחושות מרוממות על דבר גדלותו של ה'? בכך יעסוק המהר"ל בלימודנו מחר.

לעילוי נשמת רחל בת יצחק הכהן ע"ה