בר ובת מצווה – האם וכיצד לחגוג? | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

מדורים
רביבים

קטגוריה משנית

125

5 דק' קריאה

השאלות על בת מצווה ובר מצווה
בשעה טובה באור ליום שישי נחגוג את בת המצווה של יסכה, נכדתנו הראשונה שמגיעה לגיל שתים עשרה. אומנם יש לנו נכד מבוגר יותר, אלא שהואיל והוא צריך להמתין עד גיל שלוש עשרה, חגיגת בר המצווה שלו תהיה רק בעוד שלושה חודשים.
שלוש שאלות ראוי לברר לקראת החגיגה. ראשית, האם מצווה לקיים חגיגה? שנית, מדוע עד הדורות האחרונים לא נהגו לקיים מסיבת בר מצווה? שלישית, האם יש הבדל בין בנים לבנות? כדי לענות על השאלות הללו צריך לברר את יסוד המצווה ומשמעותה.

שינוי המעמד בהגעה לגיל מצוות
זמן חיוב כל המצוות שבתורה מתחיל בעת שהנערים מגיעים לגיל מצוות, אבל לפני כן הם עדיין קטנים והתורה לא חייבה אותם במצוות. אומנם עוד לפני שהילדים מגיעים לגיל מצוות, מצווה מהתורה ללמדם תורה כדי שיידעו את ערכי התורה ויקיימו את מצוותיה, שנאמר: "ולמדתם אותם ומשרתם לעשותם" (דברים ה, א). לפיכך אמרו חכמים שיחד עם המצווה ללמד את הילדים תורה, חובה לחנכם לקיום המצוות. כלומר, בכלל המצווה ללמדם תורה, יש להרגילם לקיים את מצוותיה כפי יכולתם (סוכה מב, א). אולם חובת הקיום של כל מצווה ומצווה בפועל היא מדברי חכמים.

רביבים (765)

הרב אליעזר מלמד

619 - הקודש מעצים את העולם

620 - בר ובת מצווה – האם וכיצד לחגוג?

621 - הזדמנות להשתחרר מהעבדות

טען עוד

מעת שיגדלו ויהיו מסוגלים לקבל אחריות על מעשיהם, תהיה עליהם חובה לקיים את המצוות מהתורה, הבת מגיל שתים עשרה והבן מגיל שלוש עשרה (נדה מה, ב; שו"ע אורח חיים תרטז, ב). עצם היותו של גיל שבו הנערים מתחייבים במצוות, יסודו בהלכה למשה מסיני.

מדוע הבת קודמת
ביארו חכמים בתלמוד (נידה מה, ב) שהבת מתחייבת במצוות שנה לפני הבן, מפני שנתן הקב"ה "בינה יתירה באישה יותר מבאיש", ולכן היא יכולה לשאת באחריות ולהתחייב במצוות כבר בגיל שתים עשרה, ואילו הבן רק בגיל שלוש עשרה. אומנם הלכה זו אינה מוסכמת על הכול, ולדעת רבי שמעון בן אלעזר הבן מתחייב במצוות בגיל שתים עשרה והבת בגיל שלוש עשרה. זאת משום "שהתינוק מצוי בבית רבו", ללמוד תורה ומקצוע, ולכן "נכנסת בו ערמומית (כלומר, חוכמת חיים) תחילה". ביארו התוספות, שגם כשאין לו רב או מורה, כיוון שהוא רגיל לצאת לשוק ולראות את העולם, הוא מתפקח לפני הבת שאינה רגילה לצאת מביתה. אומנם למעשה, הלכה כדעת רבי יהודה הנשיא, וכפי שמבואר במשנה, שהבנות נכנסות למצוות תחילה בגיל שתים עשרה והבנים בגיל שלוש עשרה (שו"ע או"ח תרטז, ב).

כניסת היצר הטוב - קבלת אחריות
אמרו חכמים, משעה שאדם נולד ועד שיגיע לגיל מצוות יש בו יצר הרע, ומשעה שמגיע לגיל מצוות נכנס בו גם יצר הטוב (אבות דרבי נתן טז). לכאורה יש לשאול, הרי התינוק והילד בדרך כלל נחמדים וטובים, ומדוע אמרו חכמים שיש בהם רק יצר רע? ומנגד, דווקא הנערים שמתחילים להתבגר נוטים לפעמים להתחצף ולפרוק עול, ואיך אמרו חכמים שדווקא אז נכנס בהם יצר הטוב?
אלא שעיקר יצר הטוב בא לידי ביטוי ביכולתו של האדם להבין את העולם ולבחור לעשות מעשים טובים כדי לתקנו, ואילו הקטן עסוק בתחילת חייו בדאגה לעצמו, בלא יכולת להבין את העולם ולבחור לפעול לתיקונו. גם כשהקטן עושה מעשים טובים, הוא בדרך כלל עושה אותם כדי לזכות בפרסים או במחמאות, או מחשש לעונש כתגובה למעשה רע. זו המשמעות של היצר הרע הקיים בקטן, יצר שדואג לעצמו. כשמתחיל להתבגר נכנס בו גם היצר הטוב, ומעתה הוא מסוגל להיות אחראי למעשיו, ונעשה שותף באחריות של כלל ישראל לקיום התורה והמצוות. לכן מעת שהגיעו הנערות והנערים לגיל מצוות, הם יכולים להיות שליחים לקיום מצוות, כגון להעיד על טבילת כלים, והם גם יכולים להוציא אחרים ידי חובת מצוותם, כגון באמירת קידוש בשבת ובהדלקת נרות חנוכה בשביל המשפחה. וכן אם יאכלו, יוכלו לברך בקול רם ולהוציא את שומעיהם ידי חובתם (פניני הלכה ברכות א, י).

מצוות שמחת בר ובת מצווה
שמחה גדולה לבן ולבת ישראל שמגיעים לגיל שבו הם מתחייבים במצוות, שמאז מעלת קיום המצוות במדרגה גבוהה יותר (בבא קמא פז, א). לפיכך מצווה לקיים סעודה ביום הכניסה למצוות, שהיא שמחה של דבקות במצוות. נוהגים שבמשך הסעודה, הנכנס לעול המצוות עומד לפני הנאספים ומודה לה' על הזכות להתחייב במצוות ולהיות שותף בייעוד הגדול של עם ישראל, וכן מוסיף דברי תורה כביטוי לכך שנעשה שותף מלא באחריות לקיום התורה. ואף ההורים מודים לה' על שזכו לגדל את ילדם ולהביאו לכך (ים של שלמה, מ"ב רכה, ו). כמו כן נוהגים שתלמידי חכמים וקרובי משפחה אומרים דברי תורה בסעודה ומברכים את הנכנס למצוות.
וכן מסופר בזוהר (זוה"ח ח"א יח, ב) שרבי שמעון בר יוחאי הזמין את בעלי המשנה לאכול בסעודה גדולה שעשה והיה שמח ביותר, ושאלו אותו המוזמנים מדוע הוא שמח כל כך, והשיב: מפני שביום זה בני אלעזר הגיע לגיל שלוש עשרה, ונשמה קדושה יורדת אליו. הכוונה שעד גיל שלוש עשרה רק הנפש מתגלה בו, ואילו מגיל שלוש עשרה הוא יכול לקלוט גם את הנשמה, וזו המשמעות של קבלת עול המצוות וכניסת היצר הטוב.
ואף השמחה שערך אברהם אבינו ליצחק אבינו, יש מפרשים שהייתה ביום הגיעו לבר מצווה, שנאמר: "ויגדל הילד וייגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום היגמל את יצחק" (בראשית כא, ח). היגמל פירושו שנגמל מהשעבוד ליצר הרע ונכנס בו יצר הטוב (בראשית רבה נג, י, על פי מתנות כהונה). מסעודה זו מתעוררת סנגוריה גדולה על ישראל, "שיאמרו מליצי יושר לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, ראה בניך כמה הם שמחים על אשר נכנסים בעול מצוותיך" (בן איש חי ראה, יז).

מנהגי המסיבה
המצווה היא לקיים את הסעודה ממש ביום הכניסה למצוות, שהוא יום ההולדת של גיל שתים עשרה לבנות ושלוש עשרה לבנים, והוא יום השמחה האמיתי. כאשר קשה לקיים את הסעודה ביום ההולדת ממש, אפשר לקיימה יום או יומיים אחר כך, שאז עדיין נמשכת השמחה מיום הכניסה למצוות. אולם כדי לחזק את המצווה שבסעודה למרות שאינה ביום הכניסה למצוות, יש להרבות בה בדברי תורה (עיין ים של שלמה בבא קמא ז, לז; מגן אברהם רכה, ד). וטוב שבר או בת המצווה יעשו בה סיום של ספר חשוב.
טוב לקנות לבן ולבת שמגיעים למצוות בגד חדש, שיברכו עליו שהחיינו, ויכוונו גם להודות על כניסתם באותו יום לעול המצוות (בא"ח ראה, יז). גם כאשר נאלצים לדחות את המסיבה ביום או יומיים, טוב שיברכו שהחיינו על בגד חדש ביום ההולדת שבו נכנסים למצוות.

מנהגים לקראת השמחה
הורים שמהדרים במצווה, לומדים עם הנער או הנערה לקראת כניסתם למצוות על משמעות התורה וקבלת המצוות. ויש מהדרים שאף מתכננים לילדם מסע שבו יעמיק את היכרותו עם שורשי המשפחה, הסבים והסבתות, ובכך מקשרים את שמחתו הפרטית לשרשרת הדורות המפוארת של העם היהודי. יש שנוהגים להפגיש אותו עם תלמידי חכמים ומחנכים, או יהודים שעוסקים במצוות חשובות כמו יישוב הארץ, עזרה לזולת או פיתוחי מדע לטובת האנושות, ובכך מחברים את האחריות האישית לשמירת המצוות לאחריות הלאומית ולתיקון העולם. כיוצא בזה מסופר במסכת סופרים (יח, ז) שאנשי ירושלים היו לוקחים את בניהם כשנכנסו למצוות להתברך על ידי תלמידי חכמים. יש נוהגים שהנער או הנערה מציגים את רשמי המסע בסעודת הכניסה למצוות.

בת מצווה
היו שטענו כנגד חגיגת בת המצווה, שהיא מנהג שלא היה קיים בעבר בישראל, ובקיומו יש משום חיקוי מנהגי הגויים והפרת גדרי הצניעות (עיין איגרות משה או"ח א, קד). ואולי בעבר היה בסיס לטענתם, אולם כיום אין מקום לחשוש לדבריהם. שכן בעבר הרחוק, מלבד יחידים שהידרו בזה, ברוב המשפחות גם לא נהגו לקיים מסיבת בר מצווה לנערים. כפי הנראה, מפני העניות ועול העבודה, לא הרבו בשמחות במקום שלא היו חייבים. אולם כיוון שנכון לחגוג את יום הכניסה למצוות, בדורות האחרונים, שעול העבודה פחת והאנשים התעשרו ומסוגלים ביתר קלות לממן שמחה ולפנות את הזמן הנדרש כדי להשתתף בה, מנהג שמחת בר המצווה התפשט בכל ישראל. וכיוון שבעבר הנוהג המקובל בעולם היה שהנשים פחות יצאו מביתן, והצניעו יותר את עצמן, גם את בת המצווה ציינו רק בחיק המשפחה בקניית בגד חדש וחגיגי (בא"ח ראה יז). אולם ככל שנשים החלו לצאת יותר לעבודות השונות, ולקחת אחריות גם על ענייני הציבור, כך הצורך לחגוג את יום כניסתן למצוות במסיבה גדולה הלך וגבר, עד שהמנהג לחגוג בת מצווה בסעודת מצווה נעשה רווח (שרידי אש ג, צג; ישכיל עבדי ח"ה או"ח, כח; יביע אומר ח"ו או"ח, כט).

סיום ספר בבת מצווה
לפיכך, מצווה לחגוג את יום כניסת הבת למצוות, וכשם שמכינים את הנערים לקרוא וללמוד בתורה לקראת בר המצווה, כך נכון להכין את הבנות ללמוד תורה ולהכין דרשה על ערך התורה והמצוות לקראת בת המצווה. ואם אפשר, טוב שהבת תלמד לקראת השמחה ספר הלכה או ספר חשוב אחר ותסיים אותו במסיבה.

מתוך העיתון בשבע