פרשני:בבלי:סנהדרין ק א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סנהדרין ק א

חברותא[עריכה]

מעולם לא חידשו לנו חידוש שאינו כתוב בתורה, שהרי  לא שרו לן עורבא, ולא אסרו לן יונה (לא התירו לנו עורב, שכתוב בתורה שאסור לאכלו. ולא אסרו לנו יונה, שכתוב בתורה שמותר לאכלה).
רבא, כי הוו מייתי טריפתא דבי בנימין קמיה (כשהיו מביאים אנשי בי בנימין לפניו שאלה בענין טריפה), כי הוה חזי בה טעמא להיתירא (כשהיה רואה באותה טריפה טעם להיתר), הוה אמר להו: תחזו, דקא שרינא לכו עורבא (ראו! אני מתיר לכם עורב!). כלומר, הנה לכם היתר שאינו כתוב בתורה, אלא חכמים אמרוהו.
כי הוה חזי לה (כשהיה רואה) טעמא לאיסורא, הוה אמר להו: תחזו דקא אסרנא לכו יונה (ראו! אני אוסר לכם יונה!). כלומר, הרי לכם איסור שאינו כתוב בתורה, אלא חכמים אמרוהו.
רב פפא אמר: כגון מאן דאמר כשהוא מתייחס לתלמיד חכם מסויים: "הני רבנן" (אותו תלמיד חכם), שלשון בזיון הוא. שהיה לו לומר: "רבותינו שבמקום פלוני"  500 .

 500.  עוד פירש רש"י, דהיינו שכשהוא מספר בשום דבר מרבנן, אומר "הני רבנן", שלשון גנאי הוא. אבל "הנהו רבנן" אינו לשון גנאי.
רב פפא אישתלי (שכח), ואמר בלשון זו: "כגון הני רבנן", שהיא לשון בזיון, ואיתיב בתעניתא (וישב על כך בתענית).
לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא, הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה (היו עושים מטפחות לספרי בי רב יהודה).
כי מטו (כאשר הגיעו) לעשיית מטפחת למגילת אסתר, אמרי (אמרו) לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא בלשון שאלה: הא מגילת אסתר - ודאי לא בעי מטפחת כספרים האחרים?
ולשון גנאי הוא זה, שהיה להם לומר בלשון שאלה, כך: "מגילת אסתר צריכה מטפחת, או אינה צריכה?"  501 

 501.  כך כתב רש"י. והמהרש"א כתב, שאפשר דסברי כמאן דאמר שמגילת אסתר אינה מטמאה את הידים, ולא ברוח הקדש נאמרה ליכתב, ולכן לא צריכה מטפחת כשאר ספרי הקודש. אלא שיש כמה תנאים שחולקין וסבירא להו שצריכה. והיינו אפקירותא, שלא היה להם לפסוק הלכה בפני רב יהודה רבן. עוד כתב, שהאפקירותא היא שזלזלו במגילת אסתר. שאף שלא נאמרה ליכתב בלשון הקדש, מכל מקום לקרות אותה - נאמרה ברוח הקדש, ולכן אין לזלזל בה.
אמר להו: כי האי גוונא (לשון כזה שאמרתם) נמי מיחזי כי אפקירותא (גם כן נראה כאפיקורסות).
רב נחמן אמר: אפיקורוס - זה הקורא את רבו בשמו.
דאמר רבי יוחנן: מפני מה נענש גיחזי?  502 

 502.  כתב ביד רמה, שכוונת הגמרא על העונש שאין לו חלק לעולם הבא. אבל מה שנצטרע, מפורש במקרא שהיינו משום שלקח מנעמן כסף ובגדים. ועוד, שמעשה זה שקרא לרבו בשמו היה לאחר שנצטרע. וכן כתב המהרש"א. אמנם הר"י אלמדארי פירש שהכוונה לעונש הצרעת. ואף שמעשה זה היה לאחר מכן, מכל מקום מסתבר מכך שאף קודם לכן היה נוהג לקרוא לרבו בשמו. וביעב"ץ תירץ עוד על קושיה זו, שהעונש היה שלא נרפא מצרעתו. ועיי' בעיון יעקב מה שכתב בזה.
מפני שקרא לאלישע רבו בשמו  503 .

 503.  התוס' ביבמות (נז ב, ד"ה אמר) כתבו, שתלמיד חבר יכול לקרוא לרבו בשמו. עיי"ש.
שנאמר: "ויאמר גחזי: אדני המלך, זאת האשה, וזה בנה, אשר החיה אלישע". והרי אלישע היה רבו, וקראו בשמו.
יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא, ויתיב וקאמר: עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא נחל מבית קדשי הקדשים, ועליו כל מיני מגדים (מיני פירות מתוקים).
שנאמר: "ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל, לא יבול עלהו, ולא יתם פריו, לחדשיו יבכר (בכל חודש וחודש יתבכרו בו פירות), כי מימיו מן המקדש המה יוצאים, והיה פריו למאכל, ועלהו לתרופה".
אמר ליה ההוא סבא לרבי ירמיה: יישר!  504  וכן אמר גם רבי יוחנן כדבריך.

 504.  בגליון הגמרא כתוב שמילה זו היא טעות הדפוס.
אמר ליה רבי ירמיהו לרבי זירא: האם כי האי גונא מיחזי אפקרותא?  505 

 505.  ביד רמה פירש, דהיינו משום שאמר את הדבר לפני רבו, ונראה כאילו רבו צריך לו. והמהרש"א כתב, שכוונת הגמרא היא, שצריך להאמין שדברים אלו נאמרו כפשטן, שאכן יצא נחל מבית קדשי הקדשים. ולא שזה בדרך משל, כמו מה שנאמר "והיה כעץ שתול על פלגי מים". ועל זה אמר ההוא סבא "יישר", שאכן צריך לפרש הדברים כפשטן. ושאל רבי ירמיה, האם נחשב דבר זה כאפקירותא, עצם הענין להעלות על הדעת שהדברים נאמרו שלא כפשטן, כי זו דרך האפיקורסים, להוציא הדברים ממשמען. והשיב לו רבי זירא שאדרבה, סיועי מסייע לך בזה שאמר יישר, להוציא מדעת האפיקורסים. אלא אי שמיע לך דבר שהוא אפקירותא, היינו כמו המעשה דלהלן, שאותו תלמיד לא האמין להעמיד הדברים כפשטן, עד שראה במו עיניו.
אמר ליה: הא האי סבא סיועי קא מסייע לך, שהרי אומר לך שאף רבי יוחנן אמר כדבריך, ובודאי שאין בכך אפקירותא!
אלא אי שמיע לך דבר שמחזי כאפקירותא - הא דלהלן שמיע לך:
כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש: עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות, שהן בגודל של שלשים על שלשים אמות, וחוקק בהם פתח ברוחב של עשר אמות, וברום (בגובה) עשרים אמות, ומעמידן בשערי ירושלים.
שנאמר: "ושמתי כדכד (מין אבן טובה) שמשתיך, ושעריך לאבני אקדח וגו'." הרי שיחקוק הקדוש ברוך הוא באבנים יקרות (וזהו לשון "אבני אקדח", שחוקק בהן הקדוש ברוך הוא כבמקדח), ויעשה מהן את שערי ירושלים.
לגלג עליו (על רבי יוחנן) אותו תלמיד. אמר: השתא כביעתא דצילצלא לא משכחינן (הרי עתה אין אנו מוצאים אבן טובה אפילו בגודל ביצה של עוף קטן ששמו צילצלא), היאך יתכן שכולי האי משכחינן (שאבן גדולה כל כך תימצא)?!
וזוהי אפקירותא!
לימים הפליגה ספינתו של אותו תלמיד בים. חזינהו (ראה) למלאכי השרת דקא מנסרי (שהם מנסרים) אבנים טובות ומרגליות.
אמר להו: הני למאן (לשם מה אתם מנסרים אבנים אלו)?
אמרי ליה המלאכים: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בשערי ירושלים.
כי הדר (כשחזר) התלמיד ממסעו, אשכחיה לרבי יוחנן דיתיב וקא דריש (מצא את רבי יוחנן שיושב ודורש).
אמר ליה: רבי, דרוש! ולך נאה לדרוש. כי כשם שאמרת - כך ראיתי במו עיני.
אמר לו: ריקה, אם לא ראית - לא האמנת? מלגלג על דברי חכמים אתה!
יהב ביה עיניה (נתן בו עיניו), ועשאו גל של עצמות (ומת. שהמת נעשה גל של עצמות  506 ).

 506.  ובמס' שבת פירש רש"י, שנעשה כמת שנרקב כבר בשרו, ונפל מזמן רב, ועתה נותרו רק עצמות. והוא כענין מה שאמרו שרשעים בחייהם קרויין מתים, ולכן נרקב בשרו מיד, כאילו מת כבר בחייו. מהרש"א בבבא בתרא.
מיתיבי: כתוב: "ואולך אתכם קוממיות". רבי מאיר אומר: "קוממיות" - שתי קומות הן. והיינו גובה של מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון (שהגמרא במסכת חגיגה אומרת, שמיעט הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, והעמידו על גובה מאה אמה  507   508 ).

 507.  שנאמר "ותשת עלי כפכה". ו"כף" בגמטריא מאה. רש"י.   508.  ביאר בתורת חיים, דהיינו מפני שמדת הקדוש ברוך הוא לנחם בכפלים, כדכתיב "נחמו נחמו", ודרשו במדרש שיתנחמו בכפלים, לכן כנגד מה שמיעט הקדוש ברוך הוא את קומתו של אדם, יהיה בעתיד כפלים ממדת אדם הראשון. עיי"ש.
רבי יהודה אומר: "קוממיות" - היינו מאה אמה, כנגד היכל וכותליו. שנאמר: "אשר בנינו כנטעים מגדלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחטבות תבנית היכל וגו'." ואורך כל כתלי ההיכל - מאה אמה  509 . וכך הוא פירוש הפסוק: "אשר בנינו מגודלים", היינו שהבנים שלנו יהיו לעתיד לבוא מגודלים כאילנות. "בנותינו כזויות וגו'", היינו שבנותינו יהיו מגודלות ככותלי ההיכל.

 509.  עיי' ברש"י החשבון. עוד כתב רש"י, שמדובר בהיכל של בית שני, דקים לן שרחבו ששים אמה, וגבהו מאה אמה.
על כל פנים, גבהם של האנשים לעתיד לבוא יהיה מאתיים אמה, או מאה אמה. והיאך יוכלו ליכנס בפתח שגבהו רק עשרים אמה?
ומתרצינן: כי קאמר רבי יוחנן שיהיו פתחים של עשרים אמה - היינו לכוי דבי זיקא (לחלונות, שהשמש והאויר נכנסים מהם). אבל באמת השערים יהיו גבוהים יותר.
מאי "ועלהו לתרופה"? מה הכוונה במילה "תרופה"?
נחלקו בדבר רבי יצחק בר אבודימי ורב חסדא.
חד אמר: "תרופה" היינו "מתיר פה". שאותם עלים מועילים להתיר פה של מעלה, פה העליון שבגוף האדם. דהיינו, להתיר את פיהם של האילמין, שיהיו מדברים  510 .

 510.  כך פירש רש"י. ובערוך פירש, דהיינו דבר שמשים אדם בפיו כדי לפתוח לבו למאכל. וזהו דבר של מעלה.
וחד אמר: להתיר פה של מטה. דהיינו, להתיר ולפתוח את פתח רחמן של העקרות (וזהו פה של מטה). שתיפקדנה על ידי שתאכלנה מאותם עלים.
איתמר, נחלקו בדבר זה גם חזקיה ובר קפרא (אלא שהם אמרו את הדבר בפירוש, ולא בלשון רמז: "פה של מעלה", "פה של מטה"):
חזקיה אמר: להתיר פה אילמין.
בר קפרא אמר: להתיר פה עקרות. רבי יוחנן אמר: "ועלהו לתרופה" היינו לתרופה ממש. שאותם עלים מרפאים את האדם.
מאי "לתרופה"?  511  איזו רפואה הם עושים?

 511.  הריא"ף מבאר דקשיא ליה להש"ס, אם הכוונה שהעלה עצמו תרופה הוא, היה לו לומר "ועלהו תרופה". מאי "לתרופה"?
רבי שמואל בר נחמני אמר: הם מועילים לתואר פנים של בעלי הפה  512 .

 512.  בערוך כתב: לרפואה לכל חולי לתואר פנים, שיהא מראהו נאה. ובילקוט שמעוני (יחזקאל רמז שפג) איתא: "מאי לתרופה? אמר רשב"ג, לתאר פנים של בעלי הפה. כדדריש ר' יהודה בר' סימון, כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא מבהיק פניו לעולם הבא. והיינו "בעלי הפה", אותם שעמלים בלימוד התורה בפיהם.
דרש רבי יהודה ברבי סימון: כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה - הקדוש ברוך הוא מבהיק זיויו לעולם הבא. שנאמר: "ראשו וגו' תלתלים שחורות כעורב", "מראהו כלבנון בחור כארזים", "חכו ממתקים".
וכך נדרש המקרא: "שחורות כעורב", המשחיר פניו על דברי תורה, והיינו "חכו ממתקים", דברי תורה, שהם ממתקים שמוציא מחיכו, לבסוף, לעולם הבא, יזכה שיהיה "מראהו כלבנון, בחור כארזים".
אמר רבי תנחום ברבי חנילאי: כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה - הקדוש ברוך הוא משביעו לעולם הבא. שנאמר: "ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם". והיינו, אם מרעיבין עצמם, ורווין מדשן ביתך, שלומדים תורה בבית המדרש, בעולם הזה, אזי "נחל עדניך תשקם" לעולם הבא  513 .

 513.  כך פירש ביד רמה. והריא"ף כתב, דשמא נדרש ענין זה משום דכתיב לעיל מהאי קרא "צדקתך כהררי א -ל, משפטיך תהום רבה". ש"הררי א -ל" הם התלמידי חכמים, שמפרקים הרים. ויש להם עוני ורעבון, והיינו "משפטיך תהום רבה", והם נזונין בחסד, כדכתיב "מה יקר חסדך אלקים בצל כנפיך יחסיון". וסמיך להאי קרא "ירויון מדשן ביתך", שבעולם הבא, שהוא ביתו של הקדוש ברוך הוא, ישבעו מטובו. ואולי לזה כיון רש"י, שכתב "לעיל מיניה מהאי קרא מיירי עניינא דמרעיב את עצמו". ועיי' במהרש"א.
כי אתא רב דימי אמר: עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו (מלא חופנו) טובה. שנאמר: "ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה"  514 .

 514.  כתב בעיון יעקב שהיא מדה כנגד מדה. לפי שעסקו כל ימיהם בתורה שניתנה בימין, כדכתיב "בימינו אש דת למו", לכן נותנין להם שכר מלוא היד. וזהו "ברוך ה' יום יום", העוסקים בתורה יום יום, "יעמס לנו" יתן להם הקדוש ברוך הוא מלא עמסו. ועיי' במהרש"א מה שכתב בביאור ענין זה.
אמר ליה אביי: וכי אפשר לומר כן? היאך יכול אדם לקבל מלא חפנו של הקדוש ברוך הוא? והלא כבר נאמר: "מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן", הרי שכל העולם כולו אין מדתו אלא כמזרת ועד אגודל של הקדוש ברוך הוא, והיכן יקבל אדם מלא חופנו של הקדוש ברוך הוא, שהוא גדול יותר מהעולם כולו?!
אמר לו רב דימי: מאי טעמא לא שכיחת באגדתא (למה אינך מצוי באגדות)? אילו היית בקי באגדות, לא היית שואל.
דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי  515 : עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות. שנאמר: "להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא"  516 . המילה "יש" - בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי  517 . אם כן, שיהיה לכל צדיק ש"י עולמות, הרי שיהיה לו מקום לקבל מלא עומסו של הקדוש ברוך הוא  518 .

 515.  תימה, למה אמר לו דבר זה בשם רבא בר מרי? הרי משנה מפורשת היא בסוף מסכת עוקצין! ועיי' ביש סדר למשנה, שכתב ישוב על זה.   516.  כתב במגלה עמוקות, דהכי קאמר קרא, לא די שיהיה לצדיקים ש"י עולמות, אלא גם אוצרותיהם של רשעים, חלקם בגן עדן, אמלא לצדיקים. כמו שאמרו חז"ל, שהרשע נוטל חלקו וחלק הצדיק בגיהנם, והצדיק נוטל חלקו וחלק הרשע בגן עדן.   517.  בעיון יעקב כתב, שאפשר שכוונת מנין זה, לפי שיש תרי"ח מצוות. תרי"ג מצוות דאורייתא, ועוד חמש דרבנן (חנוכה, מגילה, ט' באב, עירובין וידים), כפי שכתב הרמב"ם. וכל צדיק צריך שיהיה לו רוב זכויות, והיינו, חצי המספר דלעיל, שהם ש"ט, ועוד מצוה אחת להכריע, והיינו ש"י. וכנגד זה יזכה לש"י עולמות, עולם כנגד מצוה. ועיי' בתורת חיים מה שביאר במנין זה.   518.  דברים הללו כולן לשון משל הן, כנגד הטובה הגדולה שעתיד הקב"ה להשפיע לצדיקים לעולם הבא. ופשוט הוא. יד רמה.
תניא, רבי מאיר אומר: במדה שאדם מודד - מודדין לו. שאם מדד ונתן לעני מלא חפניו, יחזיר לו הקדוש ברוך הוא מלא חפניו טובה  519 . דכתיב בספר ישעיהו: "בסאסאה בשלחה תריבנה"  520 .

 519.  לפי שהנותן צדקה לעני, כביכול כאילו נתן לקדוש ברוך הוא, העומד לימין האביון, וכדכתיב "מלוה ה' חונן דל". וכיון שהוא המקבל כביכול, הוא גם מחזיר. וכשהוא מחזיר, מחזיר לפי עומסו שלו. תורת חיים.   520.  ופירש שם רש"י: "בסאסאה" - באותה מדה. "בשלחה תריבנה" - כששילחה מצרים את ישראל, תריבנה המדה בסאה שלה.
אמר רבי יהושע: וכי אפשר לומר כן? וכי אם אדם נותן מלא עומסו לעני בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא נותן לו מלא עומסו לעולם הבא? והכתיב: "שמים בזרת תכן"! והיכן יקבל אדם מלא חפנו של הקדוש ברוך הוא, שגדול הוא עד בלי די?  521  אמר לו רבי מאיר: ואתה אי אומר כן? והרי איזו היא מדה מרובה, מדת טובה מרובה או מדת פורענות?

 521.  כך הוא לכאורה המובן. והריא"ף כתב, שאין כוונת רבי יהושע לשאול היכן יניח את כל אותה טובה, שהרי כבר אמרנו לעיל שעתיד הקב"ה להנחיל לכל אחד ש"י עולמות! אלא השאלה היא היאך יהיה לו כח לקבל זאת. ועל זה תירץ כי הקב"ה נותן לו כח, וכדלהלן. ואפשר שזו גם כוונת רש"י. שכתב: "וכי אפשר לומר כן, שיהא הקב"ה נותן לאדם מלא חפניו, והלא אינו יכול לסבול כל כך". ולעיל בשאלת אביי כתב: "וכי אפשר לומר וכו' והרי אין לו מקום ליתן וכו"'.

דרשני המקוצר[עריכה]