פרשני:בבלי:סנהדרין קג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סנהדרין קג א

חברותא[עריכה]

ומר, רבנן, סבר:  בגלל מנשה - דלא עבד תשובה, ומשך את כל העם אחריו לחטוא.
אמר רבי יוחנן: כל האומר שמנשה אין לו חלק לעולם הבא, מרפה את ידיהן של בעלי תשובה. שסוברים שכשם שלא נמחלו למנשה עוונותיו אף שעשה תשובה, כך לא תועיל להם תשובתם.
דתני תנא קמיה דרבי יוחנן: מנשה עשה תשובה שלשים ושלש שנים.
ומנין לנו דבר זה?
דכתיב: "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים, ויעש אשרה וכו' כאשר עשה אחאב מלך ישראל".
משמע, שעבד מנשה עבודה זרה ועשה אשרה, כמנין השנים שעשה זאת אחאב מלך ישראל. ואחאב עבד עבודה זרה כל ימי מלכותו.
כמה מלך אחאב - עשרין ותרתין שנין. מנשה כמה מלך - חמשים וחמש. דל מינייהו (החסר מהם) עשרים ותרתין שנים, שבהם עבד עבודה זרה, כפי שעשה אחאב, פשו להו (נותרו להן) תלתין ותלת שנים שלא עבד עבודה זרה, אלא עשה תשובה  627 .

 627.  ואת השנים שקודם שמלך אין מחשיבים, לפי שהיה אז קטן, שהרי בן שתים עשרה מלך. ועוד, שקודם שמלך היה חזקיה אביו קיים, ולא היה בידו לחטוא ולהחטיא. מהרש"א.
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב גבי מנשה: "ויתפלל אליו (אל ה') וישמע אליו ויחתר  628  לו וישמע תחנתו, וישיבהו ירושלם למלכותו וגו'", למה נאמר במקרא "ויחתר לו", והלא "ויעתר לו" מיבעי ליה!

 628.  בפסוק כתוב "ויעתר לו". וכן הביאה הגמרא לעיל בסוף העמוד הקודם. וכתב במסורת הש"ס, שיתכן שבספר דברי הימים שהיה לפני רשב"י היה כתוב "ויחתר לו". ועיי' בתוס' שבת (נה ב, ד"ה מעבירין). ובדברים רבה (פרשה ב) איתא: ויעתר לו ויחתר לו, מלמד וכו'. וכתב המתנות כהונה, שדרש "ויחתר" בחילוף ח' בע', כמשפט אותיות אהח"ע. וביד רמה כתב, ש"ויעתר" לשון מחתרת, לפי שהחי"ת והעי"ן מתחלפות. ועיי' בעץ יוסף.
אלא, מלמד שעשה לו הקדוש ברוך הוא כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין, שהיתה מעכבת שלא לקבלו בתשובה. ועל ידי המחתרת פשט הקדוש ברוך הוא ידו וקיבל את מנשה בלא ידיעת מדת הדין  629 .

 629.  כתב ביד רמה, שדברים אלו דרך משל הם, כי הרי הקב"ה ברא את כל הנמצאות, ואין דבר העומד לפניו שיצטרך לעשות דבר בחשאי, כפי שהאדם עושה כשמתירא מפני הלה שכנגדו, שמעכב על ידו. ועיי"ש מה שביאר בענין באורך.
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב: "בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו", וכתיב: "בראשית ממלכת צדקיה", למה נקט הכתוב דווקא גבי מלכים אלה "בראשית"? וכי עד האידנא לא הוו מלכי (וכי עד עתה לא היו מלכים)?  630  אלא, בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו, כפי שהיה בימי בראשית, בשביל (בגלל) יהויקים  631 , שהיה רשע.

 630.  ואם משום שרצה הכתוב לומר שהיה הדבר בתחילת מלכותו, היה לו לומר: בשנה הראשונה למלכותו. רש"י.   631.  כי חוטא אחד יאבד טובה הרבה. וכן להיפך, צדיק יסוד עולם.
נסתכל הקדוש ברוך הוא בדורו של יהויקים, שהיו בהם צדיקים, שעדיין לא כלו החרש והמסגר - ונתקררה דעתו.
וכמו כן בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו כבימי בראשית (וזהו שנקט גבי שני מלכים אלו "בראשית ממלכות, בראשית ממלכת"), בשביל דורו של צדקיה, שהיו רשעים.
נסתכל הקדוש ברוך הוא בצדקיה עצמו - ונתקררה דעתו.
ותמהינן: הרי בצדקיה נמי כתיב: "ויעש הרע בעיני ה'"! ואיך נתקררה דעתו של הקדוש ברוך הוא כשנסתכל בו?
ואמרינן: באמת צדיק היה, אלא שהיה בידו למחות בדורו שלא יעשו רע - ולא מיחה, לכן נכתב עליו "ויעש הרע בעיני ה'".
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב: "איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת"?
אמר הקדוש ברוך הוא: כעסתי על המלך אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק - זיבח וקיטר לאלהיהם. שנאמר: "ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו, ויאמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אתם, להם אזבח ויעזרוני. והם היו לו להכשילו ולכל ישראל".
ומצד שני, שחקתי עם המלך אמציה, ונתתי מלכי אדום בידו, הביא אלהיהם והשתחוה להם. שנאמר: "ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים, ויבא את אלהי בני שעיר, ויעמידם לו לאלהים, ולפניהם ישתחוה, ולהם יקטר".
וזו כוונת המקרא דלעיל: "איש" זה הקדוש ברוך הוא (שנקרא "ה' איש מלחמה"). "איש אויל" - אלו המלכים אחז ואמציה. "ורגז ושחק - ואין נחת", בין כשהקדוש ברוך הוא כועס עמהם, ובין כשהוא שוחק עמהם - אינן יראין וחתים מלפניו לחזור למוטב.
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: בכיי ליה למר דלא ידע, חייכי למר דלא ידע, ווי ליה למר דלא ידע בין טב לביש.
והיינו, שכך אומרים העולם: כשהחכם רוצה להשפט ולהתווכח עם בני אדם להחזירם למוטב, בין שהוא כועס עליהם, ובין שהוא שוחק עמהם, אינם יראים מלפניו, ואינם חוזרים למוטב.
כתוב לאחר שנבוכדנצר וחילו בקעו את חומות ירושלים: "ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך".
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: "שער התוך" הוא מקום שהיו מחתכין בו הלכות ("התוך" - לשון חיתוך, שאותיות ה"א וחי"ת מתחלפות), דהיינו הר הבית והעזרה, ששם מקום מושב הסנהדרין  632 , ועתה הפך אותו מקום למושב לצים של מלכי בבל.

 632.  כדאיתא במסכת סנהדרין (פו ב): "שלשה בתי דינים היו שם: אחד בלשכת הגזית, ואחד על פתח העזרה, ואחד על פתח הר הבית".
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: באתרא דמריה תלא ליה זייניה (במקום שהאדון תולה את כלי זינו) - תמן קולבא רעיא קולתיה תלא (שם הרועה הנבל תולה את כדו  633 ).

 633.  לישנא אחרינא: "קודתיה", שהוא כלי חרס פשוט. כמו "מקדה של חרס". רש"י.
(סימן: על שדה בתים לא תאונה).
אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב: "על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב, והנה עלה כלו קמשונים, כסו פניו חרלים, וגדר אבניו נהרסה"?
"על שדה איש עצל עברתי" - זה אחז. ונקרא עצל, משום שחתם את התורה, ובטל את העבודה, וכדלהלן  634 .

 634.  וזהו דרך עצלות, שמונע עצמו מדבר שהוא חייב לעשותו. יד רמה.
"ועל כרם אדם חסר לב" - זה מנשה. שקדר אזכרות שבספר תורה, והרס את המזבח  635 .

 635.  וזה מעשה של חוסר לב, שטות. שנתכוין להכעיס, כפי שמובא להלן, ובאמת גורם רעה רק לעצמו, ואינו מפסיד לשכנגדו. כדכתיב "האותי הם מכעיסים נאם ה' הלא אותם למן בשת פניהם". יד רמה.
"והנה עלה כלו קמשונים" - זה אמון, שהעלה שממית על המזבח, וכדלהלן.
"כסו פניו חרלים" - זה יהויקים, שכיסה פניו מאורו של הקדוש ברוך הוא, כדלקמן  636 .

 636.  שאמר: כלום אנו צריכים אלא לאורו? יטול אורו!
"וגדר אבניו נהרסה" - זה צדקיהו, שהיה צדיק, ונחרב בית המקדש בימיו.
ועוד דבר אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה:  637 

 637.  כתב ביד רמה, שאף שיש בידם תורה ומעשים טובים, ויש להם חלק לעולם הבא, מכל מקום אינן מקבלות פני שכינה להסתכל באספקלריא המאירה. אמנם מדברי המאירי בפירוש המשנה משמע שאין להם חלק לעולם הבא. והמהרש"א במס' סוטה כתב, שאותן כתות יושבין בעולם הבא חוץ למחנה שכינה.
ואלו הן:
א. כת לצים,
ב. כת שקרנים,
ג. כת חניפים,
ד. כת מספרי לשון הרע.
ומנין לנו דבר זה?
כת לצים אינה מקבלת פני שכינה, דכתיב: "משך ידו את לצצים". דהיינו, הקדוש ברוך הוא מושך ידיו מן הלוצצים, שלא להתקרב אליהם.
כת שקרנים - דכתיב: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני".
כת חניפים - דכתיב: "כי לא לפניו חנף יבוא".
כת מספרי לשון הרע, דכתיב: "כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגרך רע. צדיק אתה, ולא יהיה במגורך רע". ומדובר במספרי לשון הרע, כפי שכתוב בהמשך הפרק: "תאבד דברי כזב וגו'", ועוד כתוב בהמשך: "כי אין קרבם הוות, קבר פתוח גרונם, לשונם יחליקון". ואמר הכתוב, שאותם בני אדם לא יהיו במגוריו של הקדוש ברוך הוא.
ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב: "לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך"?
"לא תאנה אליך רעה" - שלא ישלוט בך יצר הרע  638 .

 638.  כי לשון "אינה" מורה על הסיבה והגורם לדבר (כמו "וה' אינה לידו"). וזהו היצר הרע, שגורם לרע. מהרש"א.
"ונגע לא יקרב באהלך" - "אהלך" אשתך היא. שאשתו של אדם קרויה אהלו  639 . והיינו, שלא תמצא את אשתך במצב ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך ואתה תאב לה.

 639.  כדאיתא במסכת מועד קטן (ז ב): "ואין אהלו - אלא אשתו, שנאמר "שובו לכם לאהליכם "". והטעם שהיא מכונה אהל ובית, כי היא עקרת הבית, ומצויה שם תדיר. כדכתיב: "כל כבודה בת מלך פנימה". מהרש"א.
ועל ספק נדה האדם מיצר יותר מאשר ודאי נדה, כי יצרו תוקפו, ואומר בליבו: טהורה היא, ועל חינם אני מונע עצמי ממנה.
דבר אחר: "לא תאנה אליך רעה" - שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים.
"ונגע לא יקרב באהלך" - שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו  640  ברבים  641 .

 640.  דימה התורה והמעשים למבשל, כמו שאמרו: מי שטרח בערב שבת - יאכל בשבת. וזה שקילקל לימודו ותורתו במעשיו, הרי הוא כמי שקלקל והקדיח תבשילו. מהרש"א.   641.  בערוך גרס כאן: "כגון ישו הנוצרי". ופירש, שהיה מעמיד עבודה זרה בשווקים וברחובות.
עד כאן ברכו אביו (ברך דוד את שלמה בנו). כי ברכות אלו, דרך האב לברך את בנו. שלא יארע לו ספק נדה, יצר הרע, והרהורים רעים, ושלא יקדיחו בניו ותלמידיו את תבשילם.
אבל האם אינה נותנת דעתה לדברים אלו, אלא לדברים שהיא חוששת שיארעו ויזיקו לבנה. שינצל מאבני נגף, ומשדים ורוחין. ולכן מסתבר שאת הברכות שמכאן ואילך - ברכתו אמו (את שלמה)  642 : "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, על כפים ישאונך וגו' (פן תגוף באבן רגלך), על שחל ופתן תדרך וגו'."

 642.  ועוד כתב רש"י, שלשון המשך הפסוק "כי מלאכיו וגו"', משמע שמכאן מתחיל ענין אחר. ולכן דורשים שעד כאן ברכו אביו, ומכאן ואילך ברכתו אמו. שכך מסתבר.
עד כאן ברכתו אמו.
מכאן ואילך - ברכתו שמים:

דרשני המקוצר[עריכה]