פרשני:בבלי:סנהדרין צד א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סנהדרין צד א

חברותא[עריכה]

אינהו, הם, חגי זכריה ומלאכי, עדיפי מיניה (עדיפים ממנו, מדניאל), ומצד שני, איהו עדיף מנייהו (הוא עדיף מהם).
אינהו עדיפי מיניה, דאינהו נביאי היו, ואיהו, דניאל, לאו נביא.
ומצד שני איהו עדיף מנייהו, דאיהו חזא (שהוא ראה) את מראה הנבואה, ואינהו לא חזו.
וכי מאחר דלא חזו כלל את מראה הנבואה, מאי טעמא איבעות (למה נבעתו וברחו בהחבא)?  217 

 217.  על עצם מה שנאמר במקרא שהאנשים נבעתו, לא היה קשה לגמרא. כי היינו יכולים לומר שרוח רעה הבעיתתם, כפי שמצינו גבי שאול. אבל עתה, שאמרנו שהם נביאים, שרוח הקדש שורה עליהם, מקשינן שפיר למה נבעתו. עיון יעקב.
אף על גב דאינהו לא חזו מידי - מזלייהו חזי  218 .

 218.  פירש רש"י במס' מגילה, דהיינו שר של כל אדם למעלה.
אמר רבינא: שמע מינה, האי מאן דמבעית (מי שמפחד), ואינו יודע ממה הוא מפחד, אף על גב דאיהו לא חזי דבר - מזליה חזי.
מאי תקנתיה (מה תקנתו)? לינשוף מדוכתיה ארבעה גרמידי (ידלג מהמקום שעומד שם כדי ארבע אמות).
אי נמי, ליקרי (שיקרא) קרית שמע  219   220 .

 219.  במס' מגילה (ג א) מובא ענין זה באופן אחר: מאי תקנתיה - ליקרי קריאת שמע. ואי קאים במקום הטינופת, לינשוף מדוכתיה ארבע גרמידי. ואי לא, לימא הכי וכו'. עיי"ש.   220.  אף שאסור להתרפאות בדברי תורה, כאן נחשב שעושה רק כדי להגן, ובאופן כזה מותר, כדאיתא במס' שבועות (טו ב). מהרש"א.
ואי קאי במקום הטנופת (ואם הוא עומד במקום הטינופת, שאסור לומר שם דברי תורה), לימא הכי: עיזא דבי טבחא שמינא מינאי (לך אצל העיזים והניחני. ולחש הוא).
כתוב: "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו'." אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח, ומ"ם זה שבתיבת "למרבה" סתום?
ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות את חזקיהו משיח  221 , ואת סנחריב - גוג ומגוג  222 . אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל, שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשיתו משיח,

 221.  עיי' בבן יהוידע שכתב, שאין הכוונה שיעשנו ממש משיח, ותהיה הגאולה השלמה בימיו, אלא שיתן לו הקב"ה מעלות דוגמת מעלות המשיח, ויעשה לו נוראות ונפלאות מעין הנוראות שיהיו בימות המשיח. עיי"ש באורך.   222.  בפסוק שלפני כן נאמר: "כי ילד ילד לנו, בן נתן לנו, ותהי המשרה על שכמו, ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום". ונבואה זו נאמרה על חזקיה, כפי שכתבו המפרשים. ואותו הילד היה תחלת המחשבה שביקש הקדוש ברוך הוא לעשותו משיח. וזהו שנאמר "ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ וגו"', שאלו הדברים ראויין להיות במשיח. אבל לאחר קטרוג מדת הדין לא נתקיימו בו כל אלה, אלא רק "למרבה המשרה ולשלום אין קץ", שהיה לו שלום מסנחריב. אבל אין זה קץ הגאולה, שיהא הוא המשיח, וישב על כסא דוד. ולכן נסתמה האות מ"ם שבתחילה הענין, לומר שנסתם אז קץ הגאולה. מהרש"א.
חזקיה, שעשית לו כל הנסים הללו, שניצול מסנחריב, ונתרפא מחליו, ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח?!
לכך נסתתם. כלומר, שנסתמו הדברים שעלו במחשבה לפני הקדוש ברוך הוא, ולא נעשו  223 .

 223.  עוד פירש רש"י, שביקש הקדוש ברוך הוא לעשותו משיח ולסתום צרותיהם של ישראל. עוד פירש בשם רבו, שנסתם פיו של חזקיה ולא אמר שירה. וביד רמה כתב, שנסתם המ"ם, לשנותו ממ"ם של משיח. עיי"ש.
מיד פתחה הארץ  224  ואמרה לפניו: רבונו של עולם, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח. פתחה ואמרה שירה לפניו. שנאמר: "מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק וגו'" (וסוף הפסוק: "ואמר רזי לי רזי לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו").

 224.  "הארץ" היא הארץ הידועה, ארץ ישראל. שכל זמן שישראל בגלות, גם הארץ תרצה את שבתותיה, שלא מתקיימין בה שמיטין ויובלות, וכאילו אף היא באבילות בכמה עניינים. לכן פתחה לומר שירה, כדי שיהא חזקיה משיח, וישובו לארץ ויקיימו מצוות התלויות בה. מהרש"א.
אמר שר העולם (מלאך שכל העולם מסור בידו) לפניו: רבונו של עולם, צביונו עשה לצדיק זה!  225 

 225.  כתב מהרש"א, דרצה לומר, שארץ ישראל נקראת ארץ צבי, על שם זה שהיא עושה צביונו של מקום, לומר שירה תחת הצדיק. עיי"ש.
יצאה בת קול  226  ואמרה: "רזי לי רזי לי". דהיינו, הנסתרות שלי הן, ואני יודע על מה מתעכב משיח מלבוא.

 226.  כתב ביד רמה, שמלאך הוא שאמר כך. וכל היכא שנשמע קול, ולא רואים מי אמרו, נקרא בת קול. עוד כתב, שהקב"ה אמר "רזי לי", כלומר, סודי לי, ואין אחר יודע.
אמר נביא: "אוי לי", אוי לי, עד מתי (מתי יבוא משיח)?  227 

 227.  לפי שאותו דור היה כולו זכאי, כדאמרינן בפרקין, שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תנוק ותנוקת שאינם בקיאין בהלכות טומאה וטהרה, ואם אפילו דור כזה אינו זכאי למשיח, מתי יבוא? מתי יהיה דור זכאי יותר? מהרש"א.
יצאה בת קול ואמרה: "בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו". ואמר רבא ואיתימא רבי יצחק: עד דאתו בזוזי ובזוזי דבזוזי. דהיינו, עד שיבואו בוזזים על ישראל כמה פעמים  228   229 .

 228.  רש"י בסוף מסכת כתובות כתב: "שוללים אחר שוללים". ועיי' ברש"י כאן. ובערוך כתב, דהיינו שבאים שודדים על ארץ ישראל, ובאים שודדים אחרים ושודדים את המשודדים, וישראל עמהם. ונרמז דבר זה בפסוק "בגדים בגדו וגו"', כי בוגדים היינו שוללים, שתרגומו של המקרא "הבוגדים ריקם" (תהלים כה ג) הוא "בזוזין וסריקין".   229.  והיינו שתהיה צרה גדולה על ישראל, כפי שנאמר בספר דניאל (יב א): "והיתה עת צרה אשר לא נהייתה מהיות הגוי עד העת ההיא וגו"'. ועיי"ש ברש"י.
עוד כתוב בספר ישעיהו: "משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה מלילה שמר מה מליל וגו '."
אמר רבי יוחנן: אותו מלאך הממונה על הרוחות (שהנשמות נפקדות אצלו) - דומה שמו.
נתקבצו כל הרוחות אצל דומה, המלאך הממונה עליהם, ואמרו לו (וזהו שנאמר: "משא דומה אלי קרא משעיר". שאמר דומה, שקראו אליו הרוחות על דבר גלות שעיר ועשיו): "שמר מה מלילה שמר מה מליל", דהיינו, מה אומר השומר, שהוא הקדוש ברוך הוא, על הגלות שהיא כלילה? מתי יהיה קץ הגאולה מליל זה?
אמר שמר אתא בקר וגם לילה. אמר להם השר, שכך אמר השומר, הקדוש ברוך הוא: הגאולה שהיא כבוקר - תבוא. אבל לפני כן תהיה גלות ארוכה, שהיא כלילה  230 .

 230.  עוד פירש רש"י, שיגאלו, ויבנה בית שני, ויחזרו ויגלו גלות זו. עוד פירש, "וגם לילה" - לרשעים.
אם תבעיון (אם תרצו להגאל) - בעיו (בקשו רחמים), שבו אתיו (שובו בתשובה, ובואו לגאולה).
תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא לחזקיה וסייעתו (דבר מגונה עשו), שלא אמרו שירה, עד שפתחה הארץ ואמרה שירה  231  . שנאמר: "מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק וגו'."

 231.  הקשה בענף יוסף, הא הוה ליה למימר "גנאי הוא וכו' שלא אמרו שירה, ובאה הארץ ופתחה ואמרה שירה. שמלשון הגמרא משמע, שלא אמרו שירה עד שאמרה הארץ, אבל כשאמרה, אמרו גם הם. וכן להלן, גבי יתרו, משמע שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר. אבל כשאמר יתרו, אמרו גם הם. ועיי"ש מה שביאר בזה באורך.
כיוצא בדבר אתה אומר גבי מה שנאמר בפרשת יתרו: "ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם".
תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא (כל עם ישראל), שלא אמרו "ברוך", עד שבא יתרו ואמר: "ברוך ה'"  232 . עוד כתוב שם: "ויחד יתרו". ונחלקו בביאור הדבר רב ושמואל.

 232.  כבר מצינו בכמה כתובים הקודמים שנאמר ברוך ה', שכבר נח אמר "ברוך ה' אלקי שם". אלא הגנאי הוא שמשה ועם ישראל לא אמרו ברוך על הנס של עצמם, עד שאמרו יתרו. מהרש"א, עיי"ש.
רב אמר: שהעביר חרב חדה על בשרו. שמל את עצמו - ונתגייר.
ושמואל אמר: שנעשה חדודים חדודים (קמטים קמטים) כל בשרו, לפי שהיה מיצר על מפלת מצרים  233 .

 233.  עיי' ביערות דבש מה שביאר בזה באורך (הובא בענף יוסף).
אמר רב, היינו דאמרי אינשי: גיורא (גר), עד עשרה דרי (עד עשרה דורות  234 ), לא תבזה ארמאי קמיה (אל תבזה גוי בפניו).

 234.  כתב רש"י, שיתרו לא היה דור עשירי, אלא שכך הוא משל בני אדם. אמנם בגליון הש"ס הביא, שרבינו בחיי כתב (בפרשת יתרו) שעשרה דורות היו ממצרים בן חם עד יתרו.
עוד כתוב בישעיהו, בנבואה שנאמרה על מפלת אשור: "לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו רזון".
מאי "במשמניו רזון"?
אמר הקדוש ברוך הוא: יבא חזקיהו, שיש לו שמונה שמות, ויפרע מסנחריב שיש לו שמנה שמות ("במשמניו" לשון שמונה  235 ).

 235.  וכך מתפרש המקרא "במשמניו שלח רזון", במשמניו - לשון שמונה. והיינו, אותן שמונה שמות שהיו לו לסנחריב למעלתו, שולח בהם רזון ונפחתו, שלא עמדו לו, כמו שעמדו לחזקיה שמונת שמותיו. מהרש"א.
ומנין לנו שהיו לחזקיה שמונה שמות? דכתיב: "כי ילד ילד לנו, בן נתן לנו, ותהי המשרה על שכמו, ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום". והיינו שמונה שמות: פלא, יועץ, אל, גבור, אבי, עד, שר, שלום.
ומקשינן: והאיכא עוד שם, שהרי נקרא גם חזקיה!
ומבארינן: מה שכינוהו חזקיה - היינו שחזקו יה  236 .

 236.  שיחזקו הקדוש ברוך הוא במלחמתו עם סנחריב. שהרי בדרך הטבע היה סנחריב מנצח, שהיה עמו עם רב מאוד. עוד אפשר לפרש, שחיזקו הקדוש ברוך הוא בחליו, ורפאהו. מהרש"א.
דבר אחר: חזקיה - שחיזק את ישראל לאביהם שבשמים.
סנחריב, מנין לנו שהיו לו שמונה שמות?
דכתיב ביה: "תגלת פלאסר", "פלנאסר", "שלמנאסר", "פול", "סרגון", "אסנפר", "רבא", "ויקירא".
ומקשינן: והאיכא גם את השם סנחריב!
ומבארינן: מה שכינוהו סנחריב, על שם שסיחתו ריב  237 .

 237.  כתב המהרש"א, שיש לפרש שהיה מדבר אל ישראל בלשון יהודית, כדי שיריבו עם חזקיהו. כמו שנאמר, שאמר להם סנחריב: אל ישיא אתכם חזקיה וגו' ואל יבטח ואל תשמעון וגו'.
דבר אחר: שסח וניחר דברים כלפי מעלה, וכמובא להלן.
אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה אותו רשע לקרותו אסנפר רבא ויקירא (שפירוש "רבא ויקירא" הוא: גדול ומכובד)?
מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל. שנאמר שאמר שליחו של סנחריב לעם ישראל, כשרצה לפתותם שיכנעו לו: "שמעו דבר המלך וגו' כה אמר מלך אשור עשו אתי ברכה וצאו אלי וגו' עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם". ולא אמר: אל ארץ מוטבת מארצכם.
נחלקו רב ושמואל בענינו של סנחריב, שאמר לישראל שיקחם לארץ טובה כארצם.
חד אמר: מלך פקח היה.
וחד אמר: מלך טיפש היה  238 .

 238.  צריך להבין את יסוד מחלוקתם. וכתב העיון יעקב, שמי שסובר שמלך פיקח היה, היינו להראות גדולת ה', שמצילם אף ממלך פיקח. ומאן דאמר שמלך טיפש היה, היינו להראות שכאשר אין ישראל עושין רצונו של מקום, נמסרין אף ביד טיפש, ואין יכולין להציל את עצמן בחכמתן.
למאן דאמר מלך פקח היה, היינו שחשב סנחריב בליבו, אי אמינא להו עדיפא מארעייכו (אם אומר להם ארץ טובה יותר מארצכם), אמרו (יאמרו לי): קא משקרת, שהרי אין ארץ טובה יותר מארץ ישראל!
ומאן דאמר מלך טיפש היה, משום שאם כן, שהאמת כדבריו, שאין ארצו טובה מארץ ישראל, מאי רבותיה? היאך רצה לפתותם, במה יהיה להם טוב יותר בארצו?
כתוב כשהגלה סנחריב את עשרת השבטים: "וינחם בחלח נהר גוזן וערי מדי".
להיכא אגלי להו (להיכן הגלה אותם, כלומר, היכן נמצאים מקומות אלו)?
מר זוטרא אמר: לאפריקי הגלה אותם.
ורבי חנינא אמר: להרי סלוג.
אבל ישראל, כשהגלה אותם סנחריב, ספרו בגנותה של ארץ ישראל.
כי מטו "שוש" (כשהגיעו למקום ששמו שוש), אמרי: שויא כי ארעין (מקום זה שוה כארצנו  239 ).

 239.  ולכן קראו את שם אותו מקום "שוש", על שם שאמרו שהמקום טוב כארץ ישראל, שנאמר עליה "משוש כל הארץ". מהרש"א.
כי מטו למקום ששמו "עלמין", אמרו: מקום זה שוה כעלמין (כירושלים, שנקראת בית עולמים).
כי מטו למקום ששמו "שוש תרי", אמרי: על חד תרין. כלומר, מקום זה יפה פי שנים ממקומנו. ועל שם דבריהם נקראו המקומות הללו בשמות אלו.
כתוב בהמשך הפסוק שהובא לעיל "לכן ישלח האדון ה' וגו'": "ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש". והיינו, שנשרפו כל חיילותיו של סנחריב.
אמר רבי יוחנן: אמנם בדרך כלל "כבודו" משמע גופו ובשרו, ואם כן, "תחת כבודו"
- היינו הנשמה שבתוך הגוף. אבל מה שנאמר כאן "תחת כבודו" - ולא כבודו ממש (אין הכוונה לכבודו, גופו, ממש). אלא הכוונה לבגדיו, שאף הם מכונים כבוד, כי הא דרבי יוחנן קרי ליה למאני (היה קורא לבגדים): "מכבדותי", לפי שהם גורמים כבוד לאדם. ואם כן, פירוש הפסוק "ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש", היינו שנשרף גופו שתחת בגדיו.
רבי אלעזר אמר: מה שתחת כבודו ממש, דהיינו, תחת גופו - נשרף, וכפי שהיה בשריפת בני אהרן. מה להלן, בשריפת בני אהרן, היתה שריפת נשמה, והגוף נשאר קיים, אף כאן, הכוונה לשריפת נשמה, וגוף קיים  240 .

 240.  בבן יהוידע ביאר, שלפי ר' יוחנן רצה הקדוש ברוך הוא לעשות נס ופלא, שהוא נס בתוך נס, שיהיו הגופים נשרפים, והבגדים קיימים. ור' אליעזר סבר, שרצה הקב"ה להגדיל הנס לעיני הרואין, שיהיו הגופים קיימים, והם פגרים מתים. ויראו הרואין איך עם רב כחול הים מושלכים מתים, שמתו בלילה אחד בשעה אחת. אבל אם ישרפו, יהיו אפר, ולא יהיה ניכר מספרם בריבויים כמה היו.
תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה: פרעה שחירף בעצמו, ולא על ידי שליח (כפי שמובא להלן), ואם כן, אין הבזיון גדול כל כך - נפרע אף הקדוש ברוך הוא ממנו בעצמו, ולא נתבייש כל כך. שאינו דומה המתבייש מן הגדול - למתבייש מן הקטן  241 .

 241.  כך כתב רש"י. והעיר המהרש"א שהוא קצת דחוק, דמה שייך ביזוי וביוש בפורענות ששלח הקדוש ברוך הוא עליהם? לכן כתב לפרש להיפך. פרעה חירף בעצמו, והיה רוגזו של הקדוש ברוך הוא גדול כל כך עד שנפרע ממנו בעצמו. אבל סנחריב חירף על ידי שליח, ואין זה חמור כמחרף בעצמו, שהרי יכול לטעון: דברי הרב ודברי התלמיד - דברי מי שומעין, ואין שליח לידי עבירה! לכן נפרע ממנו הקדוש ברוך הוא רק על ידי שליח. ועיי' בחדושי הגאונים מה שהביא בשם מצודת דוד.

דרשני המקוצר[עריכה]