פרשת כי תשא: הבדלים בין גרסאות בדף

פסל משה רבינו מאת הפסל מיכאל אנג'לו - "וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו" שמות ל"ד, ל - הצבת פסלו ברומא השנת 1513 עוררה התרגשות רבה בקרב יהדות רומא - המקור:ויקישיתוף, צילם:Ulrich Mayring

הפרשה השמינית בספר שמות היא פרשת כי תשא. שמה של הפרשה מקורו בפסוק הפותח את הפרשה :"כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם..." שמות ל, י"ב תחילת הפרשה עדיין עוסקת בנושאים הקשורים במשכן אוהל מועד: מחצית השקל וקטורת הסמים. בהמשך מתואר מעשה העגל עם כל התוצאות שבאו בעקבותיו על עם ישראל.

זמנה של הפרשה הוא כשלושה חודשים, ברדת משה רבינו מהר סיני בפעם הראשונה - ט"ז תמוז - עד קבלת הלוחות השניים ביום הכיפורים - י' תשרי.

בשבת פרשת כי תשא קוראים לעיתים קרובות גם את פרשת פרה.

נושאי פרשת השבוע

להלן הנושאים העיקריים של פרשת כי תשא:

1. תשלום מחצית השקל - לפי רש"י המטרה היא לפקוד את בני-ישראל וכך הוא כתב:"כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם". מדרש תנחומא כתב:"חצי הסלע. ולא הייתה נגבית אלא לכפרת ישראל, והיו לוקחין מהן תמידין." - המטרה היא כפרה והשימוש הוא לקרבנות. רבי אברהם אבן עזרא כתב:"כי המגפה שהיתה בימי דוד בעבור שלא נתנו כופר נפשם.".
2. בניית כיור הנחושת - רבי עובדיה ספורנו הסביר למה כלי זה נזכר בנפרד:". גַּם זֶה הַכְּלִי לא הֻזְכַּר לְמַעְלָה עִם שְׁאָר הַכֵּלִים, כִּי לא הָיְתָה הַכַּוָּנָה בו לְהַשְׁכִּין שְׁכִינָה בַּמִּקְדָּשׁ כְּעִנְיַן הַכַּוָּנָה בְּאותָם הַכֵּלִים, כַּמְבאָר לְמַעְלָה, אֲבָל הָיְתָה הַכַּוָּנָה לְהָכִין אֶת הַכּהֲנִים לַעֲבודָתָם." - הוא רק מסייע לעבודה.
3. הכנת שמן המשחה וקטורת הסמים - הרמב"ן מבאר כי הוא נועד גם למשיחת בני-אדם מסויימים:" שימשח בו עתה אהרן ובניו, ואמר "שמן משחת קדש יהיה זה לי", למשוח בו משיח קדשי אשר אבחר בו "לדורותיכם", ולא יינתן על זר שאיננו לי, ולכן ימשחו בו המלכים והכוהנים הגדולים, כי שניהם משיחי ה'."
4. מינוי מבצעי מלאכת המשכן - "בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" אשר יזכה לכישורים הדרושים:"וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל-מְלָאכָה,ד לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחשֶׁת, וּבַחֲרשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל-מְלָאכָה" ויחד איתו " אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן" ועוד נוספים "וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" שמות ל"א, ב'-י"א. יחד עם זאת נצטוו גם על שמירת השבת, גם בזמן בניית המשכן.
5. מעשה העגל - משה בושש לרדת מההר, העם נקהל על אהרן והטא השליך לאש נזמי זהב והתקבל עגל יצוק ממתכת. למרת חגגו ומשה שומע כל כך מהקב"ה טמבקש כי יסלח לעם:מחשש לחילול ה' עם כיליון עם ישראל והפרת השבוע לאבות. ה' מנחם על הרעה. העם נענש ומשה קבל לוחות שניים.
6. חידוש הברית - לקראת הכניסה לארץ הוזהרו בני ישראל מפני כריתת כל ברית "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ", ניתוז עבודה זרה, מצוות שלושת הרגלים, ביכורים ואיסור בשר בחלב.

והרגלים.

1. ירידת משה רבינו מההר וציווי בני-ישראל - אחרי " אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה" בהם "לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה" - "וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו". משה יורד ממהר ומצווה את כל הדברים אשר נאמרו לו בהר. הוא לובש שוב מסווה וממשיך בקבלת המצוות מהקב"ה.

מחצית השקל

חצי שקל מימי המרד הגדול שנת 67/68. הכיתוב - מצד אחד (ימין) "ירושלים הקדושה". מצד שני - האותיות "שב" שפירושם "השנה השנייה למרד", ומסביב -"חצי השקל" - ויקישיתוף תרם:cng

ערך מורחב - מחצית השקל

המחנך יצחק רפאל הלוי עציון כתב על ד"ה זה יתנו - "לא היה נוהג אלא לשעה" ולכן, כאשר שאול המלך מנה את בני ישראל לקראת המערכה נגד העמלק נאמר:"וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת-הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת-אִישׁ יְהוּדָה" שמואל א ט, ו.

מסיבה זו, סבור עציון, אין הציווי :"הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית..." נכלל במנין המצוות. לפי ברוך הלפרין בספר מצוות השם מצוות העשה היא :"מצוות עשה שיתן כל אחד מישראל מחצית שקל לצורך קרבנות צבור". הציווי לעיל שהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, מצביע כי "נפש העשיר ונפש העני שוות אצל הקב"ה בערכן.

פרופ' נחמה ליבוביץ מביאה את דברי השד"ל:שד"ל על ד"ה כי תשא - כשאדם מונה את כספו ואת זהבו, או כשהמלך מונה את אנשי צבאו, קרוב הדבר מאד שיהיה בוטח בעשרו וברבוי חייליו, ויתגאה בלבו ויאמר "בכחי ועוצם ידי עשיתי חיל" או "אעשה חיל"; ואז יקרה על חרב שיתהפך עליו הגלגל ותבואהו שואה לא ידע (כי אמנם זהו אחד ממשפטי ההשגחה, לפני שבר גאון, וזה התאמו התאמת בכל הדורות, גם ביחידים גם באומות, גם במלכים).

ומזה נולדה בכל האומות אמונת עין הרע (בספירה בכלל) , ונראה כי כבר התפשטה האמונה הזאת בישראל בדורות שקודם מתן תורה, והנה אל רצה ה' לבטל האמונה הזאת מכל וכל, יען יסודתה של אמונת ההשגחה, והיא מרחיקה את האדם מבטוח בכחו וחונו, וזה עיקר כל התורה כולה.

לפיכך מה עשה הקב"ה: צוה שימנו בעת ההיא, בתחילת היותם לגוי אחד, ושיתנו כפר בקע לגלגלת וינתן הכסף ההוא על עבודת אהל מועד לזכרון לפני ה', לכפר על נפשותיהם, באופן שמהיום ההוא והלאה יוכלו להמנות בלי שייראו מעין הרע, כי המשכן העשוי מכסף הכפורים הוא יכפר עליהם.

כיור הנחושת

דגם הכיור בבית הכנסת זיכרון משכן שילה

ערך מורחב - כיור

בסיום הציווי על בניית המשכן נצטווה משה רבינו לבנות את הכיורשמות ל, י"ח- כ"א. צורתה - רש"י כתב:"כמין דוד גדולה ולה דדים המריקים בפיהם מים" וכנו - כתרגומו: בסיסיה - מושב מתוקן מיקומו - וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין-אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ תכולתו - וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם: ייעודו - וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת-יְדֵיהֶם וְאֶת-רַגְלֵיהֶם: רעב"ע כתב:"הטעם רחיצת מים. כי ידיהם ורגליהם הם הפועלים וכמוהו רבים." מועד שימושו - בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ-מַיִם אזהרה - וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַה': סיכום ממצה - וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק-עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם:

מרכיבי שמח המשחה

ערך מורחב - שמן המשחה במשכן

בפרשה הוצגו מרכיבי שמן המשחה:" וְאַתָּה קַח-לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר-דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן-בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה-בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם. וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין. וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ יִהְיֶה ^[1]

זכריה דורי בדף שבועי לפרשת השבוע של אוניברסיטת בר-אילן מסביר במאמרו שמן המשחה : שמן המשפחה מורכב מארבעה סממנים שהם חומרים המדיפים ריח ובלולים בשמן זית לקבלת משחה. המרכיבים של שמן המשחה הם מור, קידה, קינמון בושם וקנה בושם.

קטורת הסמים

ערך מורחב - קטורת הסמים

קטורת הסמים הוקרבה בגג מזבח הקטורת במשכן אוהל מועד בהתאם לציווי למשה רבינו בספר שמות. על אופן הכנתה נאמר :שמות ל, ל"ד-ל"ח"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה קַח-לְךָ -

• המרכיבים - סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה"
• אופן הכנתה - וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ"
• שימושה - "וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק "
• מה יעשה בה - "וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
• איסור שימוש אחר - וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַה':
• איסור לעשות כמוהה - " אִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו:

אופן התאור מובא באתר הגאולה: קטורת הסמים נעשתה בכל שנה ושנה והכילה 368 מנים (כ-177 ק"ג) . בכל יום היו מקטירים ממנה מנה (480 גרם), מתוך 368 המנים שהכילה קטורת הסמים. המנה חולק לשתי הקטרות, מחצית המנה הוקטר בבקר ומחציתו בערב. דהיינו, לשנה נצרכו 365 מנים כמנין ימות החמה. את 3 המנים הנותרים, היה הכהן שוחק אותם בערב יום הכיפורים "דקה מן הדקה", עד שמוציא מהם מלא חופניו כדי להקטירם ביום הכיפורים. (הנותר הוא "מותר הקטורת").

הקטורת נעשתה במקום קדוש (בתוך העזרה), בכלי הקודש ומשל הקודש.

הקטורת הורכבה מאחד עשר סוגי בשמים שמשקלם הכולל 368 מנה. (סוגי הבשמים שהכילה הקטורת: נטף, שחלת, חלבונה (ריחה רע), ולבונה - מכל אחד משקל 70 מנה. מור, קציעה, שיבולת נרד וכרכום – מכל אחד משקל 16 מנה. קושט – 12 מנה. קינמון – 9 מנה. קילופה – 3 מנים. משקל כולם 368 מנה – כריתות ו:) בנוסף לכך הוסיפו מלח סדומית – רובע קב (6 בצים), כיפת הירדן – כל שהוא (מעט) , מעלה עשן (סוג עשב שגורם לעשן ולהתמר ולעלות) – כל שהוא (מעט).

מעשה העגל

ערך מורחב - מעשה העגל

לאחר שמשה רבינו שהה בהר סיני ארבעים יום הוא עמד לרדת אל העם עם לוחות האבן וכך נאמר:"וַיִּתֵּן אֶל-משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים"שמות ל"א, י"ח. הפרק הבא בפרשה, פרק ל"ב מתאר לנו מה קרה:

• וַיַּרְא הָעָם כִּי-בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר - רש"י מסביר מדוע העם סבר כן ונותן שתי סיבות
  • סיבה טבעית - "כי כשעלה משה להר אמר להם לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות. כסבורים הם, שאותו יום שעלה מן המנין הוא, והוא אמר להם שלימים, ארבעים יום ולילו עמו, ויום עלייתו אין לילו עמו, שהרי בשבעה בסיון עלה, נמצא יום ארבעים בשבעה עשר בתמוז" - פשוט טעות ביום
  • וסיבה לא-טבעית - "בששה עשר בא השטן וערבב את העולם והראה דמות חשך ואפילה וערבוביא לומר וודאי מת משה, לכך בא ערבוביא לעולם."
• בקשו כי אהרון יעשה להם אלוקים - משה רבינו לא יורד ו"לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ".
• אהרון יוזם איסוף זהב" - מאת "נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם" ואכן "כָּל-הָעָם" - עושה כן.
• מהמזהב נוצר "עֵגֶל מַסֵּכָה" - ואהרון קובע חג למחרת.
• חג - העם משכים ו"וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק"
• הקב"ה מחליט:"וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ (משה רבינו) לְגוֹי גָּדוֹל"
• תגובת משה -
  • מצליח לבקש סליחה "וַיִּנָּחֶם ה'ַל-הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ"
  • שובר את הלוחות, שורף את העגל, זורה על המים, "וַיַּשְׁק אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
  • לוקח את בני לוי ומצווה אותם :" וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ"

• סוף דבר:
  • "וַיִּגֹּף ה'ֶת-הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן" -
  • "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" -
  • הקב"ה נגלה למשה רבינו.
  • "וַיִּפְסֹל שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" - ניתנים הלוחות השניים.

לימוד זכות על חטא העגל

חז"ל מתלבטים בשאלה : כיצד הידרדרו בני ישראל לעבודה זרה זמן כה קצר לאחר מעמד הר סיני  ? היו שסברו כי מקור הכישלון בתלותם המוחלטת של העם באישיותו של מנהיגם. העם שהתרגל לסמוך על משה ועל הדרכתו הכוללת, מצאו את עצמם במפתיע משולחים לנפשם. בלי שהתחנכו ליטול אחריות לחשיבה עצמאית, נפל העם קרבן לאובדן עשתונות. חז"ל רומזים בדבריהם לסכנות שבהתנערות גמורה מאחריות אישית, גם כאשר היא נובעת מן ההסתמכות על מנהיגים וגדולים.

ובכל זאת לכנות את עגל הזהב בתור "אלה אלהיך ישראל!" אינו דבר שניתן לעבור לסדר היום:

המדרש שם בפיו של משה את הדברים הבאים:

"ודי זהב דברים א, א - אמרי דבי ר' ינאי כך אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע! בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שיעשו את העגל...א"ר יוחנן משל לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צוארו והושיבו על פתח של זונות, מה יעשה אותו הבן שלא יחטא?" (ברכות לב.)

עוד אמרו: "למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים - מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים, אלא אמר משה, רבון העולם! מהיכן הוצאת אותם לא ממצרים, שהיו כולם עובדי טלאים?...הנחת כל העולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים שהיו עובדין טלאים ולמדו מהם בניך ואף הם עשו עגל, לפיכך אמר אשר הוצאת מארץ מצרים, דע מהיכן הוצאת אותם." (שמות רבה מג/ח)

הרעיון האחרון מובע על ידי המדרש גם בביאור דברי העם בשעת המעשה עצמו: "כשקבלו ישראל את הדברות לאחר מ' יום שכחו את א-להיהם ואמרו לאהרן, המצרים היו נושאין את אלהיהם והיו משוררין ומזמרים לפניו ורואין אותו לפניהם, עשה להו אלהים כאלהי מצרים ונראה אותו לפנינו." (פרקי דר"א)

הרב אליקים קרומביין בשיעורים לפרשת שמות בבית המדרש הוירטואלי של [[ישיבת הר עציון] הציג את הדברים לעיל ומגיע למסקנה כי בשני טיעונים אלה, מתוארים ישראל שוב כקרבן המאורעות החיצוניים - כוחו המשחית של השפע הפתאומי והלא-צפוי, החינוך הארוך והשלילי של התרבות המצרית.

אך הבדל בין שתי השקפות אלו בהערכת התנהגות העם, שחש עצמו נעזב בהעדר מורו ומנהיגו. לפי דיעה אחת, משנוכחו שאין המשך לאותו חזון נעלה, ושבשורת האמונה החדשה ודרך החיים המהפכנית הגעה לקיצה - חזרו על עקבותיהם הרוחניות לאמץ את הדרכים המוכרות והישנות. לפי ההשקפה השניה, דוקא מצב חדש, ניסיון העושר המופלג, הוא שהוציא את העבדים המשוחררים מכליהם. אין כאן תגובה מחושבת של חזרה לשורשים ישנים, אלא שליחת רסן והתפרקות.

בהמשך המאמר הוא דן בנושאים: בין הסבר לסניגוריא, עבודה זרה - "חטא קטן"? ולימודי זכות על חטא העגל בדברי המפרשים. הוא מצטט את הכוזרי:"הכוזרי ^[2], עומד על כך ש"העמים כולם בזמן ההוא היו עובדי תמונות...לא הסכים אז ההמון על שום תורה אם לא נקשרה בדמיונו עם תמונה מוחשת שאפשר לכוין אליה." ולכן גם בני ישראל בהעדרו של משה, "לבסוף הרגישו אחדים מהם צרך לבקש להם נעבד שיוכלו לפנות אליו ככל האומות, אך גם םלא כחו בא-להותו של מוציאם מארץ מצרים, הם בקשו רק כי יהיה אתם תמיד נעבד מוחש אליו יוכלו לרמוז מדי ספרם את נפלאות א-להיהם". לדבריו, העם הרגיש צורך נפשי לחפץ מוחש סביבו יוכלו לרכז את עבודתם לה'.

ומסכם:"שתי טעויות שהן אחת - עבודת ה' זקוקה למתווכים. מכיוון אחד, האדם טועה בעצמו, שהוא מצידו אינו מסוגל ליצור קשר עם הקב"ה, ועל כן הוא תר אחרי בעלי כוחות המסוגלים להוריד את הרוחניות לעולם הזה ולהגיש אותו לאדם. ויש גם הטועים מצד מעלה, וטוענים, חלילה, כאילו אין הבורא מסוגל ליצור קשר עם בני אדם השוכנים בעולם הזה, ללא תיווכם של גורמי ביניים.

זו וזו - מובילות לעבודה זרה. שתיהן בבחינת פשע של מיעוט הדמות. הראשונה ממעטת בדמותו של האדם, וכופרת בפוטנציאל הרוחני שלו. ואילו השניה כופרת בגדולתו של הקב"ה. שכן גם בזאת מתבטאת גדולתו, שלמרות ש"מרום וקדוש אשכון", עם כל זה "ואת דכא ושפל רוח".

הערות שוליים