גבורות השם פרק ע' חלק ז' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
גבורות השם

קטגוריה משנית

187

5 דק' קריאה

גן עדן כנגד הדרום, וגיהינום כנגד הצפון
וְאָמְרוּ עוֹד כִּי גַּן עֵדֶן נִבְרָא קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, כִּי גַּן עֵדֶן הוּא הַפְּשִׁיטוּת מִן דָּרוֹם, כִּי דָּרוֹם נִקְרָא: יָמִין בְּכָל מָקוֹם, וְצָפוֹן נִקְרָא: שְׂמֹאל, כְּדִכְתִיב (תהילים פט, יג): צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם, וְכֵן הַרְבֵּה בַּכָּתוּב. וְהַיָּמִין נִקְרָא: יַד אַחַת, וְהִיא רִאשׁוֹנָה וְאֵין בָּהּ שְׁנִיּוּת. וְיָד הַשְּׂמָאלִית נִקְרֵאת: יָד שֵׁנִית, וְכַאֲשֶׁר יֵשׁ יָד שֵׁנִית אָז יֵשׁ שְׁנִיּוּת, וּבְכָל שְׁנִיּוּת יֵשׁ הִתְנַגְּדוּת. וּלְפִיכָךְ הַגַּן עֵדֶן, שֶׁשָּׁם הַמְּנוּחָה וְהָעֹנֶג וְאֵין הִתְנַגְּדוּת כְּלָל הוּא כְּנֶגֶד צַד דָּרוֹם, שֶׁהִיא אַחַת וְאֵין בָּהּ שְׁנִיּוּת. וְהַגֵּיהִנֹּם שֶׁהוּא הֵפֶךְ זֶה, שֶׁיֵּשׁ דִּין וְהִתְנַגְּדוּת לַנִּמְצָא, הוּא נֶגֶד צַד שְׂמֹאל, שֶׁשָּׁם הַשְּׁנִיּוּת. וְזֶה תָּבִין מַה שֶּׁאָמְרוּ (בראשית רבה פרשה ד, ו): לָמָּה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בַּשֵּׁנִי? מִפְּנֵי שֶׁבּוֹ נִבְרָא גֵּיהִנֹּם. פֵּרוּשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהַגֵּיהִנֹּם יֵשׁ בּוֹ הִתְנַגְּדוּת הוּא מִתְיַחֵס לַשְּׁנִיּוּת, שֶׁכָּל שְׁנִיּוּת יֵשׁ בּוֹ הִתְנַגְּדוּת, וְנִבְרָא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הַמִּתְיַחֵס לָזֶה. וּלְפִיכָךְ הַפְּשִׁיטוּת הַגָּמוּר שֶׁאֵין בּוֹ הַרְכָּבָה מִן צַד דָּרוֹם שֶׁהוּא יָמִין, הוּא גַּן עֵדֶן, כִּי הַיָּמִין אֵין בּוֹ הִתְנַגְּדוּת וְגַן עֵדֶן פָּשׁוּט גָּמוּר וְאֵין שָׁם הִתְנַגְּדוּת. וְכֵן פְּשִׁיטוּת צָפוֹן הוּא שֶׁהִיא פְּשׁוּטָה לָרַע הוּא הַגֵּיהִנֹּם. וּמִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּזַר עַל הַפְּשׁוּטִים בִּבְרִיאָתָם קֹדֶם לַמֻּרְכָּבִים, לָכֵן אָמַר שֶׁגַּן עֵדֶן נִבְרָא תְּחִלָּה וְכֵן גֵּיהִנֹּם, דְּהַיְנוּ שֶׁקָּדַם בְּרִיאַת פְּשׁוּטִים לַמֻּרְכָּבִים.

כסא הכבוד כנגד הלמעלה
וְאָמַר שֶׁכִּסֵּא כָבוֹד נִבְרָא תְּחִלָּה, הוּא כְּנֶגֶד צַד הַמַּעְלָה, כִּי הַמַּעְלָה הוּא הַהִתְנַשְּׂאוּת 1 אֶל הַדָּבָר, וְהַהִתְנַשְּׂאוּת הַפָּשׁוּט שֶׁהוּא מִבְּלִי שֶׁמִּתְעָרֵב עִמּוֹ שׁוּם צַד מַטָּה הוּא כִּסֵּא הַכָּבוֹד. כִּי צַד הַמַּעְלָה שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי יֵשׁ עִמּוֹ הַמַּטָּה, וּמִפְּנֵי כָּךְ הַמַּעֲלָה שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי אֵינוֹ הַמַּעֲלָה בַּמֻּחְלָט, שֶׁהוּא בְּלִי הִצְטָרְפוּת לוֹ שׁוּם מַטָּה. אֲבָל הַמַּעְלָה הַמֻּחְלָט הוּא הַמַּעְלָה הַפָּשׁוּט, וְהוּא כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא רָם וְנִשָּׂא, כְּדִכְתִיב (ישעיהו ו, א): וָאֶרְאֶה אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא. וְאַף כִּי אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לְכִסֵּא, מִכָּל מָקוֹם 2 מַדְרֵגַת מַלְכוּת עוֹלָם שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מִתְנַשֵּׂא עֲלֵיהֶם נִקְרָא: כִּסֵּא הַכָּבוֹד, כִּי אֵין פֵּרוּשׁ כִּסֵּא רַק הַמַּלְכוּת, כְּמוֹ (בראשית מא, מ): רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ, וְכֵן בְּכָל מָקוֹם, וּכְבָר הִתְבָּאֵר זֶה בַּהַקְדָּמָה. וְקֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחָכְמָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה מַדְרֵגַת מַלְכוּת עוֹלָם וְהִתְנַשְּׂאוּת הַמַּלְכוּת, וְלֹא יִהְיֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסֻלָּק מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, רַק יִהְיֶה הִתְנַשְּׂאוּת מַלְכוּת עוֹלָם עַל הַנִּמְצָאִים. וּמַדְרֵגַת מַעְלָה זֹאת הַמַּעְלָה הַפָּשׁוּט, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר: וָאֶרְאֶה אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא. רָצָה לוֹמַר, שֶׁהוּא מִתְנַשֵּׂא בְּהִתְנַשְּׂאוּת עֶלְיוֹן עַל הַנִּמְצָאִים כֻּלָּם. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ שֶׁכִּסֵּא כָבוֹד נִבְרָא קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ כִּי הַפָּשׁוּט הוּא נִבְרָא תְּחִלָּה.
____________________________

גבורות השם (75)

בשביל הנשמה

73 - גבורות השם פרק ע' חלק ו'

74 - גבורות השם פרק ע' חלק ז'

75 - גבורות השם פרק ע' חלק ח'

טען עוד

עוד אמרו כי גן עדן נברא קודם שנברא העולם, והוא הדבר הפשוט שכנגד צד דרום. במקרא הדרום נקרא: ימין, והצפון נקרא: שמאל, כמו שנאמר: צפון וימין אתה בראתם, וכן במקומות נוספים. הימין נקרא: יד אחת, והיא ראשונה ואין בה שניות. יד שמאל נקראת יד שניה, בכל דבר שהוא שני יש שניות, כלומר אין בו אחדות, ובכל שניות יש התנגדות. לכן גן עדן, שבו מקום המנוחה והעונג ואין בו התנגדות, הוא כנגד צד דרום שהוא הימין, שהוא אחד ואין בו שניות. והגיהינום שהוא ההפך כנגד הדין והתנגדות לנמצא שם, הוא כנגד השמאל, ששם השניות. לאור זאת תבין את דברי חכמים, שאמרו: למה לא נאמר כי טוב ביום השני? מפני שבו נברא הגיהינום. פירוש: מפני שבגיהינום יש התנגדות הוא מיוחס לשני, שכל שניות יש בה התנגדות, ולכן נברא ביום השני השייך לשניות. על כן הפשוט הגמור שאין בו הרכבה מצד דרום, שהוא ימין, הוא גן עדן, כי בימין אין התנגדות, וגן עדן הוא פשוט גמור ואין בו התנגדות. והפשוט מצד צפון הוא הגיהינום, שהוא פשוט לרע. ומפני שהקב"ה גזר על היות הפשוטים קודם למורכבים הגשמיים, לכן אמרו שגן עדן נברא קודם שנברא העולם, וכן הגיהינום נברא קודם שנברא העולם.
ואמרו שכסא הכבוד נברא קודם שנברא העולם כנגד צד המעלה, כי צד המעלה הוא התנשאות 1 על דבר, וההתנשאות הפשוטה, שהיא התנשאות שאין בה שום שייכות אל המטה, היא כסא הכבוד. כי התנשאות הצד העליון של העולם הגשמי יש בה מן הגשמיות, לכן כל מעלה של עולם גשמי אינה מעלה מוחלטת, כיון שיש בה גם את הצד שלמטה. המעלה המוחלטת, המעלה הפשוטה, נמצאת בכסא הכבוד שהוא רם ונשא, ועליו נאמר: ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא. ואף כי אין הקב"ה צריך כסא, המילה כסא ביחס לקב"ה 2 משמעותה: מלכות הקב"ה על העולם, שהוא מתנשא מעליהם, ונקרא: כסא הכבוד. כסא משמעותו: מלכות, כמו שנאמר: רק הכסא אגדל ממך, וכך בכל מקום הכסא מבטא: מלכות, וכבר בארנו זאת בהקדמה. לפני שנברא העולם גזר הקב"ה בחכמתו שתהא מלכותו על העולם, ולא יהיה מנותק מהעולם. מעלת מדרגה זו היא מעלה רוחנית, פשוטה, וכמו שנאמר: ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא, כלומר, שהוא מתנשא בהתנשאות עליונה על העולם, לכן אמרו שכסא הכבוד נברא קודם שנברא העולם, כי כבר אמרנו שהפשוט נברא לפני הגשמי.

ביאורים
מתי אנו מרגישים ב"גן עדן"? כאשר רצונותינו מתמלאים. כשאדם נתקל בדבר המנוגד לרצונו, הוא חש ברע. אין מדובר רק בדברים חיצוניים . פעמים רבות אנו מרגישים כי בתוכנו פנימה ישנם דברים המנוגדים לרצוננו. כיצד ייתכן הדבר? באדם מתרוצצים רצונות רבים, ופעמים רבות הם באים זה על חשבון זה. אפשר לראות זאת ביחס שבין הרצונות הטובים והרעים שבאדם, והן ביחס שבין הרצונות הטובים בעצמם. לדוגמה: קצין בצבא המתחבט בין הרצון לתרום למדינה לבין ההשקעה במשפחתו.
יד ימין מבטאת את המצב הפשוט והראשוני, שבו אין מציאות של כוחות אחרים שיש להתחשב בהם. זו מציאות של גן עדן, שבה האדם נמצא בשלווה פנימית חסרת סתירות. הכול מתאחד בתוכו לכיוון אחד.
לעומת זאת, ישנו מצב של שניות . כלומר – מציאות שבה האדם נקרע בין רצונות שונים שפוגעים בשלוותו. מציאות זו קשורה לגיהנום. יד שמאל מבטאת את הגיהנום, המרכיבה מציאות של שני כוחות. וכפי שהזכרנו – שני הכוחות אינם עולים תמיד בקנה אחד.
כיסא הכבוד מסמל את ההתנשאות, אך גם את המלכות. "התנשאות" היא תיאור של מציאות המתנתקת מן המדרגות שמתחתיה מרוב עליונותה. לעומת זאת – "מלכות" היא מצב שבו העליון יורד אל התחתון ומנהיגו, בדומה למלך של עם. ירידה זו יש בה מן החיבור ויצירת הקשר, בניגוד למצב המנותק של ההתנשאות. אפשר לראות דוגמה למציאות שני רבדים סותרים אלו ביחס שבין ילד להוריו. מצד אחד הילד זקוק לביטחון שהוריו אינם ילדים כמותו, ולכן חשוב שההורים ישימו לב כי הם שומרים על מעמדם העליון כהורים. מצד שני – הילד זקוק לאהבה ולהדרכה של הוריו בכל מקום שאליו הוא יפנה.
אם-כן, גן עדן הוא כנגד ימין ודרום – המציאות הפשוטה, גיהנום הוא כנגד שמאל וצפון – המציאות המורכבת והמנוגדת, וכיסא הכבוד הוא כנגד הצד העליון – המעלה.

הרחבות
 המחלוקת, גן עדן וגיהנום
שֶׁכָּל שְׁנִיּוּת יֵשׁ בּוֹ הִתְנַגְּדוּת. במקומות רבים מסביר המהר"ל שאחד הוא השלם, אך השניות – ההפרדה והחלוקה – יוצרת שבירה, ופוגעת במעלת השלם: "כי כל דבר בעולם כאשר הוא שלם הוא חזק עד שאין מקבל שבירה והפסד, אמנם מצד החלוק והפירוד אין כאן דבר שלם כלל, ודבר זה הוא הפסד לגמרי שהוא נחלק ונשבר" [דרך החיים ה, יז]. המהר"ל שם מביא דוגמה לכך ממחלוקת: כשאנשים מסכימים ביניהם ונמצאים באחדות, אזי הם שלמים וחזקים, אך מחלוקת, חלילה, בין שני אנשים, יוצרת נתק והפרדה ביניהם, והחיבור ביניהם מתערער. כל אחד מתנגד לשני בדבר שבו הם חולקים, וממילא כל אחד מהם נעשה חלש יותר ביחס למעלתם המשותפת קודם המחלוקת.
מצב של מחלוקת מוגדר בדברי המהר"ל כגיהנום. המהר"ל מסביר שגן עדן וגיהנום אינם רק מקומות בשמים, שבהם נמצאים הצדיקים והרשעים לאחר מותם, אלא הם גם המקום הנפשי שבו נמצא האדם – גם בחייו. כשהאדם נמצא בשלֵמות ובשמחה, אז המצב הזה עצמו מוגדר כגן עדן. לחלופין, אם האדם נמצא בריקנות מתמדת, בעצב, בכעס, או במחלוקת שאינה לשם שמים, אז המקום הנפשי שבו הוא נמצא זה גיהנום. אחד הביטויים של היות האדם בגיהנום הינה חולשתו הנפשית, ההרגשה שהאדם לא מסוגל לכלום, וזה נמשל בדברי המהר"ל ליד שמאל שהיא חלשה לעומת יד הימין.
המצב של הגיהנום הוא מצב זמני, ואיננו מקום בפני עצמו שהאדם יישאר בו לתמיד, אלא מטרתו, אומר המהר"ל, היא להוביל את האדם למקום חדש, שבו יהיה נמצא בשלֵמות, בחוזק, בעצמה ובעוז. כך מסביר המהר"ל על קרח ועדתו: "לכן היה פועל בהם הגיהנום שהוא הפך זה שהוא ההעדר הגמור, וזהו מברר אמתת התורה עד שהיו אומרים: 'משה אמת ותורתו אמת'" [תפארת ישראל פרק יט]. תחושה זו של גיהנום, תחושה של ריקנות, קוראת לאדם למלא את חייו בתוכן, ומהמקום הזה יוכל להגיע אט אט לגן עדן עלי אדמות (עיין גם נתיבות עולם, נתיב העבודה ט ונתיב השלום א).

לעילוי נשמת אלי אקוקה בן מזל וחביב ז"ל